תקשורת, אימון והדרכה

מצרים כמשל

פורסם כטור אישי בעיתון העיר – צומת השרון, 4.2.11

ההתקוממות העמית במצרים העלתה שוב את אותה תמיהה נושנה: איך זה שהם יכולים ואנחנו לא? מה הדרייב שמניע המוני אדם לצאת מהבית ולהתחיל להשתולל ברחובות, עד שישיגו את מטרותיהם? איך הופכים את טיפשות ההמונים לכוח מחולל שינוי, כלומר לחכמת ההמונים?

במקום ללכת רחוק, אני נשארת בד' אמות הפרבר הרענני המנומנם שלנו: מה, כאן אין על מה לצאת לרחובות?

זהו, שיש: הארנונה עלתה פלאים ללא שום הסבר מניח את הדעת, מסילת הרכבת לא נסללה, התחנה הגרנדיוזית בקצה רחוב בן גוריון לא יצאה ממסך המחשב אל המציאות, כביש 531 נשאר חלום רחוק שמתפוגג אל תוך עשן המכוניות החוצות את העיר ומזהמות אותה, בתי הספר חרבים שצריכים שיפוץ אינם משופצים ואילו על החדשים והייצוגיים שופכים כספים כאילו אין מחר, תאגיד המים עובד כמו השוק האפור, השירותים העירוניים כבר לא משהו, העירייה הקצתה קרקעות לעוד בתי כנסת למרות שבאופן שערורייתי וחסר תקדים יש בעיר הזו בית כנסת לכל 100 תושבים דתיים, הטיפול העירוני בבעיות אלימות בני נוער כבר ראה ימים טובים יותר – ואנחנו יושבים על הכורסא בסלון, מצקצקים בלשוננו, כותבים הודעה נזעמת בפורום רעננה בתפוז ולא ממש עושים דבר.

אז מה בכל זאת יוציא אותנו לרחובות?

שנים של אקטיביזם חברתי למדו אותי שני דברים:

  1. שובע הוא מתכון לאפטיה ואזלת יד.
  2. הדבר היחידי שעוקף את התרדמת הרעננית השבעה הוא החיבור לקורקבן: או הילדים שלנו, או אידיאולוגיה.

ולראייה, רוב המאבקים שהצליחו להזיז קצת את הרעננים מכורסת העור המתכווננת שלהם, נגעו לילדים: ההפגנה לפני כעשור על האבטחה בגנים והמאבק הנוכחי באותו נושא, הורי זיו נגד סגירת ביה"ס, מאבק הורי גן לוטן נגד הגננת, ההזנה בגני יול"א, בניית כיתות ושיפוצים וכיו"ב. נרשמו גם כמה התגודדויות ברחוב הר סיני, זריקת אבנים על מכוניות בערבי שבת והתארגנויות כתומות בתקופת ההתנתקות.

במסגרת השיח היומיומי שאני מנהלת עם תושבים בנושא, אני מזהה הימנעות מכל הקשור למחויבות מעשית למאבק: הבעת עמדה פומבית, שימוש פונקציונלי בתקשורת, התעמתות, השקעת זמן. מגוון התירוצים רב: אם אני אביע דעה יתנקמו לי בילד (נראה אותם), העיתונות אופורטוניסטית (גם אתם – זה הולך טוב ביחד), לא מנהלים מאבק על גבי העיתון (שטויות במיץ), זו עיר קטנה – אם אני אתווכח זה יחזור אלי (סיבה טובה למאבק נוסף), מה אם אני אצטרך מהם פעם משהו? (הם צריכים מכם יותר), להשקיע בפוליטיקה זה בזבוז זמן (או לא), אי אפשר להשפיע (דוקא אפשר), וכיו"ב.

אין מדובר בתבוסתנות אמתית אלא בחוסר נכונות להשקיע בשינוי חברתי או ציבורי, את מה שאנחנו משקיעים בבית. שכחנו שהכל חוזר אלינו בסופו של דבר. היום אני לא מוחה על עליית הארנונה לצד הקיצוץ בחינוך, אבל מחר, כשרף האלימות יעלה בכתות של ילדיי – יהיה לי מה להגיד על זה.

בינתיים, אני מציעה שתלמדו את לקח השבעים במצרים ותמשיכו להשקיע בחומות – בבוא היום, אם יצאו כאן לרחובות על משהו – תזדקקו להן.

FacebookTwitterGoogle+Share

ציפי היקרה

לכבוד

ח"כ הגב' ציפי לבני

יו"ר מפלגת קדימה

כנסת ישראל

ירושלים

הנדון: ביטויי שטנה נגד נשים והכשרת פגיעה בנשים היוצאים ממפלגתך – בקשה לסדר

גב' לבני הנכבדה,

שמי חנה בית הלחמי והצבעתי עבורך בבחירות האחרונות. אני אשת שמאל בדעותיי (יש אומרים – רדיקלית) ופמיניסטית, לשעבר חברת מפלגת העבודה – ממנה פרשתי סופית לאחר הבחירות האחרונות, הצטרפותם לממשלה ובחירתי האישית בך. פסחתי על שני הסעיפים והצבעתי עבורך מכיוון שאני לא רואה בפמיניזם 'לשכת עבודה לפמיניסטיות שמאלניות' אלא חתירה מתמדת להגבהת תקרת הזכוכית של כל הנשים באשר הן. כל הצבעה אחרת היתה מעמידה אותי בפוזיציה בעייתית של מי שניסו להנמיך את זו שלך (כל המפלגות, בעצם), וכתוצאה מכך את של כולנו. כמי שמחוייבת לרעיון, לא ראיתי דרך אחרת.

