תקשורת, אימון והדרכה

שר בלי טיק

לפני יומיים קבלו הורים לתלמידי חינוך מיוחד בבתיה"ס היסודיים ברחבי הארץ הודעה לקונית לפיה כיתות החינוך המיוחד לא תפתחנה מאחר ותקציבן בוטל ע"י כבוד השר ומנכ"ל משרדו. פחות משבוע לפני תחילת הלימודים נשארו אלפי תלמידים ברחבי הארץ ללא מענה במערכת החינוך, צעד שיביא בהכרח לפיטורי ו/או צמצום משרתן של מאות מורות. כרגיל, את מחיר האידיאולוגיה הימנית משלמים נשים וילדים, מה שאני מניחה שאינו מטריד במיוחד את כבוד (?) השר, שכן יש לזכור שהגישה לפיה נשים וילדים הם מושא ולא נושא, היא אינהרנטית לתפיסת עולם חברתית-כלכלית-לאומית ימנית.

מרכז השלטון המקומי, שגם הוא קבל את הידיעה רק ביום ד' האחרון (24.8.11) דרך המורות בשטח, שקבלו אותה מהמפקחות שקבלו אותה מהמנכ"ל, פנה לקבל את תגובת השר ועד אז לא ממש עושים משהו בעניין. העיתונות שותקת – למעט ידיעה קטנה בשולי העיתון מעריב.

נראה ששר החינוך אינו ממצמץ כשהוא מעביר תקציבים מ- "MUST HAVE" (חינוך מיוחד, מענה לצרכים מיוחדים ולימודי ליבה) לקטגוריית ה- "NICE TO HAVE"'  (טיולי מורשת לקבר יוסף והגברת לימודי ציונות – שאני אישית אוסרת על ילדי להשתתף בהם אם יתקיימו בבתיה"ס בהם הם לומדים, ושיקפצו לי כבוד השר ומורשתו), כשה- NICE מתייחס בעיקר לקבוצת ההתייחסות האידיאולוגית שלו – הקצה ההזוי, על גבול העברינות הלאומנית-דתית והאנרכיזם המשיחי, של חוגי הימין בשטחים. אלו האנשים שהוא עובד אצלם. למראה מבטו הקר, המנוכר והעויין של שר החינוך בהתבוננו על ילדי ישראל, מתעוררים בי געגועים פרוורטיים לחלוטין לטיקים העצבניים של שרון. לפחות שם אפשר היה לחשוד שהיתה פעם נשמה, לפני שנכבשה ע"י האינטרסים הצרים של (למשל) הסחת דעת הקהל משערוריות שלא פורסמו או של שירות מסור ומתרפס לאדוני ההון והאדמה הזרה.

הנושא הגיע לפתחי באימייל שקבלתי מאם לילדה בכתה קטנה:

"…אני פונה אליך בבקשה לעזור לילדים אשר שובצו בכיתות קטנות והיום כרעם ביום בהיר יצאה הודעה שלקראת שנת הלימודים הקרובה אשר צריכה להיפתח עוד כמה ימים לא יפתחו הכיתות הקטנות . לא ברור מאיפה בדיוק יצאה ההודעה ( מראש העיר או משר החינוך). ואם כן יש החלטה כזו מדוע אנו מקבלים הודעה רק שבוע לפני תחילת הלימודים….".

מייל מאם נוספת הועבר אלי בנושא, כתוב באנגלית במקור:

At 13:15 today Friday, I received a phone call from my daughter’s new teacher, advising me that 1) The teacher's meeting with my daughter planned for Monday this week prior to the start of the new school year is now cancelled, and 2) there will be no general meeting of the children (twelve students entering this specific class, in all) prior to the new school year and that 3) she –the teacher – will not be teaching the class due to the fact that apparently funding for this class has been suddenly cancelled. She had no other advice for me and no instruction as to what is to be on the 1st September.

