תקשורת, אימון והדרכה

לא על הח"כית לבדה

כנסת ישראל הנה אחד ממחוזות ההנצחה של אפליה מגדרית, דיכוי נשים, אפליה חברתית, מעמדיות וגזענות בחברה הישראלית. אחד, אם לא המשפיע שבהם, שכן הכנסת משקפת את העם. החל מהמכתב ששלחה בזמנו ח"כ לשעבר ענבל גבריאלי, המוחה על הטרדה מינית מצד חברי כנסת ועובדי משכן, דרך סדרה של עברייני מין מורשעים (רמון, קצב, מרדכי) ושלא הורשעו (על מעללי דור המנהיגים של שנות השישים והשבעים דיברנו?), שחלפה בין מסדרונות הכנסת ואף פעלה בהם לאורך שנים כאילו כלום, סדרת חוקים אינסופית ומחטפי חוק ההסדרים שמשמעותם פגיעה מהותית בזכויות היסוד של נשים בישראל, ובמעמדן ובכבודן, הקמפיין השוביניסטי של ברק נגד לבני, יוזמת ח"כ דוד רותם לפני כשנה לחוקק חוק לפיו ניתן יהיה להאשים אשה בכך שנאנסה, וכלה בסיפור האחרון על הרצאתה של ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' בכנס הפמיליסטים.

לאור כל אלו, נשאלת השאלה: למה מופנית כל האש מצדם של פוליטיקאים, עיתונות, פמיניסטיות והציבור הרחב דווקא לשמאלוב-ברקוביץ'? מדוע הביקורת אינה לגופו של עניין אלא לגופה של ח"כית? מאוד פשוט: כי היא אשה, ושאר העבריינים שיצאו נקיים מכל פשעיהם הפוליטיים, התקשורתיים והאישיים כלפי נשים היו גברים. כל המעגלים הפסבדו נאורים שמצקצקים בלשונם או שולחים מכתב מנומס מדי כשמדובר בגבר בעל עיוורון וטיפשות מגדריים, שלפו כעת את כל התותחים כדי למגר את שמאלוב-ברקוביץ', שזוהתה על-ידם באופן אינטואיטיבי כמטרה רכה. מסתבר, שאין שום תודעה פמיניסטית או הומאניסטית, שחזקה מהחינוך הפטריארכלי שקיבלו בעליה.

רק שלא תטעו בכוונתי: יוליה שמאלוב-ברקוביץ' אינה ראויה להיות ח"כ, למרות שהיא בהחלט ראויה לעם שבחר אותה. חשבתי כך קודם לתקרית המשונה הזו, בה חברו ח"כ דלוחה לארגון שמושתת על שנאת נשים, ויצרו יחד את הבלון התקשורתי, ואני חושבת כך עכשיו. הנזיפה של לבני בשמאלוב-ברקוביץ' הייתה במקומה, אבל לא האירוע הזה הוא הסיבה לפטר אותה. להיפך. האירוע הזה הוא סיבה מצוינת לפטר את כל שונאי הנשים והגברים האלימים שקדמו לה, ושהכשירו את הקרקע לקיומן של נשים כמוה, ולהיצמד אליה על מנת להעניק לה חינוך תודעתי אלמנטארי החשוב לכל אשה בישראל.

אני מכירה את התופעה הזו מקדמת דנא. היא מאפיינת את השמאל הפמיניסטי בישראל באופן שמרוקן אותו מרבים מתכניו. אך לאחרונה, בסוגיית הסתרת ההטרדות המיניות בהפגנות השמאל, הסתבר שכל הגברים שכתבו גינוי בנושא יצאו נקיים. רק שתי נשים (אני ביניהן – גילוי נאות) חטפו את כל האש ואת התגובה המאוד אלימה מצד השמאל, פעילי זכויות אדם והחוגים הפמיניסטים (אפילו כאן, בהעוקץ).  יוצא מכך, שהשטח העיוור במראה המגדרית של שמאלוב-ברקוביץ' אינו בודד – יש שטח עיוור ממנו וגדול וחמור ממנו אצל כל מי שדורשים את פיטוריה.

