תקשורת, אימון והדרכה

המאבק בעיצומו

004

הטור השבועי בהעיר צומת השרון, 2.3.12

יום האשה, הבא עלינו לטובה ב- 8 במרץ, אינו סתם יום. ביום הזה, לפני 155 שנה, יצאו התופרות במתפרות בניו יורק לרחובות למחות על הזכויות הבסיסיות ביותר שלהן. עד אז הן ננעלו מדי בוקר באולמות גדולים, שדלתותיהן נפתחו רק בערב, והועבדו בפרך ללא הפסקות, חופשה, חופשות לידה, זכות בסיסית לחופשת מחלה, שעות נוספות ועוד. כלום. כמו הפועלים היום ב- sweat shops בעולם השלישי.

לעולם המודרני, הפסאודו-ליברלי, לקח 115 שנים להכיר, הכרה רשמית של האו"ם, ב- 8 במרץ כיום האשה הבינלאומי, לתאריך שהוא אחד הסמלים החשובים למה שפרופ' ישעיהו ליבוביץ' הגדיר כמהפכה הגדולה ביותר בתולדות האנושות: המהפכה הפמיניסטית. אני משוכנעת שלרבות ורבים מקוראינו יש דעה נחרצת על המהפכה הזו ובמיוחד על מי שעדיין מובילות אותה. כשטוב לנו, אנחנו שוכחים בזכות מי ומה זה קרה וקורה. רק לפני 155 שנים אשה לא יכלה ללמוד, תנועתה הוגבלה, ניתן היה לעשות בה, בחייה ובגופה כל מה שעלה בדעתו של בעליה (אב, אח, בעל, גבר אחר), לא היו לה זכויות קניין או ירושה. מי שלא הייתה רכוש מהוגן – השתמשו בה כזונה. לא היו ברירות ביניים. המהפכה התעשייתית הוסיפה לשלילת זכויות האדם של נשים גם עבדות.

האם העלמתן של בנות משפת הפנייה לתלמידים/ות, מוכר למי שמנהלים בעולם את דירוג ה- PISA?

מהפכות לא מתרחשות במתק שפתיים. נדרש כעס, מחאה, התקוממות. לנשים יש היום זכות ללמוד, לעבוד, חופש תנועה וזכות קניין, אולם אלו מצויות תחת איום מתמיד. סוגיות כמו הדרת נשים, הטרדה במשרד רוה"מ המגובה ע"י ראש הממשלה עצמו, ניצול המוני של נשים ככוח עבודה זול, חקיקה עוינת בנושאי משמורת ומזונות ילדים – כל אלו מראים שעוד ארוכה הדרך. אפילו השפה לא מרחמת עלינו – היא נוצרה מתוך מציאות חברתית שוביניסטית המאיינת נשים כבנות אנוש, ולכן כל ההתייחסות הציבורית היא בלשון זכר. רק השבוע קבל בני (זה שלומד בתיכון החילוני העוסק בהטפה דתית – ראו מעקב בטורים שלי) מכתב המבשר בשמחה שנבחר להשתתף במבחני PISA של דרוג הידע והחינוך הבינלאומי. כל המכתב לתלמידים נוסח בלשון זכר. בנות לא הוגשו ל- PISA? קשה לגברים להבין את מידת התסכול שמעוררת התעלמות כזו אצל נשים רבות יותר ויותר. כשהוזמנתי פעם לשוחח עם ילדי ביה"ס לטבע בת"א על יום האשה, ופניתי לכיתה (ז') בלשון נקבה היות והיו בה יותר בנות, קבל אחד התלמידים על שאני "מתעלמת מהבנים". כששאלתי: "עכשיו אתה מבין מה מרגישות בנות כשפונים אליהן רק בלשון זכר?", ענה הילד בספונטניות: "אבל הן רגילות לזה…". ובכן, כעת הן לא מוכנות לסבול את זה יותר.

