תקשורת, אימון והדרכה

זכויות אדם בע"מ

האמת היא שחככתי אם עלי להתייחס בבלוג לסוגייה שנחשפה לציבור ע"י אבי יששכרוף בתחקיר הארץ אתמול, של ההטרדות המיניות בהפגנות בשטחים, ויותר מכך – של קשר השתיקה סביבן.

עוד לפני שהנושא נחשף לציבור קוראי הארץ כולו ומשם לציבורים רחבים יותר, הוא כבר נדון והופץ מס' פעמים באינטרנט, בין השאר על ידי (ראו קישורים בסיפא), ואת מה שהיה לי לומר אמרתי ממילא ליששכרוף ופורסם בעיתון, ונטחן עד דק ברשתות החברתיות.

מנקודת מבטי, אין שום השפעה להפגנות הללו על סוגיית הפסקת הכיבוש, ונזקן לחברה הישראלית בהעלאת החשיפה לדפוסי אלימות של אזרחיה – גדול. האוריאנטציה של חלק רעשני במיוחד מהארגונים הללו היא שוביניסטית, נרקסיסטית ואלימה, בדיוק כמו זו של חיילי מג"ב ושל המתנחלים, כשנשים הן באופן טבעי הקורבנות הראשוניים והשקופים שלה (ע"ע החלטה 1325 של האו"ם, המגנה את השימוש בנשים ככלי נשק במלחמות).

תחקיר הארץ מעניק משנה תוקף (ומכך חשיבותו העצומה) לעדויות שכבר פורסמו בבלוגים שונים, ומחזק את דעתי שאין לנשים מה לחפש שם, ושהדרך היחידה ליצירת חלופה אפקטיבית למאבק הגראס-רוטס בכיבוש היא פירוקם וביזורם של הארגונים הללו. חלום באספמיה? אולי. למעט התקדים המנהיגותי שיצר לנו נלסון מנדלה, כנראה שנפש האדם קטנה מיומרותיו, והדרך לצאת מהקופסה הפטריארכלית ואחוזת הבעתה מן ה"אחר", עוד ארוכה.

לכן, למען התיעוד אני כן דנה בנושא כאן בבלוג, אולם בהיבטים שבאופן טבעי אינם נכנסים לתחקיר חדשותי;

נשים בסוף

נשים בסוף הוא שמו של פוסט מצויין שפרסמה ד"ר נעמה כרמי ביולי 2010, עת סערה הרשת מסוגיית דרישת פעילי שייך ג'ראח מן המפגינות להגיע ב"לבוש צנוע". עיקר תגובות הפעילים עסקו במה שאני מכנה "תיעדוף זכויות אדם". היינו – זכותכן הריבונית להחליט מה אתן לובשות בבוקר, או כפי שעולה מחשיפת ההטרדות – להיות מוגנות מהטרדה מינית, יכולה לחכות. המאבק בכיבוש חשוב יותר. התפיסה הזו מסמלת את מקומן של נשים בשמאל הישראלי מקדמת דנא. כפי שבהתיישבות הן היו שוות אולם שובצו בתורנויות גנון, כביסה ומטבח, ובשמאל של אחרי מלחמת לבנון השנייה הן היו שוות אבל רק הגברים הגיעו לעמדות מפתח בחברה הישראלית (The proof is in the pudding), כך גם בשמאל ה"רדיקלי" של השנים האחרונות הן שוות, אבל הגנה על זכותן למרחב בטוח והוקעת המטרידים תחכה עד שיסתיים הכיבוש.

העניין הוא ששמאל בבסיסו הוא הומאניזם וזכויות אדם. אדם נחשב/ת כל בן/בת אנוש באשר הם/ן. המתנחל/ת והפלשתינאי/ת שזכויות האדם שלהם/ן מופרות, זכאים לאותה הגנה ממני כאשת שמאל, גם אם אני חלוקה מהותית על גישות שמייצג/ת אחד/ת מהם/ן או שניהם. אני לא רואה הבדל מהותי בין המתנחלים שמגלים סולידריות עצומה למתנחלים-דתיים וליהודים (בסדר  הזה) ואנטי-סולידריות לפלשתינאים ול"גויים", לבין פעילי ופעילות שמאל שסרבו למשל לצאת להגנתה של ד"ר חנה קהת כשזו פוטרה מעבודתה במכללת אורות באלקנה בגין דיעותיה הפמיניסטיות, רק כי היא מתנחלת ו"כובשת" (רגע, ואתן לא? הרי בבסיס המחאה שלנו עומדת העובדה שהכיבוש כורך את כולנו כישראלים בהגדרת הכובש). העיוורון של תפיסת ה"אחר" הזו כה גדול, שהעובדה שהמל"ג תמך בפיטורין, מה שאותו מל"ג עשוי לעשות במקומות שאינם "כבושים" (היינו הפרה לא דמוקרטית בעליל של זכויות האדם של המפוטרת), לא היה בה כדי לשאוב אותם מעבר לתפיסת הזהות הצרה של "מתנגדות לכיבוש", שמאפילה על כל זהות אחרת והופכת אותן לדמויות שטוחות, חד מימדיות שפניהן אינם לשלום.