רק בלוגרית אלמונית אחת מדה מרקר המתכנה נטשה (שם הפסבדונים של הפמיניסטית הרדיקלית ליאן רם), בלטה מתוך עשרות אלפי טפטופי הגזענות המגדרית הסמויה נגד שמאלוב,  שעניינם למצוא את השעירה לעזאזל שמוציאה את התוקפים נאורים יותר בעיני עצמם, ואמרה את ההיפך: "את הפוסט הזה אני מקדישה למאבק על זכותה להמשיך ולכהן בתפקידה". נטשה ניתחה מצוין את התופעה מהיבטיה המגדריים, לא ארחיב על הסבריה. ממליצה לקרוא. מה שחשוב לזכור הוא שנאורות ותודעה פמיניסטית-הומאניסטית אינה תמונה פשוטה בשחור לבן, אלא תמונה צבעונית מורכבת, בה לעיתים עלינו להגן גם על מי שפוגע בנו.

במידה רבה, הסיפור הזה שעשע אותי. שעשוע שהוא בבחינת "אם זה לא היה הטיפש שלי הייתי צוחקת" (תרגום חופשי מיידיש). למקרא ההתכתבויות בתפוצה הפמיניסטית חדורת החשיבות העצמית ונטולת ההומור העצמי או תחושות החמלה כלפי נשים שעדיין לא עברו משלב הטמעת הדיכוי לשלב המודעות, עלה בי הדחף המיידי להזמין מערכון מארץ נהדרת, או אפילו לאחד מחדש לשם כך את חבורת החמישייה הקאמרית. כי אחרי שסיימו להכביר הרבה מדי מילים על מחאות דרמטיות נגד האח הגדול, עברה התפוצה לדרישת פיטוריה של חברת הכנסת חסרת המשמעות הזו. ככה זה כשמתעסקים בדברים החשובים באמת. להטרדות המיניות בהפגנות או לתפקידו של חיים רמון כיו"ר קדימה – שלום. העיקר שמצאנו את האשמה.

ויוליה שמאלוב-ברקוביץ'? היא בחייה לא חלמה על השפעה בסדר גודל כזה על החברה הישראלית. היא מן הסתם לא פיללה שתצליח להוציא מעורם ולהפעיל כל כך הרבה ארגונים וגופי תקשורת. כל אלו יצרו יחד את רגעיה הגדולים של חברת הכנסת, ממש כאילו היתה שאנס גארדינר של כנסת ישראל – האידיוט שאמר את הדבר הנכון, שהפך אותו דה-פאקטו למנהיג משפיע.

המאמר פורסם לראשונה באתר העוקץ, תודה ליונית נעמן (שאת אחד משיריה פרסמתי כאן בעבר תחת הכותרת דגדגן תועפות) על הזמנת הפוסט ופרסומו שם. אני מניחה שלא הייתי יושבת לכתוב (מטעמי זמן) לולא בקשתה, והנושא חשוב ועקרוני בעיני. תודה ליונית גם על הקופירייט המצוין לכותרת הפוסט.

כמו כן ברצוני להזכיר כאן בבלוג, אירוע רלוונטי מהעבר: כשגיל רונן מאגודת הפמיליסטים וחבריו כתבו לפני מס' שנים מאמרי שטנה והסתה באתריהם נגד מספר נשים שהובילו את המאבק נגד ביטול חוק חזקת הגיל הרך (שמית, פרסונלית, עם תכנים קשים ואלימים בהרבה משל אלו ששמאלוב הצליחה להנפיק וכולל אתר אחד שהקים גיל רונן עצמו ובו תמונות פורנו קשות המקושרות לכל אחת מאיתנו – לגביו הגיבה גם ח"כ גבריאלי, אז יו"ר הועדה לקידום מעמד האשה), שלחנו אז פנייה ליועמ"ש להורות על חקירה בגין הסתה נגד האתרים הללו. להפתעתנו, קבלנו תשובה לפיה הארגונים – ויצ"ו, נעמ"ת, אמונה והשדולה – כתבו מכתב עוקב שהם נגד דרישתנו מטעמי חופש הביטוי ונגד סתימת פיות. כעת יוצאים אותם ארגונים נגד התבטאויותיה של שמאלוב באותו כנס. הצביעות חוגגת.

