אודות | כתבו עלינו | תודות | פורומים | בלוגוספירה | פינת מומחים | ספרים | צרו קשר | הצטרפות לתפוצה
דף ראשי

חיים בין הקורות / דבורית שרגל




לקרוא קורות חיים:

אני קוראת קורות חיים כבר המון שנים. למעשה זהו חומר הקריאה שאני הכי שולטת בו. לא ספרות יפה, לא רומנים עבי כרס, לא סיפורים קצרים ולא שירה קאנונית. קורות חיים. מאות עד אלפי קורות חיים קראתי במהלך שנות עבודתי, והייתי רוצה להגיד שהפכתי למאסטר בעניין, אבל לא .

ככלל ראשון אציין שרוב הקו"ח המגיעים למשרה מסוימת כלל לא מתאימים לדרישות הבסיס שנכתבו בפנייה. למשל, עשרות קורות חיים שהגיעו אלי דרך alljobs למשרת עורך עמוד הבית לתפוז כללו בעלי מקצוע מכל הסוגים והמינים. מאנשי מכירות ועד עורכי דין , שמשומה משרת עריכת תוכן באינטרנט כולל ניסיון עיתונאי נראתה להם מתאימה לכישוריהם .

ואחרי שהעפת את כל הקו"ח שלא מתאימים מלכתחילה, נשארת עם כמה עשרות קו"ח מתאימים לכאורה. וכאן מתחילה העבודה האמיתית והקשה. קריאת קורות החיים היא למעשה מלאכה בלשית, שבה צריך למצוא את כל המוקשים ולנסות להבין איפה אנשים משקרים, מחליקים פינות, מאדירים את מפעלות העבר שלהם ומפליגים בכישוריהם. עכשיו, מאחר שבימינו רוב האנשים בקיאים ואלופים בכתיבת קו"ח ועושים את זה במקצועיות רבה, צריך להתעלם מקו"ח מעוצבים להפליא וכתובים ברהיטות. הרי ברור שמישהו עשה למען המועמד את העבודה, ואין שום סיבה לחשוד בו שכתב את קו"חותיו במו ידיו .

עוד דבר שלמדתי להתייחס אליו בחשדנות הוא אנשים שכותבים מיילים מאדליקים ומאגניבים ומאאממים. כמי שהולכת שולל אחרי שנינויות, אני נוטה להתפעל מדברים שכאלו . לא תמיד, כך מתברר, יש להם כיסוי .

מלאכת הבילוש בקריאת הקו"ח מתחילה במציאת השנים החסרות. אנשים הרי לא יכתבו "בין 2000 ל-2005 החלטתי לחפש את עצמי בהודו, בלעתי כמה חביתות עם פטריות הזיה, אושפזתי בעקבות זה בשלוותה ועכשיו אני ערוך ומוכן לערוך/לכתוב/וכן הלאה. לא, אלו השנים שפשוט ייעדרו מהקו"ח, וצריך למצוא אותן. לא שזו משימה מורכבת, אבל צריך לשים לב .

גם אם אדם עבד, למשל, הרבה שנים, או למד, ופתאום בין 2003 ל-2007 אין כלום, ברור שמשהו קרה, ושפליטתו ממעגל העבודה אינה מבשרת טובות, ובעיקר אם לא מוזכר שום דבר בנושא. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אירוע או טראומה שכזו היא להזכיר אותה .

אנא היפטרו מסופרלטיבים מיותרים, שהרי אין להם משמעות במלאכת הבילוש. כל "ראש צוות אבטחה" הוא ש.ג. בעזריאלי, וכל "כותב ראשי" הוא סתם כותב, הרי אני יודעת את זה. הסופרלטיבים (לפחות מבחינתי) מיותרים ומייגעים .

במהלך שלבי המיון שעשיתי למשרת עריכת עמוד הבית בתפוז, נתתי למועמדים מבחן מסוים. אחד המועמדים כתב לי בתגובה: מצטער, אני לא מאמין במבחנים כמדד. המבחן היה סימולציה לעבודה עצמה, לא שום דבר אחר. מועמד אחר כתב לי בתגובה לכך שחזרתי אליו : לפני שאנחנו מתקדמים אני רוצה לדעת מראש את כל תנאי ההעסקה והמשרה (וזה עוד לפני שענה למבחן או לפני שקבעתי איתו ראיון). ברור שבכך הסתיימו יחסינו .