אבל גם את, מחוייבת לכן כלפי. את מחוייבת לנקות את קדימה מביטויי מיזוגניה (שנאת נשים), שוביניזם וגזענות מגדרית, שלא לדבר על אלימות ואלימות מינית נגד נשים.

אני כותבת לך על מנת לגבות את החוב הזה;

  1. חיים רמון: חיים רמון הנו עבריין מין מורשע. ככזה, אין לו מקום בציבוריות הישראלית, וודאי שלא כבכיר במפלגה שבראשה עומדת אשה, שחלק ניכר מהקולות שקבלה הגיעו באופן מובהק מנשים. אם הקול שלי חשוב לך, על חיים רמון להתפטר מכל תפקידו במפלגת קדימה, לאלתר. נורמה שלטונית היא נורמה שלטונית: כפי שידעת להבהיר את עמדתך בשערוריית הרמטכ"ל הנבחר והאדמות, שאפילו לא הגיעה לברור משפטי, אני מצפה שתדעי להבהיר את עמדתך בנושא רמון. לגבי שניהם נמצא כי אינם נקיי כפיים והבחירה לאפשר דווקא לזה שבית המשפט הרשיע אותו מפורשות בעבירת מין (ואף אמר, כמדומני, מילים קשות על התנהלותו בתהליך), מטילה צל כבד עלייך ועל מפלגתך.
    קדימה היא פלטפורמה פוליטית, וכפי שעולה מתפקידו של רמון במפלגה – פלטפורמה נטולת אג'נדה, אידיאולוגיה, אתיקה או כיוון. סופרמרקט פוליטי. סופרמרקטים לא היו טובים מעולם לנשים, שכן הם מאפשרים מרחב התפתחות לכל מי שפועל נגדן. כפי שהקמפיין השוביניסטי נגדך היה בעצם נגדינו, כך העסקת ופיאור עבריין מין מורשע פועלת נגדך. עולות מכך שתי שאלות: כמה זמן להערכתך יכול סופרמרקט כזה להתקיים בסביבת אי וודאות לאומית תמידית, בה כולם מחפשים עוגן להיתלות בו? האם נראה לך שהיעדר עוגן של סולידריות נשית, יאפשר לך ליהנות שוב בבחירות הקרובות מאותה סולידריות שגילינו אנו כלפייך?
  2. יוליה שמאלוב ברקוביץ': הייתי מהראשונות להגן על חופש הביטוי של שמאלוב-ברקוביץ'. אני עקבית בעניין זה: השתקתה עלולה לאפשר את השתקתנו. יחד עם זאת, מלבד ה"נזיפה", לא פורסם כי נקבעו סנקציות פנימיות מקובלות נגד חברת הכנסת, למען יראו וייראו ח"כחים הפועלים נגד תפיסת המפלגה ובוחריה, בעודם מייצגים אותה. האם עניינה הועבר לוועדת האתיקה או לבין הדין המשמעתי של המפלגה? האם נאסר עליה לנאום למשך מס' חודשים? מה נעשה בנדון? על הצדק להיראות, לא רק להיעשות, כך שמבחינתנו – אם לא נמסר לידיעתנו טקסט הנזיפה ולא נמסרו הסנקציות שהוטלו על חברת הכנסת שמאלוב ברקוביץ' – הרי שזה כאילו לא נעשה דבר.
  3. הועדה לקידום מעמד האשה: כן, אני יודעת שיו"ר הוועדה היא ציפי חוטובלי מהליכוד, לא מקדימה, אולם אני מבקשת בתוקף ממפלגת קדימה – בה פועלות מלבדך מספר ח"כיות שכבוד האדם, זכויות האדם וחופש הבחירה של נשים הם נר לרגליהן, לגנות את יוזמתה של חוטובלי לקיים דיון בנושא התבוללות נשים, שאינו קשור למנדט הוועדה ושמטיל על נשים בלבד את האחריות להתבוללות בעם היהודי. חלק ממחוייבותך כנבחרת ציבור כלפי, כבוחרת, היא לוודא שכל ניסיון לערער על ריבונותי כאשה וכאדם יתקל בהתנגדות מצדך.

גב' לבני היקרה, אני מצפה ממך למנהיגות מעצבת, כזו שתיצור נורמה וסגנון שיבדלו אותך משאר מנהיגי המפלגות ויקרינו את הערכים שהביאו נשים רבות להצביע עבורך: כבוד האדם בכלל וכבודן של נשים בפרט. ה"התעסקות" בשלושת הסעיפים שמניתי אינה שולית כי אם מרכזית ומהותית: אנחנו 52% מהאוכלוסייה, ולפחות 60% מבוחרייך. משמעות ההיענות והפעולה בשלושת הסעיפים היא "ג'נדר מיינסטרימינג" – הטמעת ראייה מגדרית בראייה הפוליטית, ניהולית ומנהיגותית הכללית (בעשייה, במסר ובהדרכה הולמת). בלעדיה – את מעורטלת למעשה מכל ייחוד ויתרון שיכול להיות לך כמנהיגת המפלגה הגדולה ביותר בישראל. מכאן – התפרקות היא שאלה של זמן. ראי את לקחי מפלגת העבודה.

אני מקווה שמכתבי ידבר הן אל ליבך והן אל ההגיון הפוליטי שלך. אין לי מושג למי אצביע בבחירות הבאות, אולם בהחלט אבחן האם עשית כמיטב יכולת לוודא שארצה להצביע עבורך. כמוני – רוב נשות ישראל.

בתודה ובברכה,

חנה בית הלחמי

יועצת שיווק ואסטרטגיה, מנחה ומאמנת

פמיניסטית וסייבר-אקטיביסטית.

FacebookTwitterGoogle+Share