תקשורת, אימון והדרכה

Hello world!

Welcome to WordPress.com. This is your first post. Edit or delete it and start blogging!

FacebookTwitterGoogle+Share

רעננה, דממת צַּלְמָוֶת

03072010095

צַּלְמָוֶת: לפי הגישה המקובלת במחקר המילה הייתה במקור צַלְמוּת, הגזורה מהשורש השמי צ־ל־מ, שעניינו אפלה וחושך. גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא־אִירָא רָע.

רעננה היא עיר מגוריי. רעננה עבורי היא יותר מכתובת, היא קהילה. אמש, בעצרת למען שחרורו של גלעד שליט, הקהילה הראתה לנו את הצד הרחום שלה, את היכולת להביע עמדה ואת היכולת לדמום ולהקשיב. היתה בדממה הזו, ברחבה המוקפת חשיכה מתוכה עולה תמונת ההמון, אמירה פוליטית עצומה בגודלה, כי מי שמכירים את רעננה יודעים, שהרעננים לא שותקים. הרעננים אומרים לכולם מה לעשות. אמש, הם הביעו נוכחות שקטה, הם הנכיחו את כוח האמירה שלהם יותר מכל אקט ארוגנטי מאלו שהם רגילים לו. הם הודיעו לביבי ולחברי הקבינט שהם כאן, עם משפחת שליט ועם הדרישה לשחרורו.

אמנם לא רק רעננים היו אמש ברחבת הגלגיליות בפארק רעננה, שמלאה בכ – 10-12 אלף בני אדם (הערכה גסה שלי, על בסיס תפוסת המקום בארועים קודמים), אולם הרוב המכריע היו רעננים, שהגיעו רגלית, נחילי אדם ארוכים, אל הפארק והתפזרו ממנו בנחילים שקטים בסיום העצרת. לא היו הרבה סטיקרים או סרטים צהובים. היה שקט, היתה עוצמה. כשהתקרבתי לפארק חששתי שלא הגיעו מספיק אנשים, כי לא שמעתי אותם. בהגיעי למעלה השביל, ראיתי אותם. המוני אדם. המשמעות האמיתית של הפגנה: הפגנת עוצמה אזרחית.

והיו שם ילדים. המון ילדים. זיהיתי אותם ואת הוריהם מהכרותי איתם בשבילי חיי היומיום. אמא אחת הקישה על כתפי ואמרה שלום. עניתי לה. בדממת ההמונים הזו – גם תשובתי הקצרה נשמעה ואב שעמד לצידה היסה אותי. אם לא הייתם שם, לא ראיתם הפגנה בחייכם. משהו ללמוד ממנו, שהחשיבה האפוקליפטית של "כלו כל הקיצין" בחברה הישראלית, מוקדמת מדי.

"והלב נחמץ ומתכווץ בכאב נוכח תמונתו של גלעד, הנער, המישיר אלינו מבט, בחיוך מבויש, מתצלום משפחתי המוצג שוב ושוב על גבי מסך הטלוויזיה. ואין עין הנותרת יבשה בראותה בעיניים כבויות ומפוחדות בסרטון החמאס ממקום שביו". מתוך נאומו של נחום חופרי, ראש העיר רעננה.

כולם הגיעו. ילדים, קשישים, בכסאות גלגלים וברגל, חובשי כיפות וגלויי ראש, צעירים ובוגרים, נציגי כל המגזרים. "עשרות אלפי בני אדם לא יכולים לטעות", אמר נועם שליט לביבי.

כולם הגיעו. ילדים, קשישים, בכסאות גלגלים וברגל, חובשי כיפות וגלויי ראש, צעירים ובוגרים, נציגי כל המגזרים. "עשרות אלפי בני אדם לא יכולים לטעות", אמר נועם שליט לביבי. כשהוא עלה לבמה לדבר, כל הקהל קם בשקט על רגליו ומחא כפיים, במדך דקות ארוכות. שקט ומחיאת כפיים המונית. קשה להעביר במילים את המסר.

נאום נועם שליט:

—————————————————————————————————–

הערה אישית:

בחרתי להעלות את הפוסט הזה בבלוג האישי שלי משום השייכות העמוקה שלי לרעננה, בה אני מגדלת את ילדיי, חברה בועדי הורים, יו"ר ועד הורים בית ספרי אחד, חברה בועדות עירוניות, מנהלת את הפורום הקהילתי של רעננה בתפוז וחיה בעיר בכל הווייתי האישית, הציבורית והמשפחתית. היה לי חשוב לראות את תושבי העיר משאירים את סממני השובע בצד ומצביעים ברגליים. חשתי גאווה להיות חלק מהקהל הזה.

FacebookTwitterGoogle+Share

הבלונים של גלעד

25062010010

בית הקפה השכונתי שלי, הבוקר, 25.6.2010

 . 

ביום ד', 31.7.2010, יסיימו 540 ילדי ביה"ס של ביתי את לימודיהם. בכריכת התעודה ימתינו להם סרט צהוב למכוניות ההורים, סטיקר הקורא לשחרור גלעד, לוח זמנים של הצעדה והארועים הסובבים אותה, וקריאה להורים ולילדים להצטרף. אם נצליח, נשיג גם בלון צהוב לכל ילד/ה.  

רוצים גם? תגידו, אקשר אתכם.

FacebookTwitterGoogle+Share