אודות | פינת מומחים | כתבו עלינו | תודות | בלוג nfc | מילים בקפה | פורום רעננה | פרלמנט נשים | ספרים | צרו קשר
דף ראשי > לובי

אינדקס מאמרי ביקורת על המלחמה - המשך



המשך הרשימה:
  1. מה עם הטילים? / מאמר המערכת בהארץ, 3/8/06 - "אי אפשר עוד להסתפק בדיבורים מרוממים על הישגים בשעה שבפועל חיזבאללה מוכיח, שדבר אינו מרתיע אותו מהמשך התקיפות על ישראל. אחת ממטרותיה העיקריות של המלחמה היתה למנוע את ירי הטילים על ישראל. מטרה זאת לא הושגה עד כה. יש לומר זאת ביושר".


  2. לכתות ולא לכתוש / ד"ר צביה ולדן בהארץ: " רבים מקרב הפלשתינאים והערבים החיים סביבנו מתנגדים למדיניות של ארגוני הטרור, אבל לא יסלחו לנו אם נכתוש אותם עד דק כדי להבטיח את קיומנו. חצי מיליון פליטים נוספים בצפון לא יגבירו את כושר ההרתעה שלנו. הם רק יגרמו להעמקת האיבה וחוסר ההבנה בינינו לבינם...השפה שבה אנחנו משתמשים חושפת את השינויים שחלו בנו. כבר לא מדברים על "קרב פנים אל פנים", אלא על "לראות את הלבן בעיניים". כבר לא אומרים "לגבור על האויב", אלא "לחסל אותו" ו"לגדוע את ראש המפלצת". סגנון הדיבור המתלהם והמלא רהב, והכרזות נחרצות כמו "אנחנו ננצח!" אינם מתאימים לכל אזרחי ישראל ועוד פחות מזה לאזרחיות ישראל. אנחנו מחפשות דרך לשמוע ולהקשיב לפני שנפעל".


  3. העניים משלמים פעמיים / נחמיה שטרסלר בהארץ: " מתברר, שאהוד אולמרט ועמיר פרץ לא החליטו ב-12 ביולי רק על מלחמה רבתי; הם החליטו גם על שינוי מוחלט בסדר העדיפויות של מדינת ישראל. הם בעצם הודיעו לציבור, בלי שאמרו זאת לאיש, שהביטחון עלה לראש סדר העדיפויות, וכל יתר התוכניות היפות בנושאי חברה, רווחה, סל בריאות, וסל החינוך - יחכו לזמן אחר"


  4. דרך שאין ממנה חסרה / חנה ספרן עונה לאורנה שמעוני ב- nrg: "בואו לא נעמיד פנים. כולנו יודעות כי במלחמת לבנון הראשונה לא היה חיזבאללה, אז אש"ף היה ה"אויב". ישראל חיסלה את אש"ף בלבנון ויצרה במו ידיה את חיזבאללה. מה יהיה שמו של האויב בעוד 18 שנה? זה מה שלמדינה הזו יש להציע לנו בתור תקווה - מלחמה ועוד מלחמה, החזקת רצועת ביטחון, מוות של עוד אזרחים וחיילים....חבל שאורנה שמעוני ("המוסר השתנה" 27/7) לא רואה את הקשר בין מלחמת לבנון הראשונה לזו השנייה. איך תוכל להסביר את צמיחתו של חיזבאללה? מה תוכל להגיד בעוד 18 שנה על האויב שירש אותו? למה היא נותנת אישור לישראל לגרש חצי מיליון פליטים בלבנון והמוסר שלה לא נזעק? למה?"


  5. לנצח בשלום / הנסיך חסן בן טלאל בהארץ: "אידיאולוגיה תוקפנית ניזונה מהעדר שוויון כלכלי, ניידות חברתית מעטה, שלילת ביטחון מרבים והדרת הרוב המושתק. ברור לכולנו, שכוח צבאי אינו יכול לרפא את הרעות החולות של אזורנו. אלימות מולידה אלימות, וההפצצות ההמוניות של אזרחים יכולות רק להביא לשימוש גובר בטקטיקות של טרור".