FacebookTwitterGoogle+Share

66 תגובות על ”לא על הח"כית לבדה“

  1. מאת גולדבלט משה:

    להסכים עם עקרי הדברים שאת כותבת זו בהחלט חוויה מיוחדת עבורי. אוסיף ואציין מספר נקודות
    א. אי אפשר בכלל להילחם נגד השקפות שאתה שונא  על ידי הוקעה ונידוי הדובר, החרמתו ,או נקיטת סנקציות חמורות יותר -זה לא רק אנטי דמוקרטי זה גם לא נכון ולא חכם. אינך יכול להעלים רגשות גזעניים על ידי הוקעתם, אינך יכול להתעלם מהעובדה שדפוס יחסי נשים גברים נוצק במשך אלפי שנות תרבות באופן שכל שינוי הוא רב מערכתי ולא ניתן להיעשות על ידי הוקעה גינוי וכיו"ב  ובוודאי שלא ע"י ססמאות שכן בכך אתה רק מחמיר את ההתנגדות והעוינות
    ח"כ שמאלוב היא אישה אסרטיבית ומצליחה בדרכה-עם או בלי עזרת בעלה- ולכן נתפסת כמי שצריכה להתייצב בשורת המסדר של המאבק הפמיניסטי ולכן לא תיסלח דווקא לה במיוחד התבטאות נוגדת. ככול שמגלים יותר חוסר סובלנות מסוג זה היכולת להשפיע באמת קטנה.

    ארגוני שמאל כמו גם ארגונים פמיניסטיים [וכך גם בימין האידיאולוגי] מגבשים תפישה של שורת המסדר-מי שאמור לתייצב וליישר קו[הכוונה לתומכים או מי שצריכים להיות אלו-למתנגדים יש חיים קלים בהרבה] וסוטה במשהו מהקו הרצוי-מועלה מיד למוקד. זה מה שקרה לך בנושא ההטרדות של פעילות השמאל-לא יישרת לגמרי קו עם ההתנגדות לכיבוש שהייתה צריכה לטשטש כל סוגיה אחרת-לכן הותקפת.
    אבל התקפות מסוג זה רק מלמדות שוב עד כמה הוויכוח הציבורי בכל נושא הוא רדוד,בנוי על חלוקה דיכוטומית של טב ורק ,כוחות אור מול השחור וכיו"ב אבחנות שלא מועילות אלא להסדיר את השתייכות של כל צד בוויכוח לקבוצת התייחסות חברתית ולהגדיר מהו המועדון שכל אחד רשאי להצטרף אליו ואת המועדון שממנו יושלך.

  2. מאת חנוך גיסר:

    אני לא מבין, חנה:
    את ממליצה "לפטר את כל שונאי הנשים והגברים האלימים שקדמו לה"
    ואילו לגביה "ולהיצמד אליה על מנת להעניק לה חינוך תודעתי אלמנטארי".
    א. פיטורים הם לא פיתרון – לא לגבי גברים חשוכים ולא לגבי נשים חשוכות.
    ב. האם גברים חשוכים אינם ראויים לחינוך תודעתי?
    ג. אני מוצא שההגנה המסוימת הזו על החכ"ית מעמידה אותה במקום נחות, מבחינת יכולת ההבנה שלה את האמירות שלה.
    תקני אותי אם הבנתי אותך באופן שגוי.

    • מאת חנה בית הלחמי:

      חנוך, אני עוסקת באימון תודעתי של נשים, ויש לשמחתי מי שעובדים עם גברים (התנועה לגבריות חדשה והמועצה לשוויון בין המינים, למשל).
      אין כאן הגנה על הח"כית אלא תגובה למתקפה אלימה נגדה שכולה מבוססת על כך שהיא אשה, ולכן אפשר.

