לכבוד מילארד טועים – אביב גפן

או – כפי שהגדירה אותם נעמה כרמי – שמאלידריות.

כשעמיר פרץ פרסם בעת המאבק בשלי יחימוביץ צל"ש לטקסט מכשפות מיזוגני ומסית נגדה אצלו על הקיר – באו מיד שליחיו לומר שזו "טעות של מישהו זוטר בקמפיין".

כשסולידריות פרסמה השבוע את קמפיין האונס שלה, באו מיד נשים (אלא מה) לקיר הפייסבוק שלי ושל אחרים לומר שזו היתה "טעות של אדם אחד".

כש"חטפנו" על חשיפת ההטרדות המיניות בהפגנות ובאו בנים מארגוני המפגינים לומר שהמאבק בכיבוש קודם למאבק על זכויות נשים – באו מיד אחרים (סליחה, אחרות – אלו הבנות שנשלחות בדר"כ לייצג את אלו שפוגעים בהן, ומתחילות את דבריהן ב"אני כאשה", או "אני כפמיניסטית" או "אני לא מסנגרת עליהם אבל הם עושים דברים טובים, וטעו") לדבר על טעויות שאינן מייצגות את הכלל.

גם סולידריות התנצלו, כי זו היתה טעות. טעות, טעינו, טועים.

כל הטועים מסירים כמובן מיד את הפרסום הפוגע. אין בו צורך, הוא כבר מילא את ייעודו. הוא פגע.

מעניינים אותי, כל הטועים האלו. האם הם מאוגדים? איפה נרשמים לארגון?

וא-פרופו ההטרדות המיניות בהפגנות, הגיע לידי טקסט של מישהי שבזמנו טענה נגדינו (נו, הבנות שנשלחות להגן) שעניין ההטרדות הוא המצאה קונספירטיבית שמטרתה לחפות על הטרדות ע"י מג"ב, או שטות דומה שעניינה הכחשת המובן מאליו וכיבוס (או שמה העמקת הלכלוך) של הכביסה המלוכלכת "בבית". היא הוטרדה, והארגון לא הפסיק את ההטרדות. איך לא?

בינתיים, נשים יקרות ובנות צעירות – שמאל זה לא הפגנות בשטחים. שמאל זה זכויות אדם. גם שלכן. אז תישארו בבית, אל תסכנו את עצמכן בעבור מלחמה טסטוסטרונית שממילא תפסדנה בה, את עצמכן. 

–

הערה מאוחרת:

הסתבר לי שהעוקץ ו- 972 פרסמו הבהרה לפיה הפוסטר עם האשה לא פורסם, לדברי סולידריות, בקיר שלהם, אלא רק זה עם הוזלין הנושא את הלוגו שלהם. בברור שערכתי עם כותבת הפוסט המקורי אליו אני מפנה כאן (שמה שמור במערכת), משם לקחתי את התמונות, אישרה זו שאכן הורידה האת שני הפוסטרים – של הוזלין ושל האשה – מהדף של סולידריות. כמו כן, גולש בשם Shay Fleishon שהציג את עצמו כאחד מסולידריות, עשה שימוש בכרזה כתמונת הפרופיל שלו ואף שיבח אותה – בתגובה לשאלתי – כ"מצויינת". אין לי דרך לוודא אם אכן הוא חבר פעיל בסולידריות, אולם תמונות באלבומו הראו אותו בהפגנות רלוונטיות. חסמתי אותו, בשל התנהלותו האלימה בדיון (כולל ניסיונות חוזרים ונשנים ומחיקתם על ידי, לעשות שימוש בטכניקת הפחתה של "בובה" ו"מותק").

אצלי, מעוררות ההבהרות מחשבות על גבולותיה החסרים של ההכחשה, או אולי – הגבולות המתהווים של הבושה? אני מקווה מעומק ליבי, שבשאלה השנייה עסקינן. 

–

ועוד הערה:

פנה אלי גולש בשם סני ארזי על מנת להבהיר שהוא יצר את הכרזה כאחת הסקיצות לקמפיין סולידריות, לכן היא לא נושאת את חותמם והיא לא מייצגת את סולידריות.  נתתי לו כמובן מייד קרדיט (ראו לעיל', שהייתי נותנת כמובן כהרגלי קודם לכן, לו היתה חתימת היוצר קריאה) כבקשתו המפורשת – הוא ביקש או להסיר את הכרזה או לציין את שמו כיוצר הכרזה. לדבריו: "אני יכול להבין את הבילבול בין שלב הסקיצה לבין הקמפיין עצמו מאחר ואכן יש בניהם דמיון אבל חד משמעית ברור שזהו אינו "קמפיין" של תנועת סולדריות".

השאלה הרעיונית והעמוקה יותר שמעסיקה אותי היא, האם זה משנה שהחשיבה המעצבת התבטאה בסקיצה? מה היה הדרייב ליצור כרזות עם מסר כזה (שאלה שרק הוא כיוצר יכול לענות עליה)? האם יש הבדל בין הגישה המהותית לנשים בשתי הכרזות? לטעמי לא. הזמנתי את סני ארזי להביע כאן את הסתייגויותיו, מאחר והדיון הציבורי מאוד חשוב בעיני, ואני מקווה שכפעיל שמאל – גם בעיניו. וכנ'ל, באותה הזדמנות, התגייסות כוללת של הפעילים לניקוי תופעת ההטרדות בהפגנות.