רפול VS גלנט…

בינואר 1980 התגייסתי לצה"ל וביליתי את מרב שירותי כמדריכת מקצועות חש"ן בג'וליס – אז בסיס ההדרכה של חיל השריון. מעת לעת, לקראת מסדר סיום קורס זה או אחר, היה מגיע הרמטכ"ל לביקור בבסיס. "הסוס הלבן" – הרס"ר האגדי של ג'וליס – היה מלווה אותו בסיורו בבסיס, כולו חשיבות וזקיפות גו מוגזמת. מדי פעם ראינו את רפול רוכן להרים פיסת לכלוך מקרוסקופית מהרצפה, ובאימון אחד בצאלים אף ראינו אותו אוסף תרמילים. לא היה לי שום ספק ששום תרמיל עלוב לא יגיע להיות מאפרה פרטית קטנה במכונית הרמטכ"ל וכל פיסת לכלוך שאסף תגיע למצבור האשפה הצבאי ולא לזה של רפול עצמו בתל עדשים. למעשה, המחשבה אפילו לא חלפה במוחי ולו לשבריר שנייה. אין ספק זה אין ספק.

אם לקפוץ 30 שנה קדימה, הרי שמסכת השקרים המתמשכת של קברניטי צה"ל מאז, הכשירה את הקרקע (או שמא – הרעילה את הקרקע?) לכל סוג של שקר. זה כמו אצל רוצחים – אכפת לך בפעם הראשונה. אחר כך נוצרת קהות חושים שמאפשרת את השאר. דיטאצ'מנט, נתק. משקרי מלחמת לבנון הראשונה ועד לשקרי מלחמת עזה האחרונה, דרך התעללות אישית לגמרי של חיילים בפלשתינאים לאורך שנות הכיבוש ועד שהגענו להכשרת השרצים של שנות האלפיים: צ'ייני והחשפניות, תא"ל צ'יקו תמיר שנתן לבנו בן ה- 14 לנהוג ברכב צבאי ותא"ל פארס שחיפה על אשתו שעשתה תאונה ברכב כזה, בועז הרפז והזיופים ושורה מרשימה של קצינים וחיילים שנשפטו על עבירות שונות – בין השאר ביזה במרמרה וגניבה אקדח מארון הרמטכ"ל. ועוד לא דיברנו על משפחת שרון.

אז מה אתם רוצים מגלנט?

בעוד שלוש ומשהו שנים אמור בני הבכור להתגייס לצה"ל. אם יהיה לו ולנו מזל זה יקרה בתום תקופת כהונתו של גלנט ובתחילת זו של השקרן הבא, שאני מקווה שיהיה לפחות צנוע מקודמו. אמי האמינה לרפול – למרות שהוא ממש לא היה מהמחנה שלה. אני לא מאמינה לגלנט, ולא משנה לאיזה מחנה הוא שייך.

כמה הערות לסדר:

1. חוסר טעם

כשמתייחסים לחוסר הטעם המשווע של גלנט, לא מתייחסים דווקא לבית הפומפוזי, המכוער והצעקני שבנה, אלא לסוגיית המידתיות. היעדר שיקול הדעת המידתי מפחיד אותי, וכבר הוכיח את עצמו כמסוכן במלחמה האחרונה בעזה, שנוהלה הרבה מעבר למידה. כתבתי על זה אז (קישורים בהמשך) ונראה לי שלמרבה הצער – יהיה לי גם מה לכתוב בהמשך.

2. שוויון בפני החוק

מה יקרה לי אם ארד לגינת הבית המשותף שאני גרה בו ברעננה ואשתול עצי זית על המדשאה בחזית? זו שאלה שעלתה לא מעט לאחרונה. היא נשארת ללא מענה משום שהיא שאלה רטורית. התשובה ברורה.

3. שוויון בפני הסטנדרטים הגבוהים שמעמיד צה"ל לקציניו

תא"ל פארס ותא"ל תמיר כשלו. אולי כשל נקודתי, אולי לא. מה שבטוח – לא משהו שחורג מן המידתיות באופן בו חורגים הטירה הביזנטית ומטע הזיתים הגנוב או השבילים הגנובים של גלנט. הרמטכ"ל העיף אותם מצה"ל בבעיטה. אין עבירה שהיא קטנה ושניתן למחול עליה – הם הרי הדוגמא לחיילים. אז מה המסקנה שיסיקו קציני העתיד ממינויו המסתמן של גלנט? שאם כבר לעבור עבירות, אז בגדול? כי מי שרק נותן לאשתו לנהוג בשכונה בג'יפ הצבאי נדפק, אז שווה כבר לגנוב את הג'יפ ולא סתם לתת לאשתך לנהוג בו?

נראה שזה המסר.

4. אחריות אישית

מה שקרה מאז ועד היום הוא שעברנו מאחריות אישית גם לתרמיל ריק באדמה ולחתיכת אשפה מזערית, להיעדר אחריות אישית גם בנושאי חברה, ערכים וחוק. כוונתי למבקר, שגילגל את תפוח האדמה החם הזה לפתחו של היועמ"ש. היעדר אחריות אישית, משמעו הנצחת השחיתות השלטונית.

–

קישורים קודמים:

כמה ילדים פלשתינים צריך להרוג כדי להיות רמטכ"ל? 15.7.2009

לבנה שטרן את מגעילה אותי (מאותה תקופה)

גוף לא אמין (על מסמך גלנט)

גבעת גלנט אינה עונה (מאוגוסט האחרון)