  3. מאת עידו לם:

    אצל נשים שיוויון הפך היום לחזות הכול, קרי הן רוצות ראש ממשלה אישה נשות עסקים בכירות וכיוצא באלה טופינים, הבעיה מתחילה שנשים אשכרה צריכות לעבוד כדי להשיג את זה וזה כבר גדול על הנשים שלנו ואז נשאר הנשק הכי פשוט וזמין צעקות אפליה ,דיכוי שובניזם, נניח לצעקנות הנקלית, נתעלם מחוסר המודעות המשווע של נשים אבל בכול זאת האם נשים אין לכן כול בושה? אני חושב באופן אישי שמעולם לא הייתה לכן.

    • מאת עדו:

      הממ..לענות לו או לא?
      טוב, בשביל הספורט:
      לא עידו לם, הבעיה היא לא שנשים צריכות 'אשכרה לעבוד' אלא שברגע שהן 'אשכרה עובדות' אז מישהו צריך להיות עם הילדים כדי לאפשר להן את זה, משום מה כשהבעל 'אשכרה עובד' ואישתו נמצאת עם הילדים זה בסדר גמור אבל ההיפך?
      קלייר רבין סיפרה פעם איך יצאה לעבוד בחוץ לארץ ובעלה הצטרף אליה. כל הסביבה התעלפה מתדהמה על הגבר שעוזב עבודה ומגורים ונוסע עם אישתו בעקבות הקריירה שלה בזמן שההיפך קורה כל הזמן.
      אתה צודק בדבר אחד, הגיע הזמן שנבין ש'אישתו של' עושה עבודה חשובה בדיוק כמו הגבר המצליחן. בשביל שרופא יוכל לעשות תורנויות בדרך למעמד המומחה הנכסף אישתו צריכה לחפות עליו. בשביל שהמנכ"ל יוכל לעשות ישיבות עד אמצע הלילה מישהי צריכה לקלח את הילדים ולקרוא להם סיפור, לצה"ל יש היום בעיה רצינית עם קצינים בדרגות הביניים – לנשים של היום כבר לא מתחשק להישאר בבית בזמן שהבעל נמצא שבועות בשטח והן לוחצות על הגבר שיעזוב. אז חוץ מההבנה שלאישה מותר גם להיות מנהלת/רופאה/מפקדת אולי הגיע הזמן להבין שגם אישתו של המפקד שנשארת בבית בזמן שהוא בבסיס זכאית לפיצוי על זה?
      שמעתי שבאמריקה הם כבר התחילו להבין את זה, יש חברות שאשכרה משלמות משכורת ל'אשת מנכ"ל' כי ברור להם שלגהץ לבעל את החליפה לקראת העבודה ולהכין מסיבת קוקטייל עם קייטרינג זאת עבודה לכל דבר.

      • מאת חנה בית הלחמי:

        חסכת לי, תודה :)

        • מאת אבי:

          אתה צוחק נכון? לא רק שהמנכ"ל מקבל משכורת אסטרונומית, עכשיו גם אשתו שלא עובדת תקבל משכורת. חשבתי שהמטרה בקצבות היא חלוקה מחדש של העושר ולא הגדלת הפערים.

          • מאת חנה בית הלחמי:

            זה צמצום פערים. עבודה בבית נחשבת לאפס במונחי הכנסה, למרות שהיא זו שמייצרת את הכנסת המנכ"ל ולא המנכ"ל עצמו. לו היה עליו כפל תפקידים – כנראה שהיה לו מאוד קשה להיות מנכ"ל או להרוויח משכורת עתק. כדאי ללמוד את המטרייה, זה עוזר לענות תשובות שמבוססות על המציאות המורכבת ולא על השטחתה.

        • מאת עדי בן יעקב:

