תקשורת, אימון והדרכה

כל אשר תבקש ותשאל

בעשרות השנים שחלפו בין ביצוע השיר "זמר שלוש התשובות" ע"י רבקה זוהר לבין הביצוע העדכני, המסולסל, של זהבה בן, קרו כמה דברים משמעותיים ביותר:

  1. אלתרמן מת.
  2. רבים מיושבי כסית מתו אחריו, וקופות שרצים על יחסם של חלק מחברי החבורה הזו לנשים נפתחה. החלה מצטיירת תמונה שאינה שוביניסטית תמימה, אלא בחלק מהמקרים – סאדיזם מגדרי ופשיעה מינית פשוטה. בתוך הסביבה הזו חי ויצר אלתרמן, ומתוך התבוננות נקייה: קשה להפריד בין היוצר לתרבות הסביבה בה חי, כפי שקשה להפריד (להבדיל) בין עובד לתרבות ארגונו.
  3. השיר – שהיה מנכסי צאן הברזל של השירה העברית, החל זוכה לביקורת פמיניסטית נוקבת (לצד שירים נוספים של אלתרמן) , וגם כזו שאיננה פמיניסטית אלא סתם נובעת מהתפתחות אסתטיקה חדשה של יחסים, לפיה אותו דיכוי אולטימטיבי של האשה מעצם נשיותה – כבר איננו PC.
  4. הפרספקטיבה איפשרה התחלה של הפרדה בין היוצר ליצירתו, ויותר מכך – בין יצירותיו השונות לבין עצמן, ובין חייו הטפלים של שיכור מועד, בעל בוגדני וגבר דכאני ושוביניסט, לחיוניות היצירתית יוצאת הדופן שאפיינה אותו כיוצר, ליכולת להכיל הפכים בתוכו ולבסיס הערכים השוויוני שהביע כפובליציסט בכל הקשור לחברה בכלל.

על פי מודל התפתחות התודעה הפמיניסטית של דאונינג וראש, יש 5 שלבים בהתפתחות תודעה פמיניסטית, שניתן מן הסתם להחיל אותם גם על תודעה חברתית ופוליטית. אני מרשה לעצמי לכן להגמיש את המודל ולהוסיף לו סוגי תודעה חברתית נוספים, מהם עולה שאלתרמן ניחן אכן במספר צירים מקבילים באישיותו. נראה על פניו שהיוצר דילג על שלב הסינטזה בין הצירים.

השלב הראשון – שלב הקבלה הפסיבית – מאופיין בקבלה של התפקידים המסורתיים המיגדריים/חברתיים ואמונה בכך שתפקידים אלה הם טבעיים, חיוביים ומתאימים לכולם. בנוסף יש הכרה בכך שלגברים יש עליונות על נשים (אשכנזים על מזרחים, יהודים על ערבים וכיו"ב). רבקה זוהר, שרה למשל את השיר הראשון בקול גבוה וצלול – אולם עמוק ממעמקי השלב הראשון (בחברה הישראלית בכלל). קשה לי לאבחן מתוך איזה שלב שרה אותו זהבה בן, כי במידה מסויימת כולנו נשארנו בשלב הראשון: אני מתקשה להבחין בין מקומה העצמוני של הזמרת לבין מה שאני יודעת עלי. מתקשה לבדל תודעה.

.
השלב השני – שלב הגילוי – מתרחש בדרך כלל לאחר מספר משברים המביאים את האשה או הגבר לשאול שאלות אודות התפקידים המיגדריים/החברתיים המסורתיים. השלב הזה מאופיין בתחושת כעס כלפי ה"הגמון" (גבר/אשכנזי/יהודי) ובתפיסה דואליסטית כלפיהם: "’נשים הן טובות וגברים הם רעים", "מזרחים הם טובים ואשכנזים רעים", "הערבים כולם מנוצלים ומדוכאים והיהודים כולם מדכאים". נשים בשלב זה יכולות לחוש גם כעס ואשמה על עצמן כשהן מגלות איך הן תרמו בעבר לדיכוי שלהן, וכמוהן קבוצות ייחוס אחרות.