תרגום עיקרי הדברים: היום, יום שישי 26.8 בשעה 13:15 קבלתי טלפון מהמורה של בתי, המודיע כי 1) פגישתה עם בתי ביום ב' הקרוב, לקראת פתיחת השנה, מבוטלת 2) לא יתקיים המפגש המתוכנן לפני תחילת שנה"ל של תלמידי הכתה (12 תלמידים המיועדים לכתה הקטנה)  3) היא – המורה – לא תלמד את הכתה כי המימון לכיתה בוטל במפתיע. אין לה עיצה אחרת עבורי או מידע באשר למתוכנן ל- 1 בספטמבר.

השר גדעון סער סופר את קץ כהונתו לאחור, מאחר וקופת השרצים שלו עולה על גדותיה (אתלה באילנות גבוהים ממקורותינו, כתלמידה טובה של דוקטרינת ה"יהדות לאומנית במקום השכלה" של השר: "סוף גנב לתליה" ו"שקר אין לו רגליים"). אולם זה אינו מנחם את הקורבנות הרבים שהוא דורס בדרך. הם, את הפצע שלהם, כבר חוו. 

אגב, זו לצערי לא הפעם הראשונה שאני כותבת עליו, ואני לא היחידה.

וגם דיון היום בפייסבוק.

FacebookTwitterGoogle+Share

כשהתותחים רועמים

fenomalistit

 

כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות;

 

בקרוב - החולצות

היוצרת המוכשרת של שני הסטיקרים הללו, תחשף בעיתותיה

 

 

כשהגראדים נופלים, העם עוצר ודומם

כשהעם עוצר ודומם, יש כבוד למתים

כשיש כבוד למתים, אין מחאת החיים

כשאין מחאת החיים, אין כסף לקוטג'

כשאין כסף לקוטג', אין חיים

כשאין חיים, למנהיגוֹת המהפכה יש פחות מלאחרים

כשלמנהיגוֹת המהפכה יש פחות, למנהיגי המהפכה יש קריירה

כשלמנהיגי המהפכה יש קריירה, היאוש בעם גובר

כשהיאוש בעם גובר, נוצרת מנהיגות חדשה

כשנוצרת מנהיגות חדשה, יש סיסמאות חדשות

כשיש סיסמאות חדשות, יש פרזנטוריות חדשות

כשיש פרזנטוריות חדשות, יש מי שמנהל את העניינים

כשיש מי שמנהל את העניינים, התותחים רועמים

כשהתותחים רועמים, יש קונצנזוס בעם

כשיש קוצנזוס בעם, יש "רוקדים על הדם"

כשיש "רוקדים על הדם", יש אשמים

כשיש אשמים, אין צורך במחאה

כשאין מחאה, המוזות ממילא שותקות.

או מושתקות. 


 

 

FacebookTwitterGoogle+Share

החזוּת היא המהות – מכתב לפרופ' יוסי יונה

גברים בחזית ובנות במחתרת, ידיעות 16.6.11

גברים בחזית ובנות במחתרת, ידיעות 16.6.11

(המשך ההתכתבות בהמשך הפוסט)

יוסי שלום,

אני כותבת לך מתוך דאגה עמוקה מייצוגן הרעוע של נשים בראש המאבק הנוכחי, וספציפית בראש הצוות שאתה הקמת. כמי שנאבק על זכות הייצוג בהקשרים אחרים, אני מצפה ממך (גם אם לכאורה ציפיה היא מתכון לאכזבה) להיות רגיש מכלל האדם להיבט הזה. כשאני פוגשת רק גברים בייצוגים התקשורתיים של המאבק (למעט דפני ליף וסתיו שפיר – שאינן מייצגות נשים אלא מאבק חברתי "שוויוני" – היינו, נטולות מודעות מגדרית), המאבק הזה אינו שלי ודי ברור לי מי עומדות להפסיד ממנו בטווח הבינוני והארוך. כן, ידוע לי שעדינה בר שלום (שאני מעריכה עד מאוד ואף היתה שותפתי במסע היהודי-ערבי לאושוויץ בזמנו) הצטרפה אליכם ויש יו"ריות לועדות שונות, אולם הן אינן בצוות המוביל. זה הופך את הצוות ללא לגיטימי ופוגעני למחצית האוכלוסייה.