  6. עניים ומופגזים - מה הקשר בין המצוקה הכלכלית בפריפריה לתמיכתה בלחימה? / ד"ר ארז צפדיה בהארץ: "הודעת ראשי הרשויות המקומיות בצפון ביום שני שהתושבים לא יוכלו להחזיק מעמד במקלטים יותר משבוע נוסף, מדגישה כי מדובר במשחק מיקוח. ואכן, עוד באותו היום ראש הממשלה הורה לאוצר להעביר עשרות מיליוני שקלים לרשויות בקו העימות...אולם, עם תום הלחימה יתברר לתושבי הגליל והנגב שכושר העמידה שלהם היה לשווא. עד מהרה יתברר שעלות המלחמה למשק, הנאמדת כעת ב-200-500 מיליון שקלים לכל יום לחימה, תחייב קיצוצים נוספים ודחיית המלחמה בעוני. הם, כמובן, יהיו הראשונים להיפגע. כך ייחשף מחדש המלכוד של תושבי הנגב והגליל היהודים בין ספר לפריפריה".

  7. ימי החושך / גדעון לוי ב- הארץ: "השוביניזם ותאוות הנקם זוקפים ראש. אם לפני שבועיים אמרו רק דמויות הזויות דוגמת הרב הראשי של צפת, שמואל אליהו, שיש "למחוק כל יישוב שממנו יורים על ישראל", עכשיו כבר מתבטא כך קצין בכיר בצה"ל, בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". כפרים לבנוניים אולי עוד לא מחקנו כליל אבל את הקווים האדומים שלנו אנחנו כבר מוחקים. אב שכול, חיים אברהם, שבנו נחטף ונהרג בידי החיזבאללה באוקטובר 2000, יורה לעיני העיתונאים פגז של צה"ל לדרום לבנון, כנקמה על הריגת בנו. תמונתו אוחז בפגז המעוטר היא אחת התמונות המחפירות של המלחמה הזאת, והיא בראשיתה. קבוצת נערות מצטלמת גם היא, מקשטות בכתובות שחץ את פגזי צה"ל. את עמודי "מעריב", ה"פוקס" הישראלי, מעטרת סיסמה שוביניסטית שמזכירה מנגנון תעמולה נחות במיוחד, "ישראל חזקה", שמעידה דווקא על חולשה, ופרשן טלוויזיה קורא להפציץ תחנת טלוויזיה".

  8. מרון אל ראס / אמיר הלל ב- הגדה השמאלית: "גילויי השמחה על החרבתו של הכפר הסמוך חשפו עובדה מצערת זו (של קוצר הראות של תושבי הצפון - חב"ה). אילו היו מרחיקי ראות, היו מבינים שבבוא הימים הם אלה שיצטרכו לחיות שוב בשכנות (טובה, אני מקווה) עם תושבי הכפר הזה. הם, ולא חיילי הצבא הברברי שמבצעים עתה פשעי מלחמה שלא היו מביישים חיילים במלחמת העולם השנייה. אני כותב את הדברים בכאב רב, כי מרון אל ראס הוא חלק מנוף ילדותי. גדלתי בקיבוץ בר-עם שנמצא ליד הכפר הזה, וביכולתי עדיין לעצום את עיני ולדמיין את בתיו, את המסגד ואת השדות שלמרגלותיו. הלוואי ויכולתי לתת כעת קורת גג ומחסה לכל מי שאיבד את יקיריו או את ביתו והוא בן הכפר הזה".