השלב השלישי – שלב התחלת הנביעה והחילחול של של התודעה הפמיניסטית – מאופיין בתחושה של קשר אמוציונלי של נשים עם נשים, מזרחים על מזרחים (התאגדות וסולידריות בתוך הקבוצה, אם תרצו), מאפשר לחוש את הכוח של אחוות הנשים/מדוכאים/מנוצלים ולהתחזק בעזרתו. בשלב זה מתקיימת אינטרקציה זהירה עם ה"הגמון" ומתפתחת תפיסת עולם יותר יחסית ופחות דיכוטומית.

השלב הרביעי – שלב הסינתיזה – זהות פמיניסטית חיובית או שוויונית/חברתית חיובית מתפתחת ותפיסת עולם גמישה מתפתחת בהתאם. למשל: האשה מבינה שלא הכל הוא תולדה של דיכוי, היא מפסיקה לראות את הסקסיזם כסיבה לכל הבעיות האישיות והחברתיות, היא מסוגלת למלא תפקידים לא מיגדריים וגם לראות את הגברים אופן אינדיוידואלי ולא כקבוצה חד מימדית. כמוה חברי קבוצות מופלות אחרות ביחסן למדכאים.

השלב החמישי – מחוייבות אקטיבית – מאופיין במחוייבות עמוקה לשינוי חברתי והבנה שהקבוצה ההגמונית מורכבת אף היא משווים אך שונים.

אלתרמן היה זה שישרוף את ביתך עלייך ויקרא לך "שמרי נפשך", הוא היה זה שכתב את מגש הכסף – שיר ששייך כולו לכאורה לשלב הראשון – ואת הטור השביעי שביקר בסאטירה נוקבת את התנהלות העם, הצבא והמדינה. היה פער עצום בין יחסו לאשה כבת זוג ולאשה כבת. מנקודת מבטי הקטנה והבלתי קובעת – אני קוראת בתוך היוצר המגובש, אישיות בלתי מגובשת וילדותית, שלא מסגלת לברור בין האידיאולוגיות והתמות של עצמה ולקחת אחריות על הסתירות ביניהן. משהו אינפנטילי בסיסי ומכמיר.

אז אולי הגיע הזמן שנעשה ביצירתו של אלתרמן כבתוך שלנו? אולי הגיע הזמן שנעשה שימוש סאטירי בשירה ופזמונים בעלי משמעות דכאנים ונמנף בעזרתם את האבסורד במקום את הכעס?

הנה, הצגה ראויה של משמעויות השיר ע"י רמה רימינג ממועדון הדראג הירושלמי. זהו הביצוע הכי מדוייק שראיתי עד כה של השיר: קולה הרועד של רבקה זוהר (שלב 1) ודעתה הברורה וההיתולית-משהו של רמה רימינג על הביצוע והמילים (שלב 5):

.

.

יש לנו הרבה מה ללמוד מהוידאו הזה: במקום שהטקסט המזעזע של אלתרמן יפעיל אותנו מבפנים – אולי הגיע הזמן שנפעיל אותו לטובתנו, שנעשה בו שימוש חתרני…

—-

גילוי נאות: אלתרמן לא היה מעולם מהיוצרים המועדפים עלי. שירתו ופזמוניו, ממגש הכסף ועד זמר שלוש התשובות, העלו בי מאז ומעולם תחושת חוסר נוחות, שרק בחלוף השנים ועם התפתחות התודעה הפוליטית-מגדרית שלי, הצלחתי להביע במילים. היום ברור לי שמה שהיה זה מה שיש: ממש לא הולך ופוחת הדור, טפשים ניהלו את המדינה והחברה הזו מאז ומעולם. מגש הכסף, שדיקלמתי בקול רועד בטקסי יום הזיכרון של ילדותי, פורסם בטור ביקורתי, והוא טקסט ביקורתי לא פחות מכל טקסט אחר נגד קדושת שפיכות הדמים הלאומנית המאפיינת אותנו מקדמת דנא. לעומתו, זמר שלוש התשובות שנתפס תמיד כ"אמיתי", "רומנטי" ו"מרגש" – הוא אכן אמת (של היוצר ושל פרשניו) שעברה אידיאליזציה. הגיע הזמן להיפוך פרשנויות: לעשות חוחה והיטלולה ממגש הכסף ומזמר שלוש התשובות כאחת.

לריכוז כל הפוסטים בגיליון ה- 100 לאלתרמן

FacebookTwitterGoogle+Share