תקשורת, אימון והדרכה

תג מחיר

solodariut

ושוב מפציעים "סולידריות שייח ג'ראח" במופע של אנטי סולידריות כלפי 52% מהאוכלוסייה (כן, גם מפגינות ותושבות שייח ג'ראח נכללות בסטטיסטיקה…).

אחרי סיפור הלבוש הצנוע, ההטרדות המיניות בהפגנות (כשאגב, אף אחד/ת לא ייחס/ה זאת לשייח ג'ראח – הם אלו שייחסו זאת לעצמם ע"י מגננה תוקפנית נגד טענה שהועלתה בגין הנעשה בבלעין ונעלין) והבחירה הלא מפתיעה לתקוף שתי כותבות ולא את ריבוא הכותבים שהעלו פוסטים בנושא, בא סיפור הכנס, שנערך אמש בגילמן, באוניברסיטת תל אביב, תחת השם תג מחיר – מה שהתקשורת לא מספרת, בלוגרים פוליטיים חושפים את המציאות בשטחים. כדוברים בכנס - הוזמנו לדבר שלושה גברים, לצד מנחה (גבר רביעי).

הדיון על הקירות בפייסבוק נסב בעיקר סביב השאלה הרת הגורל – איפה מוצאים אשה שכתבה על תג מחיר? (היינו – על מדיניות הטרור ונקמות הדם של המתנחלים בשטחים כלפי הפלשתינאים, שבשנים האחרונות התמסדה תחת הכותרת תג מחיר, אולם מתנהלת באין מפריע כבר שנים). לא מוצאים. אין. לא מצאנו.

נעמה כרמי זכתה למתקפה צולבת בפייסבוק ואני לדרישת הוכחה באמצעות לינקים (תראי לי אחת ש…), כי אין, פשוט אין בנמצא נשים שכתבו על זה, ורק כתיבה על המונח המדוייק תג מחיר מהווה כרטיס כניסה למועדון הזהב. העיוורון המגדרי כל כך עמוק, שאפילו נשים שכתבו על זה חיפשו נשים שכתבו על זה. ואין. לא היו בנמצא. אפילו לפעילות סולידריות שטענו בזמנו שהן לא שותקות ולא משתיקות, אין מה לומר על תג מחיר? אה, כן, יש אחת שיודעת, ליסה גולדמן, אבל היא בחו"ל. ואי אפשר הרי להזמין אשה שלא כתבה באופן קונקרטי על תג מחיר.

<כל הלינקים מייצגים רשימה מדגמית בלבד של נשים שכתבו על כך, כמובן – למי שאין סבלנות להכנס לפוסטים, עברו עם העכבר על הלינקים ותראו לפחות את השמות>

משמאל לימין: אורן ווילקינס ירמיה, יוסי גורביץ, איתמר שאלתיאל, שלום בוגוסלבסקי

שלום בוגוסלבסקי ואיתמר שאלתיאל, שניים משלושת הדוברים (השלישי הוא יוסי גורביץ), הודו מיד שהיה זה בבחינת רגע של היסח הדעת. מהכרותי הארוכה עם אמינותם, אין לי ספק שאכן זה כך. איתמר כתב למארגנים אולם בהיעדר תשובה – הם התייחסו להדרתן של נשים במסגרת הרצאתם: אל השגיאה שבהיעדר ההתייחסות המיידית לביקורת, ולכך שכבר יש בעברה של סולידריות מחלוקת באשר לסוגיות של כבוד האדם של נשים, וכדאי להקפיד לכן בקלה כבחמורה על מנת לשנות את הרושם הזה. איתמר סיפר שם (בתגובה לחיפשו המאוד קנקרטי אחר אשה שכתבה על…) שהוא מעולם לא כתב פוסט על תג מחיר והאזכורים במדרון החלקלק הם דווקא של הדברים שהתקשורת כן מספרת. שלום אף ציין שלו היה זה כנס לשלוש בלוגריות – היתה עולה מיד טענה נגד היותו כנס פמיניסטי. כי שלושה גברים עוברים בתודעה הציבורית הרבה יותר טוב משלוש נשים. אף ציפור (משני המינים) בקהל לא צייצה למראה האקסקלוסיביות המגדרית הזו.

והם חטפו (בסיום הכנס, במבואה). ממי? האם מאנשי הדתיים מדכאי הנשים טפו טפו טפו שהיו שם? מפלשתינאים שמרנים ונוחים להשתלהב, שעבורם בקשו פעילי שייח ג'ראח בעבר שהבנות תגענה להפגנות לבושות צנוע? מנשים שתבעו את עלבונן כי בעצם אנשי סולידריות מתברכים בנטיות פמיניסטיות גדולות מהחיים ושוויוניים יותר משאפשר לדמיין?

לא ולא. מהפעילים עצמם, ביניהם הדובר שכבר נתקלתי בו בעבר.