אני מבקשת ממך מאוד, לכן, לפעול מיידית לצרופה של אשה בעלת כישורים רלוונטים ומודעות חברתית ופמיניסטית אליך, אל ספיבק ואל זעירא, ולדאוג שאותה אשה תופיע בכל חשיפה תקשורתית כשווה בין שווים וכדמות ייצוגית ומייצגת. אם יש קושי לאתר אשה כזו, מה שאני מטילה בו ספק – אשמח לסייע ברשימה.

בנוסף, אני מצרפת קובץ וורד ובו מאמר עם דרישות סף כלכליות מגדריות שאנו, מקימות המאהל הפמיניסטי ונשים פעילות מכל רחבי הארץ דורשות שיכללו בנייר הדרישות מן הממשלה. החשובה מכולן היא הדרישה לאכיפה גורפת של חוק שכר שווה, שיוסיף להכנסתה של כל אשה לאורך חייה בין מליון וחצי לשני מליון ₪ בממוצע. אישית, אני מוחלת על זוטות כגון מימון מעונות – אם ישלמו לי את שכרי ההגון כמתבקש מחוקי היסוד ומתפיסת כבוד האדם שלי כאשה, אני כבר אחליט אם לממן ממנו מעון או לבחור בפתרונות חלופיים. מימון המעונות הינו שלילה נוספת של חופש הבחירה של נשים, מהיותו סותר את החירות הכלכלית והריבונות אליה אנו שואפות.

אשמח לתשובתך,

חנה בית הלחמי

תשובת פרופ' יוסי יונה:

חנה שלום,

עשינו מאמץ גדול – צוות ההקמה , שיהיה שילוב משמעותי של נשים בצוותים השונים:

אמילי סילברמן ראש צוות דיור, נדיה איסמעיל ראש צוות תעסוקה, לאה אחדות חברה בצוות מאקרו כלכלה טליה ששון ראש צוות משפט (ניסנו לגייסאת דליה דורנר שסרבה) אורה בלום תחבורה. כלומר, מתוך 8 צוותים מחצית נשים. מלבד זאת בכל הצוותים השונים משולבות נשים. בקשר לחזית הציבורית – ברוב המקרים אנשי התקושרת פונים ישירות למרואיינים – יש שם העדפה פטרירכאלית ידועה. צוות הדברור אינו עדיין מוגבש די צרכו כדי להבטיח ייצוג מגדרי מספק.

תשובתי לתשובתו:

יוסי,

תודה על תשובתך.

ידוע לי כמובן על ראשי הצוותים אולם בקצה העליון של הפירמידה יש גברים בלבד, ועל כך כתבתי לך. אני מניחה שאתה חושב כמוני – שהייצוג אינו זניח אלא משקף סדר היררכי ויכול לעצב סדר היררכי חדש ונכון יותר, אם פועלים לשוויון ייצוגי. אני משוכנעת שלפחות אחת מהנשים הללו יכולה להיות בצוות המוביל, אותו צוות שאתה חבר בו ושיגיש את המסקנות לממשלה ויעמוד בלב הסיקור התקשורתי. אני משוכנעת ששינוי זה יביא את הנושא המגדרי להיות משולב בשיח הגלוי, כפי שראוי שיהיה.

גם בעבודה מול העיתונות – פטריארכלית ככל שתהיה – ניתן להפנות באופן מכוון על פי מדיניות תקשורתית מודעת ושוויונית, שהיא בתשתיות קיומו של צוות כזה, שטובת הציבור (כולו, על גווניו) היא משימתו. העיתונות מדברת עם מי שמוכנים לדבר אתה – ואם תפנה אותם לחברת צוות על פי החלטה, הם ידברו אתה.