פוליטיקה של זהויות

בפוליטיקה של הזהויות, בוחרים לעצמם פעילים ופעילות זהות אחת מייצגת, שהופכת לפריזמה היחידה דרכה הן/ם רואות/ים את העולם. למשל, הכיבוש דחוף וחשוב מטיפול בהפרת זכויות האדם של נשים. למשל, כשפרסמתי את תגובתו של פרופ' יוסי יונה (מזרחי, אקס-פנתר) להצעה לצרף מומחיות פמיניסטיות לועדות האלטרנטיביות ("הוספתן תחבל בפעילות הוועדות"), הגיבה מישהי בקיר הפייסבוק שלי ש"יש לי דיעה אבל לא אומר אותה על הקיר הלבן שלך" – הסולידריות העדתית עם מי שמייצר ישירות או בעקיפין פגיעה בנשים מעדתו, גובר על תפיסת זכויות האדם וכבוד האדם של נשים בכלל, ועל המחוייבות לכאורה של כל פמיניסטית מכל זרם שהוא להוקיע את הפרתם. בתופעה דומה נתקלתי בזמנו גם בקבוצה איזוטרית של שמאלניות אבירות הזהות הקווירית, שרואות בזנות ביטוי לגיטימי של מיניות, כשהאידיאולוגיה שלהן ("את לא מבינה מה זה פמיניזם סקס-פוזיטיב, לכן את רואה שם דיכוי") הופכת להיות המסך היחידי דרכו הן רואות את המציאות. מאידך, לא יפקד מהרשימה הזו מקומם של אלילי הציונות הדתית, שהפכו את זהותם הציונית-דתית ואת עיוורון השונויות שלהם לפלקט היהודי האותנטי, האמיתי, הנכון.

לכל אלו קוראים, במילה מסכמת אחת, שוביניזם. שוביניזם היא מילת תואר לשנאת האחר על בסיס דת, גזע ומין (ואני מוסיפה – מיניות), ונקראת על שמו של ניקולס שובין, לאומן מצבא נפוליאון, שהתברך ביכולת האינסופית להרוג, לענות ולאנוס את כל מי שהוא/היא ה"אחר", היינו – לא צרפתי טהור. ה"אחר" הופכ/ת לפלקט, חפץ, נטול סובייקט ולכן ניתן לעשות ל"אחר" כל מה שאסור לעשות לחברות וחברים בקבוצה שלנו. לכאורה, בשורות השמאל, ה"אחר" הוא הצבא, הממשלה והימין, אולם מסתבר שהמציאות מרובדת ובתוך הקבוצה, האחר היא האחרת, וזכויות האדם שלה שקופות. הדיסוננס הקוגניטיבי של להיות שוחרי זכויות אדם המתעדפים זכויות אדם (של גברים פלשתינאים לפני נשים ישראליות ופלשתינאיות כאחת) לא חודר את מסך הזהות המוחלטת. מי שמתריע/ה על כך, זוכה להוקעה אלימה.

כשבוחנים את מאפייניה הטיפוסיים של כת, מוצאים לא מעט חפיפה ביניהם לבין הקבוצות בפוליטיקה של הזהויות: הסתגרות/התנתקות ממעגלים חברתיים ואידיאולוגיים אחרים, אי סבילות לביקורת, תגובה אגרסיבית, מכחישה ומתייגת לביקורת, ציות לעקרונות ומנהיגי הקבוצה, אימוץ טרמינולוגיה פנימית, יצירת "אוייבים" משותפים לכל חברי וחברות הקבוצה, סודיות ועוד. למעשה, הקבוצות הללו שצמחו בחברה הישראלית, אינן חלק מהחברה הישראלית אלא יצרו לעצמן חברות משל עצמן, המתקשרות ביניהן בדרך כלל בעזרת טקטיקות גינוי והוקעה ולא ע"י מציאת מכנים משותפים.

