תקשורת, אימון והדרכה

שירת הטרולית

carmel

דברים שהוכנו לקראת ונשאו בהשקתו של הספר עברית אינטרנטית מאת כרמל וייסמן ואילן גונן, 22.7.2011

מוקדש באהבה והערכה לד"ר כרמל וייסמן

מויקיפדיה:

בסלנג האינטרנט,  טרול הוא משתתף בפורום באינטרנט או בצ'אט' שכל מטרתו היא להזיק באמצעות שיבוש מהלך הדיון בו.

הטרול מסב נזק באמצעות כתיבת הודעות הפוגעות במשתתפים אחרים, הפרת כללי ההתנהגות בפורום, שלהוב (Flaming),  התחזות לאחר וכדומה. כמו כן, חלק מהטרולים משתמשים בשיטות של האקרים, כגון גניבת זהויות, וכדומה.

לעתים חלק מעיסוקם של הטרולים הוא ב"ספאמריות", שליחת הודעות שמפרסמות אתרים שונים. במקרים מסוימים, פעילות טרולים עלולה לסכן את עצם קיומה של קהילת האינטרנט.

ניחוש שלי? טרול בתחפושת.

רובם המכריע של הטרולים הם גברים, ממש כמו רוב מחוללי האלימות בעולם בכל התחומים (הנה, כבר הרגזתי כאן כמה טרולים…), רק שהיום כרמל בקשה ממני לדבר על האחוז או שניים של היוצאות מן הכלל – הטרוליות.

למרות שמאפייני ההתנהגות החיצוניים של הטרולית דומים לכאורה להגדרה המילונית, יש (לפחות על פי ניסיוני) הבדל מהותי בינה לבין הטרול, הבדל שיושב על מאפייני התנהגות מגדריים.

רעייתו המסורה של בכיר ביש"ע

הטרול יאבק בדרך כלל על עיקרון – הטרולית תאבק על צדק. הוא יופיע לרוב בניק בדוי ויפרוק כל עול כי מטרתו הרס – היא תופיע בשמה האמתי או לפחות תשחרר פרטים המעידים על זהותה האמתית, כי היא נאבקת למען מטרה צודקת או על מנת להגן על משהו או מישהו (כי זה מה שנשים עושות – ויש לה את ההצדקה מוסרית לפעילותה שהופכת את הטרוליות למעשה "כשר"), הוא מייצג צד פוליטי והיא בדרך כלל זהות (ו/או דמות ו/או מסגרת) פוליטית נקודתית, היא תפעל רק כשיש סיבה של ממש בעיניה, הוא – יפעל תמיד מול מושאי הטינה שלו. הוא פועל מתוך כעס, היא פועל במקרים רבים מתוך עלבון. הטרול מגדיר את האני הוירטואלי שלו ע"י התנגחות וכפיית שינוי, הטרולית מגדירה את עצמה דרך "לצאת צודקת", הוא דמגוג והיא מניפולטיבית, היא מגיעה מהר מאוד לרזולוציות מתוחכמות לכאורה של מניפולציה מגדרית (משפטים שמתחילים או מסתיימים ב"אפילו אני כאשה/כפמיניסטית") – הוא נעול פשטנית במיתוס המדונה והזונה וממצב על הרצף הסטריאוטיפי כל אשה שמתנגדת לו (בין שרמוטה לזו שאף גבר לא יעשה לה טובה). השפה האינטרנטית שלהם שונה. בתהליך המאבק הוירטואלי היא מרחיבה לעיתים את מעגל ההגנה שלה לדמויות נוספות שבצד שלה, הטרול נמצא יותר פעמים עושה שימוש מניפולטיבי ופטרוני בדמויות (במיוחד אם הן נשיות) שבצד שלו, כדי לנגח את מושא מתקפתו ע"י הפיכתן ללעג (למשל: "את טוחנת מים בדיון עם האשה הזו"). הוא חושב שכל מה שהוא אומר נכון, היא נבהלת לעיתים מעצמה ומוחקת רטרואקטיבית חלק מתגובותיה. הוא מתלבש על זירה אחת עד שהוא מחסל אותה, היא פועלת לעיתים גם במעגלים היקפיים על מנת לפגוע בזירה מבחוץ (למשל – היא תלך לכל מקום בו מזכירים אותי ואת הנושא ותכניס הודעות שמכילות את "אפילו אני כאשה…").