          מנהלת התיכון שבו למדתי פיטרה לפני כ20 שנים מורה שבקשה חופשה לשבוע בגין מחלה של ילד. שנשאלה מה עם בעלה ענתה "אבל הוא צריך ללכת לעבודה" המקרה הגיע למיטב זכורני גם לעיתונות. הדיון הזה הפך להזוי קצת. אין ספק שעבודת בית מוערכת באפס ןהדרך היחידה לטפל בזה בזה היא לתת לה ערך כספי. במיוחד בתשלומי ביטוח לאומי וכדומה.
          עדיין להפך אישה של מנכ"ל של חברה מצליחה (כמה סטריאוטיפים במילה אחת) היום בדרך כלל יש לה קרירה משל עצמה ועניין החליפות ומסיבת הקוקטיל מושאר בדרך כלל למיקוד חוץ. להפך הכרה במעמד "האישה של" כמעמד עצמאי ונדרש? פסןך בעיני אם היא נדרשת להצלחת התאגיד?  שיגסו אותה לעבודה. נפטרה השבוע "אשתו של" שלמדה את כל העולם שהיא יכולה להיות נשואה לראש ממשלה ולא לעסוק בעניני "ציבור". הגברת נתניהו למשל היתה יכולה להיות דוגמה לא רעה לכך אם מישוה היה מסוגל לקבל אותה בתור דוגמה למשהו. עצם העובדה שיש ראש ממשלה שאשתו דופקת כרטיס בשירות הפסיכולוגי של עירית ירושלים היא מחשבה משובבת (כאמור בהתעלם מהאופי המחורבן של הנפשות המסוימות הללו)
          חלק מהמאבק המגדרי צריך להיות לדאוג שאנשים ונשים וגברים יהו עצמאים כלכלית התלות החד צדדים בוודאי בעולם מתירני ופתוח כמו שאנו חיים בו היא מסוכנת. שמר מנכ"ל בבקשה ישכור שירותי קיטירנג לקוקטלים בביתו (אני בחיי לא מכיר את עולם המושגים הזה…איזה קוקטילים? מאיזה אגדות הוליוודיות זה מגיע?) וישלח את חולצותיו ללונדורי ויקבל אותן על מתלה ומועמלנות. או שחלילה וחס שומו שמים ילמד להכניס חולצה למכונת כביסה להוציא אותה להעביר לדרייר ולגהץ אותה (לא צריך תולים על הכסא וזה בסדר(ככה לפחות אישתי עושה…))
          מה שמזכיר לי את השאלה הנצחית בארה"ב מה זה אומר שהסינים חוגגים השנה 3756 שנים לבריאת העולם ואילו היהודים חוגגים 5780 לבריאה ? זה אומר שהם עשו כביסה לבד במשך יותר אלפיים שנים ונמאס להם. בקיצור אם היהודים היו מסוגלים לעשות כביסה לבד במשך 2000 שנים? גם המנכ"ל יכול (השאלה בדרך כלל שאלת בתשובה לשאלה מה יהודים עושים עושים בערב כריסטמס? הולכים למסעדה סינית (באמת הם הולכים))

          • מאת עדו:

            אז זהו שבעולם הקפיטליסטי – בוודאי זה האמריקאי, מצפים ממי שרוצה להתקדם שיקדיש את כל כולו לעבודה, שלא יהיו לו שעות ולא חופשות ואם נחשוב על מצב דומה בארץ אז קצין בקבע או רופא בתחילת הדרך זו מקבילה די דומה.
            והשורה התחתונה היא שאם אתה עובד בעבודה שתובעת את כל כולך ורוצה שתהיה לך משפחה בנוסף מישהו צריך להשלים את החסר במיוחד בזמן שיש ילדים קטנים (כמובן שאפשר לאמץ את המודל של האצולה הבריטית שבו נותנים את הילד לאומנת כדי שהאם תוכל לחזור לנשפים ולמסיבות התה וכשהוא גדל זורקים אותו לפנימייה כדי שלא יפריע)
            הטענה שלי היא שעד היום לקחו את זה כמובן מאליו שהגבר ישקיע את עצמו לגמרי בעבודה ואישתו תעשה את כל מה שדרוש בבית והיום זה מתחיל להתערער ומי שמעסיק אנשים בעבודה תובענית שכזו (למשל הצבא) צריך לחשוב על פיצוי לזאת שנשארת בבית עם הילדים (בדרך כלל 'זאת' ולא 'זה') כי אחרת רק מי שאיננו רוצה במשפחה יסכים לעבוד אצלו.