  9. (הצבא) איבד את חשיבותו ההסטורית / צביה גרינפילד בהארץ: "מה הטעם לסכן את חיי החיילים, אם ברור מראש שלא יתאפשר שימור ההישגים הצבאיים? בנוסף לכך, אם מטרת ישראל היא השתקה אסטרטגית ומדינית כוללת של הפעילות העוינת, ולא רק הרס מקומי וזמני של חלק קטן מתשתיותיה - מה הטעם בפעולה מקומית, שידוע מראש כי תגבה מחיר גבוה בחיי חיילינו? אין מנוס מן התחושה, שעירובו של צבא היבשה נובע קודם כל מקיבעון מחשבתי צבאי, המפעיל את האמצעים הקרביים הלא נכונים פשוט מפני שהוא רגיל להפעילם, ולא מפני שהם מועילים באמת להשגת המטרות".

  10. סוף מלחמה במחשבה תחילה / נחמיה שטרסלר בהארץ: "אולמרט ועמיר פרץ לא ידעו להפסיק בזמן. הם ביקשו להראות לציבור, שדווקא הם "האזרחים" אמיצים יותר מקודמיהם, אהוד ברק ואריאל שרון. לכן המשיכו במלחמה כדי להשיג מטרות, שמלכתחילה היו בלתי ניתנות להשגה...ישראל לא הצליחה למוטט את חיזבאללה, וגרוע מכך - היא הביאה לחיזוק מעמדו בתוך לבנון ובעולם הערבי, שראה איך ארגון גרילה קטן הצליח לעמוד מול צה"ל ואף לגרום לישראל אבידות קשות בקרב אזרחים. תקדים מסוכן".

  11. נשים נגד המלחמה - דיווח ב- ynet: "כנשים אנחנו מוקיעות לא רק את המלחמה המסוימת אלא את החשיבה המילטריסטית שהיא חשיבה מאצ’ואיסטית, שאומרת שכל דבר פותרים בכוח, אלימות ובחיסול הצד השני. אנחנו מציגות חשיבה פמיניסטית שאומרת שפותרים בעיות בחברה ובין עמים בדיאלוג, לכן להפגנה הזו יש משמעות מיוחדת כשהתותחים רועמים".

  12. מה עלה בדעתנו? / זאב מעוז בהארץ: "יש כמעט קונסנסוס קדוש כיום שהמלחמה בצפון היא מלחמה צודקת, ושהמוסר לצדנו. ראוי לומר את האמת המרה: הקונסנסוס הקדוש הזה מבוסס על זיכרון סלקטיווי קצר טווח, על השקפת עולם אינטרוורטית ועל מוסר כפול. המלחמה הזאת אינה מלחמה צודקת. השימוש בכוח מופרז, בלא להבחין בין אוכלוסייה אזרחית לאויב, וכל תכליתו היא סחיטה. אין משתמע מכך שהמוסר והצדק עם חיזבאללה. בפירוש לא. אבל העובדה שחיזבאללה "התחיל" כשחטף חיילים מעבר לגבול בינלאומי, אינה מתחילה אפילו להטות את כף המוסר לצדנו. ונתחיל בכמה עובדות...".

  13. המהפך אינו רחוק / מירון בנבנישתי בהארץ: " שום אדם אינו יכול לנבא מתי יתרחש המהפך, שבו יתחילו כל המומחים להתחרות על זכות הראשונים בחשיפת מחדלי המלחמה: האסטרטגיה המוטעית, החובבנות המדינית והשליפה הזריזה; החולשה המסתווה כנחישות אמיצה; האשליות, היהירות והרברבנות; ההתמכרות ליצר הנקם; האכזריות והעדר העכבות המוסריות. אבל אל ישלו עצמם המניפולטורים והגיבורים בהבל פיהם, התמימים, המשתכרים מתחושות פטריוטיות והמומחים בעיני עצמם: רגע זה יגיע מהר מכפי שהם מתארים לעצמם, ועד מהרה ימצאו כולם מחסה מאחורי הפוזה של "אמרנו לכם", שיעטו על עצמם כאשר ירגישו לאן נושבת הרוח. אז ייחשפו במלוא עליבותם כל האמירות, ההערכות והתירוצים שיכלו להיאמר ולהיכתב רק באווירה של חוסר ספקנות ביקורתית, המשתלטת כאשר מכריזים על "מצב מלחמה"".