מכיוון שכך, הפוליטיקה של הזהויות היא לתפיסתי אחד הכלים המשרתים את ממשלות ישראל לדורותיהם בהטמעת מדיניות נאו ליברלית והנצחת הכיבוש, שבסופו של יום משאירה מתחת לסוליית המגף הממלכתי גם את אלו שנושאות ונושאים אותה בצדקנות רושפת כדגל המהפיכה, וגם את כל שאר מושאיה של הדורסנות של הנאו-ליברליזם התרבותי: נשים, מהגרים ומהגרות, בני ובנות מיעוטים, ילדים, מהגרי ומהגרות עבודה, פריפריה חברתית וגיאוגרפית ועוד. למעשה, מי שמזיקים יותר מכל למאבק הן בכיבוש והן בנאו ליברליזם, הם אלו שמתעטרים באיצטלא של אקטיביזם נגד הנאו ליברליזם ונגד הכיבוש.  באו לברך ויצאו מקללים.

איך הם משרתים את השיטה? הפילוג כמובן. הפילוג הקדוש, הצדק המוחלט, זה שעליו כתב יהודה עמיחי: "במקום בו אנו צודקים / לא פורחים פרחים באביב".

 והשלום?

שלום פירושו וגר זאב עם כבש, בלול התרנגולות הדוגרות על ביצי האווזים. שלום מושג במו"מ מדיני, הוא מבוסס על אינטרסים גיאו-פוליטיים וכלכליים, הוא תלוי הידברות, וקשור קשר הדוק לתפיסות והתארגנויות בחברה האזרחית. הוא מחייב הכרה בכל הגורמים בסכסוך כסובייקטים בעלי זכויות. בהיעדר הידברות פנים-ישראלית, חסרה לנו המיומנות הנדרשת לייצר הידברות החוצה. בראיית ה"נשים בסוף", כמו גם בתחרות ה"של מי יותר גדול" הסמויה בין ארבעת הזרועות הנאבקות על השטח: ישראל (צבא), פלשתין (זרועות השלטון והאזרחים), מתנחלים ופעילי שמאל, נמחקת תפיסת ה"אחר" כסובייקט ועמה יכולת ההידברות. שתי התפיסות עומדות בסתירה מהותית לערכי השמאל, ודי אירוני שדווקא בשמאל הן כל כך דומיננטיות. חשיפת הארץ לגבי השתקת/טיוח ההטרדות המיניות היא רק דוגמה אחת מני רבות.

כפי שמסיימת נעמה כרמי את הפוסט שלה:

אז כדאי להתעורר. ולהפסיק להיות “אדיוטים מועילים”, בלשונו של לנין. אם מישהו רוצה לדעת למה השמאל נראה איך שהוא נראה – הנה התשובה. כי הוא מתפרק מערכיו, מרצון. ואף אחד לא מעריך את מי שלא מעריך את עצמו.

ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה?

פרט מצילום של מוטי מילרוד, תחקיר הארץ

באופן אופייני לתגובות פעילי ופעילות הארגונים, התגובה לאינספור חשיפות אינטרנטיות ולתחקיר הארץ היא של הכחשה אגרסיבית המנסה להעמיד את המידע באור "ימני", או "צהוב", או של "חוסר הבנה". כאילו קבלו פעילי השמאל הללו 9 קבין של הבנה וכולנו, נעֶבעֶך, חולקים בינינו את האחד שנשאר. המציאות הפוכה – הפוליטיקה של הזהויות, בתוכה מתגבשות הקבוצות הללו, יש לה לעיתים מחיר של אבדן פרספקטיבה, הידלדלות היכולת לזהות גוונים בין השחור ללבן וצמצום יכולת ניהולו של "דיבייט", המבוססת על ידע, חשיבה ביקורתית וגמישות מחשבתית. אחד מפעילי שייך ג'ראח, שפוסטר האשה הנאנסת שהארגון מתכחש לו (אולם כותבת הפוסט המקורי בעניין הבהירה בפני שהורידה מהדף שלהם) והוא מגדיר כ"מסר מצויין" הוא תמונת הפרופיל שלו, ניסה לפנות אלי מס' פעמים כ"בובה" ו"מותק" (בבחינת – דעי את מקומך) ונחסם. ההאשמה החמורה ביותר שהוטחה נגדי בגין התראיינותי לתחקיר הארץ כבעלת עמדה בנושא, התייחסה לתמונתי שהופיעה בעיתון: "הצטלמה כמדגמנת תכשיטים". הזמנתי את המטיחה העוקצנית לבוא אתי לשופינג. כבר היו לי קללות, איומים, נאצות, האשמה בחוסר הבנה, הטחות מנשים (תמיד נמצאות הנשים שתגוננה בגופן על הריבון) במשת"פיות עם הימין – כזו עוד לא היתה לי. זה מעורר תקווה. בשופינג, מתחילה תמיד תרגולת-הידברות. 