      • מאת עדי בן יעקב:

        אתמול ברדיו בתוכנית של ענת דולב אחר הצהרים היא העלתה גברת אחת שמתעסקת בהשמה והיא דיברה על הבעיתיות של בני הארבעים פלוס למצא עבודה  והיום הגיבה מנכלית אינטל בתגובה נשית טיפוסית . היא הציעה עבודה לבני הארבעים פלוס. אני לא חושב שיש דוגמה יותר יפה מזה להסביר את היתרון שגלום בשילוב נשים במוקדי כוח לכולם.
        אבל מה שבויים בסטריוטיים ומה אפשר לעשות גם נשים הן לא מושלמות ויהו גם תופעות כמו הגברת ברקוביץ שדעותיה אולי לא מוצאות חן בעיני מי אבל התקפה עליה היא חסרת בושה. ונאלץ גם להתמודד עם הארגונטיות של שלי יחימוביץ כפי ששסטרסברג הביא היום . ובטח אפשר להיזכר בעינבל גבריאלי שהיתה חברת כנסת לא כל כך רעה למען האמת. אבל תשאר זכורה לנצח בזכות צילום פרונוגראפי אחד שאין סיכוי בעולם שאיזה שהוא עיתון היה מפרסם על גבר. פשוט  אין סיכוי בעולם.

        • מאת חנה בית הלחמי:

          ואכן, לטעמי ואחרי שראיתי אותה עובדת בוועדה בזמנו ואיך היא לומדת כל נושא וכמה היא אינטליגנטית, רהוטה ועם הראש והלב במקום הנכון – ח"כ ענבל גבריאלי היתה אחת הח"כיות הטובות (בכלל, מגברים ונשים כאחת) שהיו לנו, ושתקרת הזכוכית שהציבו לה היתה מקסימום בגובה מטר.

        • מאת אבי:

          ראשית, חנה כמה את חושבת שאשתו של מנכ"ל צריכה להרוויח? כמו המנכ"ל? חצי משכרו? ומה עם אשתו של סתם עובד קבלן שלא עובדת, כמה היא צריכה להרוויח? כמו עובד קבלן? את רוצה להגדיל את הפערים בין העשירון העליון לשאר העובדים עוד יותר ממה שקיים כיום?
          שנית, עדי, לא ראיתי ששרי אריסון היא מעסיקה נחמדה כל כך, היא מפטרת עובדים כדי לקחת עובדי קבלן במקומם. אני אגב, עבדתי כשומר בחברת שטראוס שנשלטת ע"י אישה. כמובן שעבדתי בשכר מינימום ותחת חברת שמירה ולא בהעסקה ישירה. חברת השמירה הייתה גונבת מאיתנו כספים מדי חודש ושולחת אותנו להכשרות בלי לשלם לנו, אבל עופרה שטראוס מעולם לא התעניינה במצבנו. ממה שהבנתי מהעובדים של שטראוס עצמם, שכרם היה נמוך מאוד.

          • מאת אפרת:

            אני לא חושבת שהבנת את ההגיון של מה שחנה מדברת עליו. אנחנו לא מדברים על המנכ"ל, אלא על אותה אישה אלמוני, שבעלה יוצא לעבוד, והיא נשארת לתחזק את הבית. אם היו שניהם יוצאים לעבוד, היו צריכים לשלם סכום כסף מסויים לכל מי שמאפשר להם לצאת לעבודה – איש נקיון, צהרון, בייבסיטר וכו'. מכיוון שמדובר בעבודה לכל דבר ועניין, שניתן לתמחר ולכמת, למה מי שנשארת בבית לא זכאית לקבל גמול עליה, ואת הזכויות שמצטברות למי שעובד מבחינת פנסיה וכד'. העניין הוא זכותה של האישה שנשארת בבית לעצמאות כלכלית. היא לא הפכה להיות חלק מבעלה ביום החתונה. הזכויות שלו הן שלו, הן על שמו.
            כשהיא תיזרק ככלי אין חפץ בו, אחרי שהוא יעבור לגור עם המזכירה, אתה במילא תצטרך לממן אותה דרך המיסים שלך. אז למה לא למנוע את זה מראש.