עוד מהמורה בקו"ח הוא ניסיון עבודה בכל מיני אתרים ומקומות שלא שמעת עליהם אף פעם, או ששמעת ואין לך שום דבר טוב להגיד עליהם. פה צריך להפעיל שיקול דעת: האם העבודה שאדם עבדה במקום מסוים ולא נחשב צריכה להעיד עליו? ואולי אחרי שהתנסה שם הבין שהוא מחפש משהו אחר, טוב יותר? אין לי תשובה נחרצת לעבודה במקומות מפוקפקים במירכאות, וצריך לדון בכל מקרה לגופו .

בעיה נוספת היא הסטודנטים למיניהם, שאי אפשר להבין תמיד האם סיימו את חוק לימודיהם בשנה שעברה, או ש-2007, משמע שהם ממשיכים ללמוד השנה, ואולי כל שנותר להם הוא כתיבת עבודה אחת, או קורס ביום חמישי בשמונה בערב או בבוקר, ואז, זה לא מפריע במיוחד, או שמדובר במשרת לימודים מלאה. אני מודה שהתבלבלתי לא פעם עם כל ענייני הלימודים הללו .

הראיון:

עברנו כמה שלבים והגענו לשלב הראיון: ראשית, אם פונים אליכם ומזמינים אתכם , תשתדלו להיות נגישים כמה שיותר, בגבולות הסביר, גם אם אתם עובדים עדיין במקום אחר . התברברות ותשובות מאוחרות להודעות טלפוניות שלכם לא מבשרים טובות .

לא לאחר לראיון, טוב, זה מובן מאליו. והדבר הנוסף, והמרכזי, תתלבשו יפה, כמו שאמא שלי נהגה לומר לי. מה זה יפה? זה אומר ייצוגי, הולם, ראוי. השתדלו לא לגרור רגליים בסנדלי אצבע, ולא ללבוש חולצה שידעה ימים טובים יותר או נשלפה מלוע ארי המחמד שלכם, וגם מכנסייים קצרים זה לא כל כך לעניין. אוקיי, קבלו תיקון. זה לא לעניין בכלל. למה? כי הנונשלנטיות הזו לא מתאימה לשום מקום עבודה, אלא אם המשרה היא מציל בשפת הים. וגם אז, אני חוזרת בי, אני לא חושבת שצריך לבוא לראיון במכנסיים קצרים. נשמע שמרני, לא קולי בכלל ומרובע? אולי .

במהלך הראיון היו אסרטיביים, בעלי חיוּת, תקשורתיים וורבליים, הסתכלו בעיני המראיין והפגינו תשוקה ורצון עז לזכות במשרה המיוחלת. ישיבה מבוישת, אפאטית ולא-שמה-זינית לא תתקבל בברכה .

איך מחליטים את מי לבחור?

נניח שהראיון עבר בהצלחה יחסית, ויש לך כמה מועמדים ראויים. איך תחליטי? טבלת פלוסים ומינוסים יכולה להועיל, וכך גם טלפונים לממליצים פוטנציאליים. השיטה השנייה יעילה רק בחלקה, מאחר שהממליצים יהיו תמיד אנשים שהמועמד סומך עליהם, אולי חבר שלהם, ולא בטוח שאפשר להתייחס להמלצה כלשונה. והדבר הנוסף, לא בטוח שאת/ה והממליצ/ה חיפשתם אותם דברים, או רואים עין בעין את המשרה המבוקשת או את התכונות הנדרשות מעובד .

לסיכום, העצה הכי חשובה שיש לי לתת לקוראי הקו"חים היא לגלות עירנות, לא להתלהב ממפגני ראווה, לפגוש את האדם המיועד וללכת בעקבות הלב. זה לא קל, ולעתים האכזבות ממי שבחרתם יכולות לערער את תחושת הביטחון שלכם, אבל אין מה לעשות, זה סיכון שתמיד יש לקחת. ומקסימום, חזרו אלי ואני אצנרר .


הכותבת הינה עיתונאית, עורכת אתר הקהילות "תפוז אנשים", כותבת הבלוג "וולווט אנדרגראונד". המאמר פורסם במקור כפוסט בבלוג.




אנא המתן לטעינת התגובות...
כל הזכויות שמורות © | עיצוב: | Powered by [PiXeliT - בניית אתרים] |