לינקים לפוסטים קודמים שלי בנושא זה

הפוסטים כוללים אינספור קישורים לחלק  ניכר ממה שנכתב בנושא ברשת

כבוד שברירי

אבנים קדושות

נשים כבושות

כרוניקה של יציאה מהחורים

התנצלות

התייחסתי בפוסט רק לחלק מרכזי מריבוא ההיבטים של הנושא המאוד מורכב הזה, כדי לא לכתוב כאן ספר….גם ככה 1400 מילים הן אתגר כמעט בלתי עביר בהווייה האינטרנטית.

גילוי נאות (בגוף שלישי)

הכותבת מגדירה עצמה כפמיניסטית רדיקלית, "שמאלנית" (מאוד) בדיעותיה הפוליטיות, סוציאל דמוקרטית, לא נכנסה למעלה מ- 20 שנה לשטחים (כולל ויתור על ביקורים משפחתיים), כעוסקת עצמאית - מוותרת על עבודות (=פרנסה) כשאלו כרוכות בעבודה ישירה עם ההתנחלויות, לא רוכשת מוצרי התנחלויות עד להגעה עתידית להסדר מדיני. לא השתייכה מעולם לשום ארגון פוליטי או פמיניסטי, אולם מתהלכת, קוראת, כותבת ומתערבבת בחוגי השמאל כבר 30 שנה.  לתפיסתה, שוויון מגדרי ושמירה על כבוד האדם וזכויות האדם של נשים הם תשתית רעיונית לכל השאר, הכיבוש הוא תוצר של היעדרן. יש לה חברות וחברים ובני/ות משפחה מכל קצוות החברה הישראלית, כולל אנשי ימין ומתנחלים, עם חלקם היא בקשר חם ואוהב. מאמינה במשותף מבלי שתראה בו ניטרול יכולתה לגנות בחריפות את המפריד.

26.3.12

לינק לפוסט מצויין של פעילה בנושא הטרדות מיניות בשמאל

 

 

 

FacebookTwitterGoogle+Share

26 תגובות על ”זכויות אדם בע"מ“

  1. מאת אלי א.:

    וואלה, מעניין. אילו ארגונים בדיוק את מציעה לפרק? את תעאיוש? את סולידריות? אולי את אנרכיסטים נגד הגדר? יאללה תכתבי לרשם העמותות אולי הוא ישלח להם מכתב אזהרה.
    סתאאאאאאם. הארגונים האלה לא קיימים. כלומר לא בדרך שאת מתארת את המצב בשמאל. וזה רק דוגמה אחת לניתוק של הכתיבה שלך מהמציאות. רק בראש שלך יש איזה תמנון מנפולטיבי שמכחיש הטרדות מיניות.
    אחת מהבעיות של מה שאת כותבת חנה היא חוסר ההיכרות המוחלט עם מה שקורה, כלומר עם אנשים שנאבקים, ונתקלים בבעיות, כן גם הטרדות מיניות (כמו באוניברסיטה, גם שם יש), ומנסים להתמודד איתן, אבל בטח לא קוראים לביטולה של הפעילות החשובה הזו. כי אנחנו לא מפגינים רק "נגד הכיבוש", אנחנו מפגינים קודם כל מתוך סולידריות עם בני אדם, בשביל עצמנו ובשבילם, כי לפעמים יש מפגינים שבגוף שלהם מונעים את העוול ומזיזים את הגדר או מונעים פינוי של משפחה מבית. אנחנו עושים טעויות? כן. הפעילות הזו מצדיקה עוולות אחרים? הטרדות? לא ולא. אבל את, באטימותך, חושבת שצריך לסגור את הבסטה. מזל, באמת מזל, שאין לך שום קשר לשטח. ומזל שאין בכלל בסטה לסגור.  
    למי מהקוראים שרוצה לקרוא התמודדות לא מתלהמת, חכמה, רגישה ואמיצה, מבפנים, של סוגיית ההטרדות המיניות והבעיה הרצינית של ההיררכיה הגברית בשמאל  - מוזמן לקרוא את הפוסט החשוב הזה של מאשה אברבוך. 
    http://rootcanalbm.wordpress.com/2012/03/14/%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91-%d7%a2%d7%9d-%d7%90%d7%a6%d7%91%d7%a2-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%90%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%93%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%99/
      