מיטל רוזנבוים צייצה מלב המאפלייה:

 

 

 

מספר אחד הנוכחים במקום על הויכוח שהתרחש בין חברי הפאנל לאחד מאנשי הארגון, מחוץ לאולם (תג מחיר – אמרנו?):

"…לך ולרוני הוא קרא "נשים משוגעות". הוא אמר שהוגשה תביעת דיבה נגד רוני, אבל כשיוסי גורביץ התחיל לשאול על זה הוא מילמל משהו לגבי זה שהם משכו אותה. הוא אמר שלא היו שום הטרדות מיניות בשייח ג'ראח, שהוא התקשר לכל הפעילות ושאל אותן האם הוטרדו ונענה בשלילה (סיפרתי את זה לאחת המפגינות היום והיא קיבלה חום), ושלא ייתכן שהיו הטרדות כי מדובר במקום עם 300 איש ובין השעות 12 ל-14 בצהריים ("וואט דה פאק" גדול נרשם בקהל). הוא גם טען שכל הביקורת שנשמעת עליהם בענייני מגדר היא מוטעית ולראיה – חלק גדול מהמארגנים הם נשים. באמת שהם ניסו להסביר לו למה הטיעון הזה בכלל לא תקף, והוא פשוט לא הבין. מבחינתו, אם יש הרבה נשים בעמדת מארגנות אז הכול בסדר, סוף סיפור וזה אמור לסגור את הויכוח…"

לסיכום העניין:

1. כעת יש לי פוסט שהכותרת שלו היא תג מחיר. אני זכאית לעמוד כאשה בין שווים על הבמה, לצד אלו שכתבו ושלא כתבו על תג מחיר.

2. את המחיר האמיתי שעל התג משלמות נשות סולידריות – הן מן הסתם מצויינות מעמיתיהן, אולם איכותן ועבודתן הקשה לא שוות אפילו כסא בפאנל הדן במאבקן. כבר כתבתי על כך בעבר. מה שקרה בתנועות ההתנגדות של השמאל בשנות השמונים, ממשיך גם עכשיו.

3. סולידריות שייח ג'ראח בחרה את המדיניות המגדרית שלה, את ניצול הבנות לעניינים שהבנים מתקשים לעשות לבד (כן, אני יודעת שתהיינה נשים שתחשובנה אחרת ו/או שתגוננה בנקודה זו על הארגון) אבל הדרתן מהזירה הציבורית הייצוגית (מטבע התנהגותית קלאסית – כמו תסמונת המזכירה המקצועית והבוס המתחלף שגורף את הקרדיטים, הגמול והמוניטין), את תיעדוף זכויות האדם של נשים ישראליות יהודיות במיקום נמוך מזה של פלשתינאים ופלשתינאיות, ואת מי שמדברר אותה. אין כאן מקריות.

לגבי טענות היעדר כוונה – לא בכוונה זה פשוט בכוונה אחרת (נ' זרחי).

תגובת סולידריות שייח ג'ראח

אורן ווילקינס ירמיה, העומד בראש הארגון, הגיב בפייסבוק. אני מביאה כאן את תגובתו כלשונה. מחד, היא בהחלט בבחינת "מודה ועוזב ירוחם" ומעידה על תפיסת עולם שוויונית של בעליה, מאידך יש בה את אותו ביטוי של עוורון מגדרי שעלול להבטיח את הארוע המיזוגני הבא: "אני לא אפרט את הדרכים בהן התנועה שלנו כן מנסה לשנות דרך הפריזמה של המגדר ולמען שוויון". ובכן, אורן – מה שלא שקוף – לא קיים. את טענת "אנחנו מטפלים מבפנים ולא נפרט" שמענו בעבר, בכל הארועים הקודמים. ותמיד התרחש בתוך חודשים ספורים הארוע הבא.

 

 

מה אני מבקשת?

לראות בארגון כזה לפחות דוברת פמיניסטית וניראות ציבורית של פעילות הארגון, פרקטיקה גלויה של שוויון מפורסמת באתר, קוים מנחים למותר ואסור בכל מה שקשור בכבוד האדם של נשים. לא פחות מזה. כשזה יתקיים – תקבלו ממני פוסט תומך, מפרגן וחיובי.

עד אז אין שום הבדל מגדרי מהותי בעיני בין השמאל, הימין והחמאס: אצל כולם מדובר בעניינים שהבנים סוגרים בינם לבין עצמם ומייחצנים החוצה בלי הבנות.

פגיעה בזכויות האדם ו/או בכבוד האדם של נשים, שומטת את הקרקע מתחת לאינטגריטי של כל מאבקי זכויות האדם של הארגון גם יחד.

אני רוצה לומר תודה, בסיפא, לשותפים שלנו למאבק הסיזיפי לייצוג שווה ולהכרה בנשים כבני אדם. כן, זה גם מאבק של גברים.

 

FacebookTwitterGoogle+Share