ההבדלים ביניהם כל כך ברורים, שניתן לזהות בעזרתם במקרים רבים טרול שבוחר לעשות שימוש בניק נשי.

החדשות הטובות הן שטרוליות מעניקות לי כוח פוליטי גדול עד דמיוני – אני לדבריהן הסיבה להרבה תהליכים שלמעשה אין לי קשר אליהם, כמו התנועה הפמיניסטית העולמית והסיבה מדוע נשים מתקשות בהגדרה עצמית פמיניסטית. זאת משום שכוח נשי מוציא מהן את מה שכוח מוציא מאתנו כנשים בכלל – את ההתבטלות העצמית ע"י האדרת כוחו/ה של האחר/ת, בלי קשר למציאות. טרולים, לעומתן, קוראים לנו לכל היותר בשפה התרבותית המוכרת להם – "מאפייה פמיניסטית".

מדובר כמובן בהכללות, אולם אלו מתבססות על חוויית ההתמודדות האישית הארוכה בשנים עם הדמויות הללו.

לכבוד האירוע החשוב הזה של השקת הספר עברית אינטרנטית, איתרתי בארסנל התגובות הטרוליות מהתקופה האחרונה (כחודשיים-שלושה לאחור) כמה טרוליות מרשימות, שאת דבריהן איגדתי לכדי בית קצר חדש בשירת הטרול (המופיע בספר). לא אנקוב בשמן של הטרוליות, אבל כפי שציינתי – הן מזדהות בשמן ופרטיהן ידועים לי. יש ביניהן פעילה פוליטית מוניציפלית, עיתונאית, בלוגרית, רכזת ארגון נשים, דוגמנית עבר, סופרת מתחילה, לוחמת חירות וזכויות אדם, רעייתו של בכיר ידוע במפעל ההתנחלויות, מרצה באריאל ועוד.  לעומתן – ממאות הטרולים ממין זכר שנתקלתי בהם ב-16 השנים האחרונות – ידועה לי זהותם של 2-3 בלבד, וגם זאת במקרה.

טרוליות, כמו טרולים, טוענות כלפי אחרים את שיקוף עצמיותן. כדברי דיפאק צ'ופרה: כל מה שאת חווה משקף אותך. כאן - מתקפה מבחוץ ע"י "אושיית אינטרנט".


שירת הטרולית / חנה בית הלחמי

מִישֶׁהוּ צָרִיךְ לָתֵת לֵךְ אֵת הַכַּאפָה שֶׁמַּגִּיעָה לָךְ וּלְהַשְׁתִּיק אוֹתָךְ אַחַת וּלְתָמִיד ■ כְּפִייָתִית חוֹלָנִית ■  

מְעַנְייֶן מָה הָיִית זוֹרֶקֶת עַל עוֹזֶרֶת הַבַּיִת בְּמָקוֹם שָׂרָה נְתַנְיָהוּ? ■ אַת בִּכְלָל פֶמִינִיזְם לִיבֵּרָלִי  ■

דּוֹרְסָנִי וְאַלִּים ■ תְּמוּנָה מְדֻיֶּקֶת שֶׁל כָּל הָרָעוֹת הַחוֹלוֹת בְּפֶמִינִיזְם  ■ הַסִּבָּה בִּגְלָלָהּ נָשִׁים ■

לֹא מַגְדִּירוֹת אֶת עַצְמָן כְּפֶמִינִיסְטִיוֹת ■ אוֹבְּסֶסִיבִית מוּפְרָעַת ■ טִפְּשָׁה ■ חָבְרָה בְּכַת קִיצוֹנִית ■

מְאֻחָר מִדַּי לְאַחֵל לְךָ בְּרִיאוּת הנֶפֵשׁ ■ שׁוֹבִינִיסְטִית חֲזִירִית שֶׁכָּמוֹךְ ■ משת"פית שֶׁל הֲיְמִין ■

שְׂמאֹלָנִית קִיצוֹנִית ■ אַלִּימָה, אַלִּימָה, אַלִּימָה ■ פְּגוּעָה בְּאֹפֶן שָׁרְשִׁי וְעָמֹק ■