     

    • מאת חנה בית הלחמי:

      אלי, נגמרו לכם המגננות האגרסיביות ועברתם ל"את לא מבינה" ו"אין מה לסגור"? קראתי את שני הפוסטים של מאשה ונראה לי שלא כל כך הבנת אותם, אם בהבנה עסקינן. 
       

    • מאת חנה בית הלחמי:

      רק בשם יושרתו של הדיון, ראוי לציין ש"הארגונים האלה לא קיימים" (כדבריך) מתייחס לשלושה ארגונים עם אתר, לוגו, הנהגה, פעילים קבועים המגיבים בעקביות במקומות שונים, לחלקם חשבונות פייסבוק וטוויטר, מערך גיוס תרומות (בדף הבית של אנרכיסטים), רשימת דיוור פנימית, רשימת פעילויות, גיוס פעילים וכיו"ב. 
      אני מתייחסת כמובן לתגובתך ולא לפוסט שלי, ולארגונים שמנית ש"לא קיימים":
      אנרכיסטים נגד הגדר 
      סולידריות שייך ג'ראח 
      תעאיוש

       

  2. מאת אלי א.:

    כתבתי "כלומר לא בדרך שאת מתארת את המצב". למען הקוראים,  הדימוי שנתתי נועד לסתור את הפיקציה שאת מייצרת כאילו שיש איזה "ארגון" ב"שמאל" שאפשר להתלונן אצלו על הטרדות מיניות ב"שטחים". אנחנו מדברים כאן על תנועות מאוד נזילות, וכל האשמה כוללת אבל מי שחושב שהדימוי שלי מוגזם – סבבה.
    ההבדל החשוב בין הקמפיין שאת מנהלת כבר שנתיים לבין מה שמאשה כתבה הוא בדיוק ההכרה בנזילות הזו ובצעדים הפמיניסטיים המתבקשים ממנה. לדוגמה: ליצור קבוצת נשים שתמשיך את הפעילות ותשפיע על תנועה מסוימת מבפנים. זה פתוח לדיון,מה לעשות בדיוק וזה כולל גם לקרוא לפירוקה של תנועה. זה לגיטימי. השאלה אם מבינים מהי בדיוק הפעילות ומה עושות התנועות האלה. מה זה אומר "לפרק את סולדיריות?" אולי סולידריות צריכה בכלל לעשות דברים אחרת?   
       
    הנקודה המרכזית שלי היא שהאנטי-פמיניזם העמוק שלך הוא לקיחת הקטגוריות של עולם ממסדי שבו יש מנכ"ל, משכורות, נציב תלונות ציבור, שרשרת אחריות מסודרת, חובות משפטיות (וטוב שכך) וכו' וניסיון להחיל אותן על משהו פלואידי כמו הפגנות בשטחים. כפועל יוצא גם מתקבלת ההשוואה המופרכת בין שודדי אדמות ממוסדים לבין אנשים שיצאו להפגין פעם בשבוע (בכל זאת, פעולה די תמימה ביחס לשוד אדמות) ולא הקשיבו לבלוג שלך. כולם באותו צד. סחתיין על השוואה.     

