רקע

ביום ה' האחרון נקרא אחד ממנהלי רדיו כל השלום למשטרה, נחקר באזהרה ואולץ להתקשר במקום לתחנה על מנת להודיע על הפסקת שידוריה. ההודעה המלאה כאן, באתר.

רדיו כל השלום, שבו גם שודרה תכנית הרדיו השבועית שלנו רדיו במחשבה שנייה, משדר מזה שבע שנים באינטרנט ושידוריו מועברים באמצעות אנטנה המוצבת ברמאללה של חברת בילאדי, חברה הרשומה בחוק ברשות הפלסטינית וקיבלה אישור חוקי לשדר שידורי רדיו. למותר לציין כי ברמאללה לא חל החוק הישראלי ולכן גם לא חוק הרשות השנייה. כמו כן, גלי הרדיו אינם מכירים בגדר הגבול ומגיעים אל מעבר לה, כפי שתחנות הרדיו הישראליות ניתנות לקליטה במדינות הסמוכות.

לרדיו כל השלום אולפן הקלטות הפועל במזרח ירושלים, בצמוד למטה הארצי, בו הקלטנו בזמנו את תכניותינו. תוכניות הרדיו המוקלטות שם – מועלות לאינטרנט, בפודקאסטים – שבינתיים עדיין אין עליהם איסור בחוק ואינם קשורים לחוק התדרים.

במשך שבע שנות הפעילות של הרדיו ניפגשו מנהלי הרדיו מספר פעמים עם בכירים במשרד התקשורת, בין היתר גם עם שר התקשורת דאז, מר אריאל אטיאס. מעולם לא התבקשו מנהלי הרדיו להפסיק את השידורים, ומעולם לא נאמר להם כי ישנה בעיה עם עצם קיומו של הרדיו או עם השידור. כ"כ התראיינו בתכניות האקטואליה ותכניות אחרות, לא מעט פוליטיקאים (גם בכירים) ואנשי ממשל.

בשונה מהריבוי המאפיין את השנים האחרונות של תחנות ימניות, דתיות ובעלות מסרים הכוללים גזענות, הסתה והדרה אלימה של נשים מהמרחב הציבורי רדיו קול ברמה כמשל)- רדיו כל השלום, מהווה כיום הבמה היחידה לארגוני זכויות אדם, לפעילות ופעילים חברתיים ולקידום השלום על פי פתרון שתי מדינות לשני עמים.

רדיו וממשל

לא בכדי טרחה ישראל לפוצץ תחנת רדיו בבירות - רדיו הוא כוחה של הרוח החופשית, הוא חופש הביטוי, לא ניתן למדר את מאזיניו ממסריו

רדיו חופשי הוא אימתו של כל משטר פונדמנטליסטי. אין כמעט מהפיכה בעולם שאינה מגיעה בשיאה להשתלטות דרמטית של המהפכנים על תחנת הרדיו. למשל, במאי 2008 כותב צבי בראל בעין השביעית: "למהפכה הצבאית שיזם החודש חזבאללה בלבנון היה גם צד תקשורתי: השתלטות על כלי התקשורת בביירות, הצתת ציוד והכאת עיתונאים". כל מהפיכה שלטונית המכבדת את עצמה מתחילה את דרכה בשידור ברדיו של דבר השליט החדש לאומה.

מאידך, אין כמעט ממשל שאינו עושה שימוש בשידורי רדיו משטחו על מנת להעביר מסרי תעמולה למדינות שכנות ו/או למדינות אוייב. מדינת ישראל הפעילה שידורי תעמולה בערבית למצרים, סוריה וירדן. גם היום מפעילה רשות השידור תחנת רדיו באיראנית, שקהל היעד שלה אינו בהכרח כמה אלפי דוברי הפרסית בארץ, ושעל פי הסברה הרווחת בינינו ההדיוטות – יתכן וחלק מתקציביה באים ממשרד הבטחון.

גם מצרים הפעילה לאורך שנים תחנת רדיו בעברית, שניסתה כמיטב יכולתה להעביר תעמולה ודיסאינפורמציה, כולל מסרי שווא בשלהי מלחמת יום הכיפורים, לפיהם המצרים ניצחו את המערכה. כמוה – השידור העברי מרדיו דמשק.

רדיו הוא מכשיר שניתן להקשבה בווליום נמוך, הניתן להסתרה בחדרי חדרים. גלי הרדיו חוצים קירות וגבולות ומגיעים לכל בית. בימי קיר הברזל הקשיבו מסורבי העלייה לרדיו הישראלי במסתרים וקבלו גם ממנו עידוד והדחיפה להמשיך במאבקם. מידת השתדלות הממשל לחסימת התדרים מראה על חשיבותם העצומה של השידורים התמימים הללו.