בֶּטַח הָיִיתָ יַלְדַּת כאפות בְּבי"ס ■ מְתֻסְבֶּכֶת והֲזוּיָה ■ בַּהֲנָחָה שֶׁהָיִית בבי"ס, וְלֹא הִסְתּוֹבַבְתָּ בַּרְחוֹבוֹת  ■

בֶּטַח חֲבֵרַייךְ דּוֹמִים לָךְ ■ מְקַשְׁקֶשֶׁת שְׁטֻיּוֹת ■ בּוּרָה חָסְרַתּ הַשְׂכָּלָה ■ פֶמִינִיסְטִית מְזֻיֶּפֶת שֶׁכָּמוֹךָ ■

בּוּשָׁה לַמִּגְזָר וְלַמִּגְדָּר ■ רוֹמֶסֶת נָשִׁים מִסְפָּר 1 בָּאִינְטֶרְנֶט ■ מְ-א-וּ-סָ-ה  ■ קַרְיירִיסְטִית ■ דּוֹרְסָנִית ■

לוֹחְמָנִית ■ קוֹלָנִית ■ חָסַרְתָּ רְגָשׁוֹת ■ מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בִּכְסוּת "פֶמִינִיסְטִית" ■ כְּדֵי לָתֵת בִּטּוּי ■

לִדְחָפִים אַלִּימִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ■ וּבְשָׂפָה גְּבוֹהָה ■ וּמִתְנַשֵּׂאת ■ כְּדֵי לְהַסְתִּיר ■ שֶׁבְּעֶצֶם אֵין לָהּ מָה לְהַגִּיד ■

מַזָּל שֶׁאֲנִי אִשָּׁה, ■ כָּךְ אֲנִי יְכוֹלָה לוֹמַר שֶׁנִּמְאַס לְגַמְרֵי ■ מְהַפֶמִינִיסְטִיוּת הַאוֹבֵר-לוֹחְמָנִית שֶׁל בֵּיִת הַלַּחְמִי, ■

מִבְּלִי שֶׁאֲחַשֵּׁב כְּשׂוֹנֵאת נָשִׁים.

עוד מההשקה:

כרמל וייסמן – מדוע קל להציק ברשת?  

ד"ר תמר עילם גינדין - למי קראת הומוקליד?  

אילן גונן - דף מהספר הופך לציוץ בטוויטר  

את שירת הטרול תמצאו בעמ' 129 בספר.

בלוגים נוספים של משתתפים בארוע: דגש קל, מדע בזיוני

FacebookTwitterGoogle+Share

השר השתגע?

saar

ב- 31 במאי 2011 הודיע שר החינוך גדעון סער, על קיצור החופש הגדול. שבוע לאחר מכן – ב- 6.6.11 – הוא נסוג. המהלך הלא שקול הזה עורר תמיהה – סער עושה על הציבור הישראלי רושם של אדם סביר, בעל שיקול דעת ויכולת ניהול עצמי שאינה הולמת את המעשה הבלתי סביר הזה. התנגדות הציבור לא נלקחה בחשבון, כמו גם ההתנגדות התאגידית (הגופים הכלכליים) שראתה במעשהו של סער לא פחות מחוצפה, מהתקוממות המריונטה.

אז סער יצא נחמד למורים ולמשפחות שתכננו טיול לחו"ל ונסוג מקיצור החופש הגדול, כאילו שהם היו הסיבה, ולא רק הסולם שבעזרתו ירד מהעץ. לא כולם מטומטמים וגם למטומטמים יש רגעי תבונה – איכשהו כולם הבינו מי הלחוץ והמטומטם בהתרחשויות.

יש לסיפור הזה גם צד נוסף – ברוב המוסדות התורניים, החינוך הדתי העצמאי והישיבות, ממילא נגמר החופש הגדול כמה ימים לפני החינוך הממלכתי. כלומר – יש כאן צעד סמוי להדמיית המערכות אחת לשנייה. וגם, הנה לכם/ן קבוצה אחת בציבור – זו שחשובה לסער יותר מהאחרות – שקיצור החופש הגדול לא מרגיז אותה. להיפך.

