לא צריך יותר מחוש ביקורת מזערי על מנת להבין שהדחתו של תא"ל עימאד פארס הייתה לא יותר מ- show של גבי אשכנזי, אולי על מנת לבסס לעצמו את מעמדו כ"גבר גבר" לקראת צאתו המרופד לשוק האזרחי?  אולי כפלסטר לסרטן האגו החבוט? 

קצין בכיר אחד, עדה שלמה והאמת המסוכסכת עם עצמה והלא מוחלטת, יצאו ניגרעים. אז מה?

גבי אשכנזי לא חוזר לחלץ פצועים כשהוא מפלס את דרכו למהדורה המרכזית.

אמצעי התקשורת מילאו את תפקידם נאמנה: מאקו עדכנו ב- 20.46, וואלה! ב- 21.08, נענע10 ב- 20.47, הארץ ב- 20.41, ווינט ב- 20.47, מעריב ב- 21.08. ממש שיתוף פעולה Win Win בין הפרה לבין העגל, רק שלא ברור מי הפרה ומי העגל. בטחון ישראל, העמדה המוסרית של חיילי צה"ל, המודל הצה"לי למנהיגות אמיתית והקוד האתי שהפך לשמה השני של הטהרנות הצה"לית, כולם מעוצבים על פי לוח הזמנים שמכתיב הפריים טיים.

ועוד לא דיברנו על מכת האגו שחטף אשכנזי לאחרונה משר הביטחון, שמעלה שאלה – האם יש מצב שזהו ניסיון להשתקם ממנה, לפחות מול הציבוריות הישראלית?

תדע כל אם עברייה שאלו המפקדים בידם היא מפקידה את בניה.

יש שני היבטים נוספים לסיפור הזה:

1. "המעידה החד-פעמית" של תא"ל עימאד פארס: הקצין המוערך, שמציג את עצמו כמי שמעד מעידה חד פעמית, כבר הורשע בעבר: 1991 – תקרית אלימה, 1992 – שימוש בלתי חוקי בנשק לצרכי ציד, 1997 – אלימות כלפי נהגו, 2002 – קטטה עם שוטרים, 2006 – עימות אלים עם שוטרי מג"ב, במהלכו ביצע כמה עבירות תנועה.  ניתן לומר שצה"ל מחל בעשרים השנים האחרונות על כל הערכים בשמם פוטר כעת פארס.
2. השעות הטובות: אחד הגורמים המרכזיים בהנצחת האפלייה המגדרית בשוק התעסוקה, הוא התרבות הצה"לית. ואחת מנגזרותיה – הן שעות העבודה המקובלות. בעוד גבי אשכנזי נושא נאום נשגב על ערכים ודוגמא אישית, המסר שהוא מעביר ברור: הדברים החשובים באמת, לטוב ולרע, קורים בשעת המקלחות וההשכבה של הילדים, שעה שבה אין בנות במשרד. למה? כי הגבר מספר אחד שומר על אמות המוסר שלנו, לגביהם הוא נתן לנו את השואו של החיים, למען ירְאו וירָאו: הרי אין צורך לומר לנשים ללכת הביתה מוקדם ולא להסתובב לו בין הרגליים. רק ראינו אותו ואת מועדון הגברים סביבו, ואנחנו מייד ממשטרות את עצמינו מבפנים.
   
   אם שעותיו הטובות של הרמטכ"ל הן בין 20:00 ל- 21:00, האם עלינו להיות מודאגים מהשאר?

ודאי יש מי שקוראים ברגע זה וחושבים לעצמם ששוב הפמיניסטית הרדיקלית הזו מתקטננת בעניינים מופרכים ומביעה תסכול. כן, אני מביעה תסכול. אני בהחלט מעמידה רף דרישה גבוה יותר לתקשורת, שמתיימרת להיות נאורה יותר מגבי אשכנזי, ולא לשתף פעולה עם הצגת הגבריות הזו. להנמיך קצת את האש, לא לפתוח שער רחב כל כך, מעבר לדיווח החדשותי.

אני גם מצפה מקהל ההדיוטות (=אנחנו) להבין שעובדים עלינו שלוש פעמים: פעם אחת בעצם העמדה המוסרית הריקה מתוכן שבמעשה ההדחה, פעם שנייה מעצם כוונה של ההדחה לשעת מהדורות החדשות, ופעם שלישית מעצם העמדת המודל של יחסי עבודה מגדריים, שיש בהם משום פגיעה מהותית בזכויות האדם של נשים.

סיפור אשכנזי – פארס מביא לנו את כל סיפורה של הסוציאליזציה המעמדית, מגזרית, מגזרית, פוליטית-חברתית, הגמונית. שווה לפתוח את העיניים.