אצל רבות מהמשפחות החרדיות, הנתונות לטרור אלים של מיעוט קיצוני ולא הלכתי בעליל – מוסתר רדיו איפשהשו בבית.

אז למה דווקא כל השלום?

רדיו חופשי, רדיו העוסק בזכויות אדם, פלורליזם, דמוקרטיה, שיח חופשי, חופש הבעת דיעה וחופש התאגדות – הוא מושא הדיכוי האלים של כל מי שהערכים הנעלים (כן, הנעלים) הללו הם לצנינים בעיניו. הרבה לפני עיתון (שניתן לעצור פיזית את הפצתו) או טלויזיה (שצריך אולפן וציוד מורכבים לשידוריה והיא ניתנת לכן לפיקוח – שלא לדבר על סוגיית מימון ובעלויות המכתיבה את תכניה) – יחששו הפונדמנטליסטים בעלי השאיפה להפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה דתית לאומנית, מהרדיו. כי כל אדם עם מיקרופון ומחשב יכול/ה לעשות רדיו. כי כל עמותת זכויות אדם שמחזיקה בית מט ליפול בשולי שכונה במזרח ירושלים ומתחת לחומת המטה הארצי של המשטרה – יכולה לעשות רדיו. השתקה היא תשובתו הטובה ביותר של הפחדן האלים, באשר הוא.

סגירת תחנות רדיו והעלמתן/הלאמתן היתה אבן דרך חשובה בהתפתחותם (או שמא – הידרדרותם) של השלטון הקומוניסטי, הנאצי, הפאשיסטי, הגנרלים בארגנטינה, שלטון פינושה בצ'ילה ואחרים.

בסוף זה נגמר בהעלמויות של מתנגדי משטר, במערכת חינוך תעמולתית, בדיכוי והדרת נשים, בהחלפת מערכת החוק לדתית או אידיאולוגית. בסוף זה נגמר בדם.

מייל שהגיע אלי היום, 19.11.11, מאתר במחשבה שנייה בעקבות הפרסומים באתר

ברגע שהפונדמנטליסט הלאומני ו/או הדתי מפחד, הוא קורא מיד למושא הפחד שלו לחקירה. מליוני לוחמי חירות וערכי כבוד האדם בעולם, לא חזרו בסופו של תהליך מאחת החקירות הללו. אבל ככה זה מתחיל, בקטן. כדאי לקרוא את רונה מהשב"כ ויונתן שפירא (גם הפעלת משטרה חשאית לסיבות אזרחיות שאינן בטחוניות וגם השתלטות על התקשורת ורדיפת תקשורת עצמאית – הם ממאפייניה של דיקטטורה, וסמן לדיקטטורה זוחלת).

ככל הפונדמנטליסטים – בדר"כ הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות בהן עשה שימוש על מנת להרוס את הדמוקרטיה, לכבוש אותה.

הפונדמנטליסט שלנו, כאחרים לפניו ובגיבוי נלהב, הציב את אנשיו כמריונטות בעמדות השפעה. השפעה שלו, לא שלהם.

לא מפתיע, לכן, שמוסי רז, מנהל רדיו כל השלום, נקרא לברור מאיים ("חקירה תחת אזהרה") דווקא במשטרה.

מה ההבדל בינינו לבין הונדורס? (המבזק - מוואלה!)

הטלפון שאילצו אותו לעשות לתחנה להודיע על הסגירה, אינו שונה במהות הכפייה תחת איום מיידי שבו, לבקשות והכרזות שמקריאים חטופים למשפחותיהם או לצבא/לארגון  ששלח אותם, אל מול מצלמת החוטפים. זוהי טקטיקה של טרור ודיקטטורה אלימה, ששותפים לה החמאס, החיזבאללה, המחתרת הצ'צנית, מחתרות אלימות בדרום אמריקה, ותופעות דומות בעולם.

המעשה מעלה תהיות לגבי משטרת ישראל, שאני מנצלת כמה רסיסים של חופש שעוד נותרו כאן כדי להעלותן - רגע לפני שסוגרים את תחנות הרדיו מהמרכז שמאלה, רגע לפני שסוגרים את האינטרנט (ראו מאמרו של עידו קינן), רגע לפני שמפטרים ומכניסים לכלא עיתונאים שאינם שופרו של השלטון, רגע לפני שמוציאים (כמו במצרים) את ארגוני הנשים אל מחוץ לחוק וסוקלים אשה שהעזה לנהוג (איסור שקיים גם בקהילות חרדיות רבות כאן בארץ), רגע לפני ששורפים ספרים ואוסרים בחוק על הפצת תכנים "בלתי הולמים", רגע לפני שמרסקים את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון והופכים אותה למרחץ דמים ומחנה פליטים אחד גדול.

בעצם, חלק מהדברים הללו כבר קרו. זה הזמן להביא את שירו של ברכט, בבחינת דברים בשם אומרים;