לפני שאני ממצמצת בתחילתו של כל חודש אל מול מסך חשבון הבנק שלי, ודוחקת להקפאה עמוקה כל בדל מחשבה על הוצאות אישיות, כבר נגרעים ממני אלפי שקלים על חינוך, השכלה, חוגים, בריאות, מלבוש. תוסיפו משכנתא, חשמל, מים, ארנונה, אוכל, אוטו, תקשורת – ותגיעו לכ- 14,000 ₪ הוצאות קבועות. אולי תאמרו, ובצדק, שלו הייתי עוברת לפריפריה – היה עולה לי פחות. אבל בפריפריה גם מרוויחים פחות, שלא לדבר על אפשרויות התעסוקה המוגבלות שם. אז היחס נשאר אותו היחס.

למה אני מכניסה אתכם לכיס הפרטי שלי? בגלל סיפור תקרת המזונות, ההתעמרות הכלכלית בנשים וילדים והכנס שנערך בנדון השבוע ברעננה.

חוק המזונות (הבטחת תשלום) נועד לסייע למי שבידיהם פסק דין לתשלום מזונות, ואינם מקבלים את התשלום מן החייב  (יש כמאה אלף אבות כאלו במדינת ישראל). המוסד לביטוח לאומי משלם לאם לכלכלת ילדיה תשלום חודשי, ואמור לגבות מן החייב. אשה זכאית להשלמה רק אם היא מרוויחה פחות מ- 6,040 ₪. מי שלא עובדת זכאית לתקרת ההשלמה, 1700 ₪ לילד. החל מתלוש שכר של 600 ₪ מתחיל הקיזוז. אחת הפעילות בארגון הכנס סיפרה לי, שמשכורתה 3000 ₪, והיא זכאית לכן להשלמה בגובה 1500 ₪ בלבד. כלומר – ה"עשירות" באימהות החד הוריות הללו, צריכות להחזיק בית ולגדל ילדים לתפארת מדינת ישראל (ההון האנושי שלנו), בפרוטות. תקרת ההשלמה מוגבלת לשני הילדים הראשונים. ילדת יותר? אכלת אותה, תסתדרי.

בשבוע שעבר התבשרנו, שמותר סוף סוף למקבלת השלמת מזונות לצאת מהארץ 4 פעמים בשנה. המדינה נקטה עד כה בשיטות חינוך קשוחות המיועדות לנשים גרושות בלבד, והענישה מיד את ילדיהן ברעב ושלילת מזון, חינוך או מדור בשל ההשתוללות הראוותנית של אמם הסוררת (סופ"ש באנטליה? השוט הכלכלי יורד עלייך לאלתר). האח הגדול יושב בשערי המדינה וסופר: מי יצאה, כמה פעמים, ואיך לא נזיז את הגבינה המגדרית ונשאיר את האימהות עניות, שורדות, עסוקות מכדי להתחרות על מקום טוב יותר בצמרת החברתית-כלכלית. לא בכדי רוב העניים במדינת ישראל הן נשים גרושות וילדיהן. למדינה זה נח, להגמוניה הגברית זה נח.

אם נדמה לכם שזה לא קורה ברעננה – תחשבו שוב. ברעננה יש 1560 תיקי רווחה של מפרנסות יחידות, מתוכן רק כ- 125 זכאיות להשלמה.

הכנס העירוני בשבוע שעבר היה חלק מקמפיין ארצי נודד, הקורא לשינוי חוק המזונות (הצעת חוק שחתומים עליה 45 ח"כים). השתתפו בו ראש העיר, קבוצת "הכוח להשפיע-נשים עושות שינוי" הכולל נשים מפרנסות יחידות מרעננה וערים נוספות, עמותת "ידיד", ח"כ עמיר פרץ ונציגות מארגוני הנשים.

הרציונל, כפי שביטא אותו ראש העיר:

"אני חושב שתפקידנו כחברה לאפשר לאימהות הללו להיות בעלות הכנסה גבוהה דיה ולא לאפשר לגרושים שלהן לברוח מאחריות הורית. זהו ההבדל בין מדינת רווחה כפי שהמדינה צריכה להיות, לתפיסתי, ובין מדינת סעד כפי שחוקי המדינה מובילים אליה".

בין הנוכחים באולם היו נציגים של קבוצות גברים, המעדיפות (מניסיוני האישי מולם) להקדיש את עתותיהם לטרפוד אלים של כנסים העוסקים בזכויות האדם הבסיסיות של נשים מוחלשות וילדיהן. הם היו שם כי כנסת ישראל אמורה להכריע בחודשים הקרובים בשלושה נושאים חשובים: חוק חזקת הגיל הרך, מסקנות ועדת שיפמן וחוק תקרת המזונות. החלום הרטוב של החבר'ה האלה הוא לכאורה ניצחון בשלושת החזיתות: ביטול חוק חזקת הגיל הרך, ביטול המזונות בתואנת "משמורת משותפת" והפיכת העיסוק בתקרות ההשלמה למיותר. המשמעות עבור נשים מוחלשות וילדיהן היא העברה יקרה של הסדרי המשמורת כולם לבתי המשפט ולמומחים, קביעת משמורת משותפת כברירת מחדל בהסכמי גירושין, ביטול המזונות בהתאמה ומניעת חוקים ונהלים המאפשרים למערכת לזהות ולטפל במקרים בהם לא מתקיימת המשמורת המשותפת (על פי נתונים מהעולם, כ- 85% מהמקרים!). בהיעדר מזונות – נחרץ דינם של האם וילדיה לעוני מחפיר. הספין שעושים עליכם בתקשורת, נעשה בעזרת מראית העין של שוויון הורי, תוך התעלמות נטולת תום לב מפערי שכר של 35%, תקרת זכוכית מוצקה בשוק התעסוקה, רוב נשי במקצועות השירותים בהם נשים מרוויחות פחות מ- 5000 ₪ ואפלייה בכל תחומי החיים, כלומר – היעדר שוויון תשתיתי שיביא להחרפת הפערים ולנזק בלתי הפיך לילדים: הילדים של כולנו, העתיד של מדינת ישראל.

הדירוג של מדינת ישראל במדדים הבינלאומיים של חינוך, השכלה ותעסוקה, נמוך במידה שגורמת לכולנו לצקצק בלשוננו. תחשבו מה יקרה כאן בעוד עשור או שניים, כשמיליון ילדים שהמדינה הזיקה להם בחקיקות הללו ובגישה המתעמרת שתוארה כאן, יצאו אל עולם המבוגרים. מתוכם, כ- 5% מילדי רעננה.

 –

הערות לסדר

• אם תהיתם האם עדיין שולח אלי התיכון החילוני את פרשנויותיו לפרשת השבוע – התשובה היא כן.
• זוכרים את החוק האוסר על שימוש במפוחים? עשו טובה, ותזכירו אותו לעיריית רעננה ולגננים הפרטיים שלכם.

 –

יתכן ויהיו הבדלי עריכה קלים בין הבלוג למאמר המודפס, משיקולי עריכה של העיתון

–

בילי מוסקונה לרמן באותו עניין 

הפוסט שלי עלה גם באתר עמותת ידיד 

וגם: מתי שמואלוף נגד ביטול חוק חזקת הגיל הרך