  14. המלחמה הכושלת ביותר / זאב שטרנהל בהארץ: "מפחיד לחשוב שמי שהחליט על יציאה למלחמה הנוכחית לא חלם אפילו על תוצאותיה והשלכותיה ההרסניות כמעט בכל תחום אפשרי, על נזקיה המדיניים והפסיכולוגיים, על הפגיעה הקשה באמינותה של המערכת השלטונית, וכן - על הרג חינם של ילדים. הציניות שמפגינים דוברי הממשלה, הרשמיים והאחרים, כולל כמה כתבים צבאיים, מול האסון שפקד את הלבנונים מדהימה גם את מי שכבר איבד מזמן הרבה מאשליות נעוריו".

  15. מלחמת שולל ואיוולת / פרופ’ זאב מעוז ב- YNET: "מאז החלה המלחמה בלבנון נשמעים יותר ויותר קולות בתקשורת - הן של עיתונאים ופרשנים והן של אינטלקטואלים למיניהם - המתארים את המערכה הנוכחית כ"מלחמת קיום", "מלחמה על הבית" ו"המשך מלחמת העצמאות". ואכן, כולם צודקים, אין אלו קלישאות נבובות: אכן מדובר במלחמת קיום, מדובר במלחמה על הבית, מדובר בהמשכו של המאבק לעצמאות. אבל מלחמת הקיום אינה בין מדינת ישראל בעלת הנשק הגרעיני והטילים הבליסטיים, מאות מטוסי הקרב ומסוקי התקיפה, אלפי הטנקים וקני הארטילריה, לבין 2,500 לוחמי החיזבאללה על 10,000 הרקטות שלהם. מלחמת הקיום אינה בין ארגון קטן וקיצוני, שנולד כתוצאה מן ההחלטה המגלומנית של אריאל שרון ומנחם בגין לעשות סדר חדש בלבנון, לבין מדינת ישראל. המאבק הצבאי בלבנון הוא עימות קטן ומוגבל, שעיקר קורבנותיו הם אזרחים תמימים משני הצדדים. המלחמה האמיתית היא על דמותה ונפשה של מדינת ישראל".

  16. יצאנו למלחמה, תיכף נשוב... / דרור מזרחי ב- nrg : " במלחמה יש מנגנון מסוים של "השתקה", ולמלחמה, בצדק או לא בצדק, יש תמיד עדיפות על סדר היום. מי בכלל זוכר שכר המינימום שהבטיח פרץ? מי בכלל מעלה על דעתו בזמן תקופה פורחת ומפוצצת שכזו את האמהות החד-הוריות?".

  17. "השגים חסרי תקדים" / נחמיה שטרסלר בהארץ: "אפילו מלחמת ששת הימים התגמדה השבוע מול הספינים המרשימים שביצע אהוד אולמרט. אולמרט סיפר על מלחמה עם "הישגים מרשימים מאין כמותם, אולי חסרי תקדים", ועל כך ש"אפשר לומר בוודאות ?שפני המזרח התיכון כבר השתנו". וכדי להאדיר עוד את ההישגים שידרגו דוברי הממשלה את חיזבאללה מארגון טרור קטן לצבא מובחר, חוד החנית של צבא איראן, שבא להשמידנו; ואם מדובר בהשמדה, כל האמצעים כשרים. "לעולם לא יוכלו לאיים על העם הזה בטילים", הוסיף אולמרט, ולמחרת ענה לו חסן נסראללה בעוד 210 טילים על הצפון - המספר הגדול ביותר מאז תחילת המלחמה. מומחים אומרים, שיש לו עוד 9,000 כאלה".