לכן אני שבה ומציעה את בקשתי ליצור את השינוי על מנת שהצוות הזה ייצג גם אותי כאשה והמאבק יהיה גם מאבק שלנו. עד אז – מאבק האוהלים מסתמן (ואתך הסליחה) שוב כמאבקו של הגבר הלבן, ואצטער מאוד לראות את נושאי הדגל החברתי מזה שנים, מצטרפים למגמה הזו.

אני מקווה שדברי ילקחו לתשומת לבכם ויביאו לשינוי מידי בהרכב ה"שפיץ" העליון של הפירמידה, שאשמח אם גם יתרחש וגם יזכה בהודעה הצהרתית לתקשורת. ככה מייצגים ציבור וככה מחנכים ציבור.

ברשותך, כמאמינה בשיח ציבורי פתוח, אני מעבירה את הדברים לידיעת התפוצה הפמיניסטית,

תודה ובהצלחה,

אשמח להיות מעודכנת בשינוי שיהיה,

חנה

עדכון:

1. ההתכתבות כולה נשלחה לכלל התפוצה הפמיניסטית.

2. יהודית קורין פנתה, בהתייעצות משותפת של שתינו, לעדינה בר שלום – חברתנו מהמסע היהודי-ערבי לאושוויץ ב- 2003, שהצטרפה אתמול פומבית למאבק החברתי. עדינה תומכת בעמדתנו ומסכימה עם העקרונות העומדים מאחוריה, ותפעל מול יוסי יונה ועמיתיו. במקביל, עדכנה אותנו שגם מיכל יודין – יו"ר עמותת כ"ן – פועלת בנושא.

ביחד, בכוחות משותפים, נביא למעשה הייצוגי להתרחש. 

אמשיך לעדכן.

תשובת יוסי יונה 17.8

היי חנה,

אני משיב בחיוב לפנייתך. אני מכתב את אסף שרון, שהוא אחראי על הדוברות. אנחנו בהחלט נעשה ככול יכולתנו להבטיח ייצוג מגדרי במגענו עם אמצעי התקשורת. זו לא אמירה מהפה אל החוץ – זו התחייבות!

יוסי

ע ד כ ו נ י ם 27.8.11

1. מאז אותה הבטחה לא רואיינה אף אשה – רק פרופ' יונה עצמו

2. פרופסור יוסי יונה בתשובה לפרופ' יפה ברלוביץ' בלוך (יו"ר האגודה ללימודים פמיניסטים) על הצעת האגודה, בשלב מאוד מוקדם בהתהוות הוועדות, לשלב את המומחיות פרופ' סילביה ביזאווי וד"ר טובה בנסקי בועדות: "פתיחת הוועדות (לנשים שברלוביץ' בלוך הציעה – חב"ה) תביא לשטפון של בקשות שתחבל בעבודה התקינה".

כשהפשפש עלה למעלה, הוא שכח שהוא פשפש שנלחם בעבר (בצדק) על זכות הייצוג שלו ככזה. להגמוניה הגברית הלבנה בחברה פטריארכלית אין צבע, יש לה טוסטסטרון וכח.

FacebookTwitterGoogle+Share

העם דורשת צדק מגדרי

008

המחאה הזו הביאה  לאינספור בקשות לכתיבה, שקצת גרעו מהאנרגיות שלי כבלוגרית. מודה ומתוודה. כתבתי מאמר מקצועי מושכל לסטטוס – ירחון לחשיבה ניהולית, על ניהול מגדרי של המאבק. כתבתי טור להעיר צומת השרון (אף אחד בעיתון לאנשים חושבים לא חשב על אתר אינטרנט – לכן אין לינק) על למה מגיע גם לנו ברעננה מזון זול ועוד אחד על המאבק החברתי בשרון, בת"א והבטים מגדריים חסרים. צילמתי וערכתי את הסרטון המובא לעיל מארוע הקמת המאהל הפמיניסטי, שהייתי בין יוזמותיו לאחר שנוכחתי שהרבה טוב לא יצא לנשים בישראל מהמאבק החברתי הזה של "כו-לם", אלא אם כן נתחיל לעשות משהו. הערב עלי להעביר מאמר על הדרישות הכלכליות המגדריות למגזין Onlife. וכמובן, פייסבוק.