זו לא הקריצה הראשונה של סער לחינוך העצמאי בכלל ולציונות הדתית בפרט, גם אם לאחרונה הקריצות הללו נראות כמו טיקים עצבניים.

האתר הרשמי של שר החינוך גדעון סער, נפתח בציטוט מוצא מהקשרו של הרצל: "הציונות היא שובנו אל היהדות לפני שובנו אל ארץ היהודים". הרצל כיוון אל היהדות כלאום חילוני משכיל, כמובן, אבל סער סומך אולי על השעות שקיזז לקוראים מלימודים עיוניים לטובת לימודים תורניים, ועל פרשנותם המגמתית ממילא.

מהאתר של סער - חיפשתי מורָה אחת סביב שולחן המורים מהשומרון, לשווא. ככה בוחר היו"ר לשעבר של הועדה לקידום מעמד האשה ליחצן את עצמו

אצל סער עצמו לא ניתן להתבלבל בכוונת המשורר: מתחת לציטוט האמור, תמצאו תמונות מתחלפות של סער בערב הצדעה למורים (לא מורות, חו"ח) בשומרון והכפלת התקציב של הגרעינים התורניים, כמו גם כותרות באשר לחובת הנפת הדגל ושירת ההמנון בגני הילדים החל מה-1 בספטמבר.

בנובמבר 2009 מינה גדעון סער את ד"ר גבי אביטל כמדען הראשי של משרד החינוך. אביטל ידוע כמי שטוען בעקביות על בסיס "מדעי" שגיוסן של בנות לצה"ל יביא להפסד במלחמה הבאה (כבר ב- 2006 השבתי לו על כך במעריב, עם מעקב בבלוג ב- 2010), טוען לנחיתותן הביולוגית של נשים, יוצא נגד התאוריות המדעיות לגבי התחממות כדור הארץ ונגד תורת האבולוציה. פחות משנה מאוחר יותר פוטר גבי אביטל בבושת פנים עקב סערה ציבורית גדולה סביב התבטאויותיו. מינוי לא שקול, שעניינו היה שוב קריצה לציבור ספציפי והתעלמות מכל פקטור ציבורי או פוליטי אחר – היינו, כשל נוסף בשיקול הדעת.

לצד אביטל פעל במשרד החינוך בשנים האחרונות צבי צמרת, יו"ר המזכירות הפדגוגית של המשרד, גם הוא מינוי של סער. בעודנו מתדיינים, צמרת בדרכו הביתה. לכאורה אין מדובר בכשל נוסף בשיקול הדעת של שר החינוך, כי צמרת הגיע לגיל הפרישה, אולם לא נראה שסוגיית הגיל הפריעה לסער במינוי מנכ"לו, למשל. צמרת מופרש, לאחר שמילא נאמנה את התפקיד שיועד לו – צמצום לימודי אזרחות והפיכת למעלה ממחציתם ללימודי יהדות וציונות, פיטורי יו"ר ועדת האזרחות ומינוי לאומן דתי (פרופ' אשר כהן) לתפקיד, קיזוז לימודי עברית, מדעים ומקצועות חיוניים אחרים לטובת תגבור הלימודים הלאומיים, ועוד.

גם שמשון שושני, מנכ"ל משרדו של סער, הודיע בימים האחרונים שהוא בדרך החוצה. נשאלת השאלה: מדוע שני הבכירים הקרובים כל כך לשר עוזבים, ולמה עכשיו?

אז למה דחוף לגדעון סער להתחנף לחינוך הדתי העצמאי בכלל ולציונות הדתית בפרט? 

ראשית, יתכן כמובן שהתנהלותו של כבוד השר תלוייה בפער שבין תדמיתו הציבורית לבין האמת: היותו, כרוב הפוליטיקאים בכלל ומימין בפרט, פקיד בינוני ונטול חזון. מאידך, הרי שיתכן גם שהוא כפי שאתרו מעיד עליו: שתול ימני קיצוני במחנה הימין ה"ממלכתי", ילד הכאפות שמחולל את הנזקים הלאומיים עבור המחנה, במראית עין של ענייניות אינטלקטואלית וכוונה טובה. או שכל האפשרויות נכונות. בכל מקרה, השר לא השתגע, אלא עולה בי חשד שהוא זקוק לכאורה לקבוצת תמיכה והוא פשוט מארגן לעצמו אותה, על חשבוננו. 