  18. הדרך שלא נבחרה / דורון רוזנבלום בהארץ: " רק מנהיג ישראלי אחד היה יכול להרשות לעצמו להשמיע את הסיסמה "איפוק הוא כוח", ואפילו לדבוק בה לזמן מה: אריאל שרון. זו פריווילגיה השמורה במקומותינו רק למי שביזבז את רוב חייו וחיינו בהתנהלות אימפולסיווית, בלוחמנות שאינה יודעת גבולות ובצרות אופק שגרמה בכייה לדורות. אהוד אולמרט ועמיר פרץ נמצאים רק בתחילת התמחותם בתחום זה, ומכאן אולי הקלות היתרה - ממש קלילות - שבה הציתו תבערת מלחמה אדירה; ובלי התחבטויות וייסורים ניכרים לעין עוד הוסיפו וליבו את הלהבות בציפייה ל"הישג דרמטי" מזדמן, שיצדיק בדיעבד את המחיר העצום שמלחמה ספונטנית זו גובה".

  19. הניחי נשקך, יא ישראל / קרין, בלוגרית לבנונית: "האירוניה, יא ישראל, היא שלבנון היא אולי המדינה היחידה באזור שביום מן הימים יכלה להיות מדינה חברה. שלום חם ולא קר. תמיד שמעתי ממכרים שנסעו לישראל, ששתי המדינות דומות בצורה מדהימה ?(חוץ מהסוגיות הפוליטיות, כמובן?). תל אביב, נאמר לי, היא בעצם גרסה עברית של ביירות. לאחרונה, נושא השלום החל לחלחל לשיח התרבותי אצלנו. אף אחד לא מדבר על שלום יותר. אף אחד לא ישכח את מעשי הזוועה שבוצעו פה על ידך. אנשים גם לא יעלו את נושא השלום, כי זה לא רלוונטי יותר. השלום נדון פה בקונטקסט של תיירות ושל כלכלה. איזו תיירות? איזו כלכלה? הכל פה מת".

  20. המלחמה של המדיה / ד"ר אסתר הרצוג ב- nfc: "המלחמה, אף יותר מהמונדיאל היא עסק גברי. היא נעשית על-ידי גברים, בכל הצדדים. וכך היא גם משתקפת בטלוויזיה ולכן, אין להתפלא על כך שמשעבדיה ומשועבדיה הם בעיקר גברים, הקהל השבוי המספק את עיקר הרייטינג המטורף שלה. כבר רבות דובר על כך שמרבית המדווחים, הכתבים, והפרשנים המרואיינים, הם גברים, בעלי רקורד צבאי או סתם מומחים לענייני מלחמה והרס. על אף שטרם נחקר שיעור הצופים בדווחי המלחמה על-פי מין, אני מעריכה, מתוך הסתכלות מקרית, כי הקהל השבוי שלה הוא בעיקר גברים".

  21. התנהגות קולוניאליסטית / מתי שמואלוף ב- nrg : " בזמן שחלקים לא קטנים בלבנון הוחרבו, מאות נהרגו, אלפים נפצעו ומאות אלפי פליטים מחפשים מחסה מההרס וההרג של כוחות צה"ל, עדיין מאמינים גנרלים יהירים וחסרי כל חשיבה לטווח ארוך, כי כלים צבאיים יפתרו את הקונפליקט. מאידך, המדינה עצמה ממשיכה להתנער מהאחריות שלה על האזרחים הישראלים, ובהיעדר חברה מסודרת, זכויות אזרח ואדם, ערים שלמות ננטשות בידי המעמד הבינוני המסוגל למצוא מקלט, והאוכלוסיות המוחלשות שוב נושאות את עיוורון הפוליטיקאים".

  22. רוח גדולה באה מן הצפון / עמי דור-און ב- nfc : "גם הפעם, כך נראה לי, תקום תנועת מחאה שתזעזע את אמות הסיפים ואולי אף תקבע את גורלה של הממשלה וגורלו האישי של אהוד אולמרט. אלא שהפעם המהלך לא יתחיל במחאת יחיד. המחאה תקיף מאות ואלפים. הדגל שיאחד ויניע את המפגינים הפעם יהיה מדיניות "ההתכנסות" של אולמרט. הניצנים הראשונים של המרי האזרחי הזה צצו כבר במהלך הלחימה, מיד לאחר שאולמרט הבהיר את צפונות ליבו, בראיון לתקשורת הזרה בישראל, כי למרות המלחמה הנוכחית בטרור החיזבאללה, "ההתכנסות" בוא תבוא. בעקבות ההצהרה המוזרה בעיתויה, קמו לא מעט מן הלוחמים שגוייסו למילואים מכל היישובים שביהודה ושומרון והודיעו - היה לא תהיה. אחד מהם אף פשט את מדיו, נטש את שדות הקרב, והודיע: "אני הולך הביתה. אינני מוכן לסכן את חיי כדי לאפשר לראש הממשלה לעקור אותי ואת משפחתי מן הבית שהקמנו".