    • מאת חנה בית הלחמי:

      אלי, אני מציעה שלא תזלזל במידת הבנתי את המטרייה, ושתקרא שוב את הפוסטים של מאשה ופוסטים אחרים של מפגינות ואקס מפגינות. הזיגזוג של התארגנות מתוקתקת מול ארגומנט ה"תנועות מאוד נזילות", שצץ כשאתם צריכים לעמוד בבסיס ההצדקה הרעיונית שלכם, לא מוציא אותך כמייצג טוב בדיון הזה. ההפגנות אולי "פלואידיות", ההתארגנות הרבה פחות. ושנינו יודעים את זה. הגישה המנווטת את ההכחשות היא של "נשים בסוף", כפי שציינתי בפוסט, ואני מזכירה לך שמדובר הפעם בתחקיר עיתונאי רציני של ה-עיתון של השמאל, ושלא אני זו ש"מנהלת קמפיין כבר שנתיים" (תודה על המחמאה) אלא עשרות בלוגרים ובלוגריות ברחבי הרשת, חלק ניכר מהם באים מתוך ההתארגנויות השונות של פעילות השמאל בשטחים. 
      אני מתייחסת לסוג פעילות מאוד ספציפי, כמובן, שאתה מצביע בטובך על מסגרותיו – חו"ח לא זו של מחסום ווטש, שלום עכשיו ודומים.
      כמו כן, הרעיון שנשים צריכות לטפל בהטרדות הוא רעיון עיוועים שיכול לצאת רק מבית היוצר של מי שחושבים שהטרדות הן בעייה משנית ולא שלהם. דבריך מעידים על הדיוק שבניתוח פעילויות השמאל בפוסט שלי, יותר מכל הכחשה אחרת. תודה.  

    • מאת עדי בן יעקב:

      אני מסכים אתך בדבר אחד. חנה היא לא פמינסטית היא קוראת לעצמה פמניסטית. אבל היא בהחלט אינה פמינסטית במובן המקובל של המילה. חוץ מהעניין הפרוצדוראלי הגדרתי הזה היא צודקת בכל מילה ועוד יותר מזה. אני טיפה ארחיב ואגיד שהטרדות המיניות בהפגנות של הארגונים הללו? הם כלום לעומת המצב בבית של חלק גדול מ"הפעילים" הפלשתינאים (ואתה יודע מה? אולי גם הישראלים) ובחברה הפלשתינאית בכלל. ואני ממש לא בטוח (וכאן בטח חנה לא תסכים איתי) מה יותר דחוף לטפל בנשים בחברה הפלשתינאית או בזוועות של הכובש הציוני האכזר שמעשי הנאצים מתגמדים לעומתו אך משום מה כמעט כל הפלשתינאות דווקא רוצות לחיות תחת מגפו האכזר ולהסתופף בתאי הגזים של הכובש הציוני מאשר להתרווח עם ביקני בחוף עזה תחת ההומניסט הידוע הנייה או להיות מוחלפות בעיסקת בדל עם האח של השותף של האבא בחנות. 

      בכל מקרה הארגונים הללו (ביחד עם הרבה ארגונים שפעם אני הייתי חבר בהם) העדיפו תמיד את הלאומנות הפלשתינאית על שוויון וזכויות אדם. ושוויון כפי שחנה כותבת? 

      שלום פירושו וגר זאב עם כבש, בלול התרנגולות הדוגרות על ביצי האווזים.  ולא זאב שגר עם כבש שזולל ביצי אווזים….

      אבל הדבר הכי חשוב שחנה כותבת זה שחסר לנו מנדלה. למען האמת? הייתי אומר שחסרה לנו מנהיגה כמו מנדלה. גם לנו וגם לפלשתינאים. 
       

    • מאת אמיר גושן:

      אלי, אני מבין קטן מאוד בפמיניזם, ולעיתים הדבר נראה לי כטרחנות.
      יחד עם זאת, יש קבוצה, לא קטנה מסתבר, של נשים שמוטרדות מינית ומעבר לכך במהלך פעילות פוליטית משותפת עם הפלסטינאים.
      לו אני הייתי מאמין בדברים שאתה מאמין בהם, המאבק בכיבוש וכ"ו, הייתי מארגן עצרת בשיתוף עם הפלסטינאים (או בהובלת הפלסטניאים), נגד ההטרדות המיניות במהלך הפעילות המשותפת. נראה לי שיש מספיק אירגונים שיכולים להרים את הכפפה הזאת, ואם הכפפה הזאת לא תורם, לדעתי כל האירגונים שמשתפים פעולה עם הפלסטינאים בהגנה על זכויות האדם, חייבים להחרים את הפעילות הזאת. לא יתכן ולא הגיוני שבפעילות שבאה להגן על זכויות אדם, יהיו כ"כ הרבה מקרים של הטרדות מיניות.