סער חשוד בעיני לא מהיום, עוד מאז נזיפתו המפורסמת בח"כ ענבל גבריאלי ומינויו המאוד בעייתי כיו"ר הועדה לקידום מעמד האשה  (להלן מאמר של ד"ר אסתר הרצוג בנדון). גם התנגדותו לחקירת הממשלה ע"י הכנסת במעשי שחיתות ותמיכתו בהאבסת אווזים לא הפכה אותו לשר השנה. והוסיפה אסתי כאן בתגובות: הפרטת המכינות הקדם אקדמיות, מעשה ששולל נגישות להשכלה גבוהה מעשרות אלפי מוחלשים ומוחלשות.

אבל למה עכשיו הכל צפוף כל כך? האם יש לו מה להסתיר?

הבלוגר האמריקאי ריצ'רד סילברסטיין, טוען שכן – שסער הוא הפוליטיקאי הבכיר אודותיו התראיין העיתונאי שלום ירושלמי בערוץ 10 מס' ימים קודם לפרסום. גם ניוז1, שמצטט את סילברסטיין, חושב כך ואף פרסם לפני כחודש ידיעה על כתבת תחקיר מביכה אודות סער, שנגנזה בזכות קשריו של זה עם נוני מוזס. בעקבות הפוסט על סער וסיקורו בערוץ 10, נפל האתר של סילברסטיין: "ערוץ 10 בישראל שידר את אודות הפוסט שלי, וזה גרם כנראה למס' כניסות מאסיבי".

בתור הדובדבן שבקצפת, יצא כתב ערוץ 2 עמית סגל (חובש כיפה סרוגה ובנו של חגי סגל, איך לא) במאמר קוצף על סילברסטיין ועל שלום ירושלמי (עיתונאי ותיק שכבר שכח מן הסתם בעיתונות את מה שסגל כנראה שלא ילמד בקרוב – לחבר בין העתונאי לערכי כבוד האדם ולהפריד בין העיתונאי לנאמנותו העיוורת לקבוצת הייחוס הפוליטית שלו). אליבא דה סגל, סילברסטיין (שמכונה על ידו "פנטזיונר ידוע תוצרת חוץ") פרסם פוסט "מסמר שיער ועתיר לייקים" וירושלמי ועוד כמה מעמיתיו סובלים מ"פוסט-טראומת קצב". מה שסגל לא לוקח בחשבון הוא, שהעיתונות בארץ קטנה ונכחדת ולא ממש כדאי לעשות דה לגיטימציה לעמיתים, מה גם שאלו שיצאת להגנתם (הון שלטון?) לא ממש יהיו שם בשבילך כשתזדקק להם. אני מניחה שהוא ילמד את זה ברבות השנים, הוא עוד צעיר במקצוע. השאלה המעניינת היא, האם המתקפה המופרכת הזו מסמנת V על דברי ירושלמי וסילברסטיין.

מילון המושגים של עמית סגל על פוסט "עתיר לייקים" מאוד מנותק מהמציאות, כנראה. לא מבינים אינטרנט במגדל השן המתפורר של המדיה הישנה?

אם זה המצב, גם מליון דגלים מונפים, שירת התקווה מהירדן לים וכל חנופה דביקה לציונות הדתית, לא יוציאו את שר החינוך, היו"ר לשעבר של הועדה לקידום מעמד האשה, מהבְּרוֹך. עדיף לו שיצא אל העם ויספר את האמת, ויפה שעה אחת קודם.

ולחברותי הפמיניסטיות שתקפו אותי בזמנו על התנגדותי המוחלטת והנחרצת להעמדתו של גבר בראש הועדה לקידום מעמד האשה – הלוואי ואוכל לומר לכן שסוף טוב הכל טוב, וצדקתן. אני בספק. יש עקרונות ברזל שכנראה מוכיחים את עצמם במידה שאינה ניתנת לסתירה: לעולם אל תנחנה להגמון לנהל את מאבקן של אלו שהוא מייצג את דיכויין, ולו באופן סמלי. זה תמיד יגמר רע.

 

 

 

FacebookTwitterGoogle+Share