  23. מערכה נוספת בטרגדיה המזרחית-פלשתינית / פרופ’ סמדר לביא וראובן אברג’ל בהעוקץ: "מרבית הרוגי צה"ל מאז פרוץ אינתיפאדת אל אקצה הם מזרחים, דרוזים, מהגרים רוסיים ואתיופים. מאידך, מאז מלחמת לבנון של 1982, השירות בקו האש "יצא מהאופנה" אצל האליטה. עקב הצומת אותה יוצרים האתניות והעוני בחיינו, א/נשינו מודרים מהרבה אפיקי נייעות אזרחית. למצער, לכן, עבור רבים מאתנו מהווה השירות הקרבי בצבא אפיק מוביליזציה חברתית-כלכלית, היוצר מראית עיין של השתלבות".

  24. לך הביתה, פרידמן / חנה בית הלחמי ב- nfc ובאתר הגדה השמאלית : "ראש מטה פיקוד צפון אמר אתמול ל- Ynet, בתגובה למותם של 12 מילואימניקים מקטיושה: "אני לא הולך לבנות לכל חייל בונקר ולשים מוצב ממוגן ליד כל חייל. התפקיד של החיילים הוא להילחם, מדובר במלחמה והם לוקחים את הסיכונים שלהם". לא רק שהיוהרה גובה מחיר דמים, היא גם מעזה להרים את הראש ולהתחצף אלינו".

  25. הגיע הזמן לממשלת עורף / רינו צרור ב- YNET : "אדוני ראש הממשלה, קרא לליברמן, קרא לפואד, לבוז’י הרצוג, לשמעון שבס, ליוסי שריד ואפילו לעומרי שרון. קרא לכל פרויקטור שהוכיח עצמו, כי הגיע הזמן להקמת ממשלת עורף ביצועיסטית שתציל את יישובי הצפון. מכתב גלוי לאולמרט".

  26. איפה המדינה? / אריאנה מלמד ב- YNET : בתוך סרחון השתן שהוא ריחה המובהק, העלוב של החזית האזרחית במקלט, אפשר להיזכר בגעגוע ובזעם, איך פעם ידעו מוסדותיה הקטנים והעניים של מדינה-בדרך לשלוח אספקה לאוכלוסיה בערים נצורות; ואחר-כך ידעו לנהל ערים שלמות של אוהלים לטובת עולים שהגיעו פתאום; ופעם היו כאן מחסנים של משק לשעת חירום שנועדו להבטיח שגם בשעות קשות לא יצטרכו אזרחים לסמוך על נדבת מזון של אזרחים אחרים; ופעם היו כאן מורות-חיילות שישבו עם ילדים במקלטים והעסיקו אותם, בעוד הוריהם מתאמצים להניע את גלגלי השגרה; ופעם הייתה כאן מדינה שלא השאירה אזרחים, חזקים כחלשים, במקלטים בלי חשמל, בלי מים זורמים, בלי תנאי סניטציה בסיסיים. אינני יודעת לאן נעלמו כל אלה, לא שמעתי בינתיים אף פרשן תבוני שיסביר היכן הם מסתתרים ומדוע הם מסתתרים".



אנא שלחו לנו קישורים נוספים, לאימייל:




אנא המתן לטעינת התגובות...
כל הזכויות שמורות © | עיצוב: | Powered by [PiXeliT - בניית אתרים] |