מועצות הנשים באזור השרון הרימו בשנים האחרונות את הכפפה ומקיימות אירועים שעניינם ריבונות נשית ושוויון. כנסים, פאנלים מעוררי השראה, מופעי אמנות, אירועי תרבות. מגדילה לעשות מכולם הרצליה – העיר היחידה בה יש היום מנהל נשים שעוסק בנושא כל ימות השנה ומקיף את כל מרכיבי החתירה לשוויון, מזכויות, דרך תעסוקה ועד לפריבילגיות שונות שנשים זכאיות להן ככל האדם. אחת החוויות מרחיבות הלב מבחינתי היא לחצות מדי שנה בפברואר-מרץ את הרצליה ולראות את שלטי החוצות הענקיים המכריזים קבל עם ועולם על סדר עדיפויות מגדרי מובהק. אחריה באה שורת אירועים מרשימה בכפר סבא (ותוספת מאוחרת שלי: הוד השרון) ובסוף – רעננה, שהתעשתה בשלוש השנים האחרונות והחלה מקיימת שורה של אירועי תרבות בנושא, המפרסמים באתר העירייה. המינוריות של רעננה בנושא קידום נשים, שהפוכה ממספרן במועצת העיר, מעציבה אותי. תכנית שהגשתי בזמנו להקמת מנהל נשים בעיר טורפדה דווקא ע"י מי שאמונות על קידום נשים, מסיבות פוליטיות קטנוניות. לרעננה יש הזדמנות ופוטנציאל להוביל את האדרתן של נשים באזור השרון, והיא מפספסת אותה שוב ושוב מסיבות לא ענייניות. מועצת הנשים שלה עסוקה בעיקר בנושאים לא אסטרטגיים וההשקעה בקידום והאדרת נשים בעיר קטנה בהרבה משיכלה להיות. מאחר ואין נביאה בעירה, אתארח בשבוע הבא בכנס בכפר סבא.

לסיכום, רק אומר שלפני שאתם חושבים ש"הפמיניסטיות הלכו רחוק מדי", תזכרו שני דברים:

  1. רוב הסיבות לפרוץ המאבק הפמיניסטי עדיין שרירות וקיימות, בין אם הלכה למעשה ובין אם כאיום. צפיתי לא מזמן בתמונה של נשים וגברים בטהרן שנה לפני המהפכה האסלמית, שתאומתה היהודית מאיימת אלינו מעבר לפינה: נשים וגברים יחד בבגדי ים, מבלים כאילו אין מחר, אותו מחר שמחק כל הישג שהיה לפניו.
  2. במחקר שנערך במכללת תל חי, הסתבר שגברים הנשואים לנשים המגדירות את עצמן כפמיניסטיות, מרוצים יותר מחיי הנישואין בכל פרמטר אפשרי – חברות, שותפות, סקס, הורות, מצב כלכלי. פמיניזם הוא שיפור איכות החיים לכולם. נסו ותיהנו.

למי שרוצות ורוצים לדעת יותר על יום האשה, ניתן באתר סנונית: http://www.snunit.k12.il/woman/

הערות לסדר:

  1. כדי לקדם את נושא התחבורה הציבורית בשבת ברעננה, כדאי לזכור שחופש תנועה הוא זכות אדם בסיסית, שזכאים לה גם מי שאין להם כסף לרכוש אוטו.
  2. פניתי השבוע לסגן ראש עיריית רעננה כי פח המחזור הנייר שלנו מלא – לפני שסיימתי את המשפט כבר הוקצה לנו פח נוסף. זה שרות!
הערה ותיקון, 3/3/12 (אחרי הגליון המודפס):
נכנסתי לאתר ראמ"ה – רשת ארצית למדידה והערכה בחינוך.
מסתבר שהביזיון המגדרי כאן הוא כפול:
  1. לשון המכתב מועתקת מאתר ראמ"ה – עולה מכך שמדיניות איון הבנות בלשון הפנייה היא מדיניות רשמית של משרד החינוך, מתוך כך שהיא מיוחצנת ככזו, בלי בושה, באתר הרשמי של המבחנים. כאילו כל הניקיון המגדרי שערכה בזמנו לימור לבנת לא היה – המלכה מתה, יחי המלך החדש.
  2. מנהל ביה"ס האמור, למרות היותו איש חינוך, לא הפעיל כאן כל שיקול דעת ופשוט העתיק… אני לא רוצה להיכנס בפוסט הזה לסאבטקסט של הפעולה האומללה הזו, זה שמעבר לעניין המגדרי.
FacebookTwitterGoogle+Share