תקשורת, אימון והדרכה

דיסוננס קוגנטיבי2

אתמול נמחק לינק חשוב שהצבתי בקבוצה פמיניסטית בפייסבוק, משום שעבר על כללי הקבוצה: לא רשמתי את המילים "אזהרת טריגר", בצרוף נושא האזהרה (אונס, אלימות וכולי).

לא הוטרדתי במיוחד מעצם המחיקה, כמו מהתופעה המגונה הזו, עליה אני מתריעה רבות לאחרונה, של הפיכת השדה הפמיניסטי לכת עם שפה פנימית, המשמשת בעיקר להשאיר בחוץ את מי שלא בקיאים/ות בה או מוכנים/ות לסגל לעצמם/ן אותה, ומינימום (אם בכלל) דיאלוג עם מתנגדים מהעולם החיצון, כפי שבאה לידי ביטוי מעצם המצאת המונח "אזהרת טריגר" ומונחים נוספים. הפוסט עצמו, שנכתב בבלוג הפוליטי-חברתי שלי באתר במחשבה שנייה, זכה גם בלי אותה קבוצה איזוטרית, לכ- 600 שיתופים בזכות חשיבות התוכן וללא קשר למבניות השיח.

המשך קריאה…

FacebookTwitterGoogle+Share

דיסוננס קוגניטיבי1 – סוג של ניגוד

דיסוננס

הטור השבועי, העיר צומת השרון, 29.5.2014 (כאן)

הטור יעסוק היום בדיסוננס קוגניטיבי.

מויקיפדיה: תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי, שנהגתה על ידי לאון פסטינגר בשנות החמישים, טוענת כי שמירת העקביות היא מניע מרכזי לאדם. אדם המאמין בעמדה מסוימת אך פועל בצורה המנוגדת לעמדה זו, יחוש תחושה בלתי נעימה של דיסוננס, מעין היעדר הרמוניה. תחושה זו תדרבן אותו לשנות את פועלו, או להתחיל להאמין בעמדה חדשה, כדי להקטין את הדיסוננס (הקונפליקט) בין העמדה להתנהגות. לחלופין, ידורבן האדם להתאים את התנהגותו לעמדה בה הוא מחזיק. לדוגמה,  חייל הנשלח למשימה שאינו מאמין בה יגבש מחדש את עמדתו, כך שהמשימה תיראה לו הכרחית וצודקת; או שיתחמק מהמשימה (או אפילו יחבל בה) על מנת להתאים את התנהגותו לעמדתו". זה די מסביר, מדוע יש נטייה גוברת לעמדות פוליטיות ימניות בתקופת השרות הצבאי, אבל עזבו, זה כבר לטור אחר.


המשך קריאה…

FacebookTwitterGoogle+Share