      גילוי נאות, מעולם לא השתתפתי בשום הפגנה בשיתוף עם פלסטינאים, וכפי הנראה גם בחיים לא אשתתף.

      • מאת חנה בית הלחמי:

        אני מסכימה שבהינתן ויש הטרדות – צריך להחרים את הפעילות. המאבק מסוג ספציפי זה  בכיבוש אינו קדוש ואם הוא כרוך באיפשור כיבושים מסוגים אחרים, הרי שהוא אף מיותר , מגונה ולא רלוונטי. 

        • מאת אמיר גושן:

          חנה, ראית את הקטע הזה ?
          http://www.youtube.com/watch?v=nDqWGtykYNE&feature=player_embedded#!
          אני ראיתי והזדעזעתי עד עמקי נשמתי.

          יכול להיות שכמו ששרו בשיר האונס המפורסם במאמי, כל ההטרדות האלה הן למעשה מכוונות פוליטית ?

          • מאת חנה בית הלחמי:

            אני מכירה את זה. אולי, אני לא יודעת. בכל מקרה מה שמדאיג אותי יותר היא ההשתקה מבית, שהיא בעיני לא פחות ולא יותר משיתוף פעולה פעיל עם ההטרדות ומתן לגיטימציה לכך. 

  3. מאת חגית:

    אוי  חנה – כמה שאת צודקת. במחסום ווטש במשמרות  באזור חברון יותר מפעם ספגנו התייחסות כזאת – כסדרנית עבודה תמיד דאגתי לצוות צעירות  אם  הרבה יותר זקנות מהן. 
    בכלל יכולת ההכלה הבלתי נסבלת  להתנהגות של פלסטינים  לא ראויה – היא התנהגות פטרונית – לא הכל הולך ולא כולם צודקים וטוב שהארת באור גדול  את העניין הזה. אני איתך. לפעולות הזדהות עם הבדואים היכן שאין נשים – אני לא הולכת יותר…… בקיצור – תודה.  

    • מאת חנה בית הלחמי:

      חגית – דוקא ממך – תודה כפולה ומכופלת.

      למותר לציין שכפי שכתבתי בתגובתי לאלי – אין שום כוונה ולו סמויה בדברי לנשות מחסום ווטש וארגונים אחרים העוסקים/ות אכן בזכויות אדם ועושות/עושים עבודה חשובה מאין כמוה, הן למענו של שלום והפסקת הכיבוש והן למען החברה הישראלית. 

  4. מאת אסף:

    כל עוד שואת בעלי החיים ממשיכה ועוברת וארגוני השמאל משיכים לנבוח לעומתה, מחד את זכותם של מיעוטים לפריווילגיות כאלו ואחרות ומאידך, אינם מתחייבים להגדרה בסיסית של "שמאל", ככזו שמקיאה מקרבה מי שתפריטן/ם איננו צמחוני, כל פעולתם של ארגונים אלו תישאר חלולה ועקרה מני ובי.

    • מאת חנה בית הלחמי:

      שואת בעלי החיים?
      אסף, אני חיה בין צמחונים לא מעטים (אני לא, ולא אהיה). העיקרון שאתה מציג של דאבל סטנדרט – נכון. היישום הדוגמטי, המוחלט, החד מימדי ואין בילתו – הוא מה שהפוסט הזה יוצא נגדו. אנחנו חיים במציאות מורכבת.
       

  5. מאת ליאור:

    וואו.
    בדיוק דיברתי על העוורון של הפמיניזם הממוצע ונפילתו לידיו של השוביניזם ("גם אני רוצה להיות קרבית/לרדוף אחרי כסף"), ואני שמח לקרוא פוסט כזה המכיל אמת פנימית שאינה נקלעת למבוכת הזהות החד-מימדית.
    ואני אומר זאת בתור אחד שהקשר בינו לבין הפגנות למען שוויון בין גברים לנשים (1) או נגד הכיבוש (2) הוא מקרי בהחלט.

    (1) אני מאמין בגיוון
    (2) הכיבוש הוא מאבק תרבותי ושורשי ולכן אני בעד הרחבתו

    • מאת חנה בית הלחמי:

      תודה, מסכימה עם 1, לא מסכימה עם 2 – אני חותרת להפסקת הכיבוש, כמובן, אבל לא בכלים העלובים של שימוש בנשים כנשק במאבקי אגו בין קבוצות אלימות של גברים. 