מהמאהל הפמיניסטי ברוטשילד

רק שגם קוראותי וקוראי כאן ראויים להפניות לכל החומרים הללו (מה שיצא בפרינט – יעלה לבלוג לאחר מכן), שלא תחשבו חס וחלילה שאני לא מגיבה למאבק החברתי.

כמה עקרונות ראשוניים לחשיבה מגדרית:

1. הייצוג הוא המהות

העם מדבר על הנהגה נשית, אפילו עושים עליהן תכניות טלויזיה וכתבות (בבחינת "אדם נשך כלב"), רק שבכל הפאנלים הנחשבים יושבים….(ניחשתם נכון – גברים בלבד). גם הצוות החלופי (יונה-ספיבק) הוא צוות של גברים (אין נשים כלכלניות שניתן לכלול בצוות הזה?).

תמונה אחת שווה אלף נשים

2. חינוך חינם מגיל 3 חודשים

מה ינתן לנו אם נשיג את ה"הישג" הזה?

2300 ש"ח (עלות מקסימלית במעונות היום) לחודש כפול 11 חודשים בשנה כפול שלוש שנים = 75,900 ש"ח לילד/ה.

מה לא יתנו לנו כי אף אחד לא מבקש/ת מהממשלה (בינתיים)?

קיים פער קבוע של כ- 30% בשכר (במספרים: 3102 ש"ח*) כפול 12 חודשים בשנה כפול 45 שנות תעסוקה = 1,675,080 ש"ח (במילים – מיליון שש מאות שבעים וחמש אלף ושמונים ש"ח לאשה, כפול מאות אלפי נשים).

שווה למדינה לממן לנו גם 3-4 ילדים, מה גם שהשירות הציבורי (המדינה) היא התורמת העיקרית לפערי השכר ותצטרך לשלם אותם…. מדובר במילארדים שנגזלים מנשים ולא מדוברים במאבק ה"חברתי" הזה. אין אפילו התחלה של דיבור, למשל – על מנגנוני אכיפה ועל התחייבות המדינה לשכר שווה ולאכיפת חוקים לא מיושמים, שבהיעדרה – מעמיק הפער (להלן הודאתו של אילן לוין, הממונה על השכר באוצר, מלפני מס' חודשים – שאינה משמשת כארגומנטציה במאבק החברתי, בינתיים).

תוספת מאוחרת לפוסט: אסתי סגל הביאה את נתוני 2009, הפערים דומים והעיקרון דומה, ובכל זאת נתון עדכני יותר: ב-2009, השכר הממוצע לחודש של נשים – 6,280 ש"ח – 66% מהשכר החודשי של גברים (9515 ש"ח, הפער הוא 3235 ש"ח – חב"ה ). וחידוד להערתו של עידן לנדו כאן בתגובות: אני נגד חינוך חינם מגיל 3 חודשים – תנו לי שכר שווה, ובמליון שש מאות שיתווספו לי לאורך שנות עבודתי (שהם במקרה עלות גידול ילד מגיל 0 עד 18) – אחליט כיצד לגדל את ילדי.

מכיתוביות הסרטון

את השאר תקראו כאן ובאונלייף ובמקומות אחרים בהמשך.

וזכרו: העם דורשת צדק מגדרי! בלעדיו, המחאה אינה חברתית, אלא שוב היא מחאתו של הגבר הלבן (כמושג). 

 

 

ידיעות 16.8.11 - I rest my case...

 

* מאתר הלמ"ס - בשנת 2004, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו מעבודה שכירה של גבר הייתה 8,459 ₪ ושל אישה 5,357 ₪

FacebookTwitterGoogle+Share