  6. מאת שי:

    >>"בפוליטיקה של הזהויות, בוחרים לעצמם פעילים ופעילות זהות אחת מייצגת, שהופכת לפריזמה "… שדרכה הם כבר לא רואים שום דבר אחר בעולם.

    ובין אלו שבחרו בפריזמה אחת כזו, מה זה חשוב אם זו פריזמה דתית, לאומנית או מיגדרית?

    >> "לכל אלו קוראים, במילה מסכמת אחת, שוביניזם"

  7. מאת ליאור:

    אבל את יודעת מה, חנה, לפעמים אני חושב על זה — אולי דבקות בזהות רב-מימדית היא גם סוג של פריזמה שדרכה כבר לא רואים שום דבר אחר?
    זהות שגורמת לערכים של אנשים דתיים למשל להיות לא רלוונטיים, רק כי "זה לא פלורליסטי"? 
    אולי החד-מימדיות והרב-מימדיות, כשהן נובעות מאדם, משמען בכל מקרה סובייקטיבית, שהרי אין אנו מכירים את "העולם לכשעצמו"…
     

  8. מאת ד"ר אלה קנר:

    בס"ד
    מעניין איך כאשר אין מה לאמר נתפסים לדברים שוליים.
    ואולי לא סתם נטפלה המבקרת דווקא לתמונתך היפה בעיתון (מדגמנת תכשיטים לדבריה) שהרי כבר אמרו לפניה: " פמיניסטיות הן שמנות עם שפם". הנטייה לא להסכים למורכבות לא להסכים ל"גם וגם" היא אולי אחת הבעיות של פוליטיקת הזהויות שכן אילו נשים היו מתקבלות כבעלות ערך בתנועות השונות (גם בימין וגם בשמאל) ולא מופלות ומוטרדות בגלל היותן נשים, הייתה מתקבלת תמונה מורכבת ומאתגרת של החברה הישראלית.

  9. מאת אסף:

    אז לשאלתך, כן. שואה. ונחמד לדעת שכמה מחבריך הטובים ביותר וגו'…בהצלחה עם הפינצטה ובתיאבון.  

  10. מאת שולמית דוידוביץ':

    ניתוח מעניין מאד. למרות שבאי אלו סגיות אני חושבת שונה הרי שהצגת הדברים נראית לי. 
    ואם כבר מדברים במראה , אז התצלום ב'הארץ' יפה מאד.  ובעניין " דגמנות הטכשיטים" . אני לא הייתי דוחה את זה על הסף. 
       

    • מאת חנה בית הלחמי:

      תודה. אני אשמור את הדוגמנות לסוגיה לגלגול הבא, בהנחה שאז כבר לא יהיה על מה להיאבק חברתית :)

  11. מאת שולמית דוידוביץ':

    אם כך, אולי יקחו אותי לדגמן תכשיטים ( למרות שבתתגבוה הקודמת כתבתי טכשיטים)  או כל דבר אחר, זולת הלבשה תחתונה. יהיו אלה ידיים עמלניות. למה בעצם, נבחרות לדגמן תכשיטם בעלות הידיים היפות, החלקות. תארו לכם טבעת יהלום על ידי קשישה. זה שונה ומעניין. עם הקיצוצים ובהתספורות של הפנסיות מבית מדרשו של אוצר נתניהו יצטרכו קששי ישראל לחפש תעסוקה לעת זקנה. כאמור, אני אשמח לדגמן גם בפרסומות. רק לא בשעות הבוקר המוקדמות. הייתי ציעה את עצמי לקריין את חדשות ערוץ 1 אך אני פשוט לא מסוגלת לשבת זקוף וישר הרבה זמן. דוגמנות נראית לי עבודה נחמדה מאד. כוונתי לדוגמנית צילום.
     אגב חנה. אני חושבת שאפש רלשלב מאבקים חברתיים עם דוגמנות  

    • מאת חנה בית הלחמי:

      זה בדיוק מה שאלה ואני מתחילות לעשות במיזם האינטרנטי החדש שלנו. הצטלמנו בשבוע שעבר לערוץ האופנה :) לא ממש דוגמנות, אבל…
      ובקרוב צילומים עם טישרטים של שינוי חברתי :) רוצה גם? 

טראקבקים/פינגבקים

  1. פמיניזם למתקדמות « האחות הגדולה

הוספת תגובה