          • מאת אבי:

            אפרת, אם היא תיזרק היא תקבל חצי משכרו ורכושו, אז את לא צריכה לדאוג לה.
            אבל אני באמת שואל – כמה היא צריכה להרוויח? על הכנת מסיבת קוקטייל לכל המשרד היא צריכה להרוויח? זה נמצא בתמחור? על נסיעות לחו"ל עם בעלה לצרכי עבודה היא צריכה להרוויח? הרי ברור שהיא תנפח את שווי הצרכים, כך ששכרה יהיה גדול בהרבה משכרה של אשתו המובטלת של עובד קבלן. מה שיווצר זה גידול מסיבי בפערים בהכנסות בין המשפחות מהעשירון העליון למשפחות מהעשירון התחתון. העשירים יתעשרו ויגדילו עוד יותר את הפערים משאר האוכלוסיה. אני מצטער, אבל אפילו אם החוק פמיניסטי, אני לא מוכן להגדיל את הפערים בין משפחות מהעשירון העליון לתחתון שכבר ככה הם אסטרונומיים בישראל.
            אני גם לא חושב שהחוק הוא כל כך פמיניסטי. הוא ייצור תמריץ לנשים נוספות להישאר בבית ויגדיל את אחוז עקרות הבית מבין הנשים, דבר שידיר עוד יותר את הנשים מהמרחב הציבורי ויחזיר אותם לספירה הפרטית הביתית. עדיף להגדיל את העזרה מהממשלה, לדוגמה בגנים מסובסדים, בהגדלת קיצבאות הילדים ואפילו כמו שעושים בצרפת שבה המדינה מספקת מספר שעות בשבוע של עוזרת מטעם המדינה לכל זוג נשוי עם ילדים.

          • מאת עדו:

              אם נחזור רגע לתגובה המקורית שלי דיברתי על חברות מסויימות באמריקה, שם יש קפיטליזם כמו שצריך בלי 'שכר מינימום' ולא דואגים שם יותר מדי לפערים. והנה האמריקאים האלו הבינו שאם אישתו של המנכ"ל תחליט לפצוח בקריירה משלה או שסתם בא לה חיים עצמאיים המנכ"ל יהיה בבעיה, מישהו צריך להכין את מסיבת הקוקטייל אצלו בבית, מישהו צריך לדאוג שיהיו לו בגדים מגוהצים לעבודה – הוא לא יכול להגיע בחליפה מוכתמת וגרביים לא מתאימות והחברה מעדיפה לתת תמריץ ל'אישתו של' כי מסתבר שבלעדיה המנכ"ל לא יתפקד כל כך טוב.
            כל מה שטענתי הוא שאם אתה רוצה להיות איש משפחה ובה בעת לעשות קריירה מזהירה לא תצליח לעשות את זה בלי אישתך. העניין הוא שכשהגעת לפיסגה, אישתך לא קיבלה כלום – אין לה את המומחיות שלך ברפואה, ניהול, פיקוד צבאי או כל דבר אחר שבו עסקת, אין לה את הקשרים ואת ההכרה שאתה סוחב איתך, היא בסך הכל 'אישתו של' שבלעדיה כל זה לא היה מתאפשר וכמובן שאפשר לזרוק אותה עבור מודל צעיר יותר כי בין כל הכביסות והבישולים היא גם הוסיפה כמה קמטים ומשקל.
             אם אישתי קמה ובורחת לאיי באהמה ואני נשאר לבד עם הילדים, אצטרך לשלם למטפלת בשעות הערב, למישהי שתנקה ותסדר וגם תכין להם תיקים למחר, תלך לאסיפות הורים ,תהיה איתם כשהם חולים וגם תלך לסדר עניינים בעירייה  וכמובן את כל עבודות הבית השונות – בכוונה לא הכנסתי את יחסי המין לעניין.
            מומחים ממני כבר עשו את החישוב וההוצאה היא אסטרונומית. אם אתה בדרך להיות מנהל אבל עדיין לא הגעת למעמד הזה אין לך שום סיכוי לעמוד בהוצאה החודשית.

          • מאת חנה בית הלחמי:

            אבי, אפשר להירגע – היא לא תקבל חצי מרכושו. גברים יורדים לאחר גרושין בממוצע בדרגה אחת במדרג הסוציואקונומי, נשים ב- 2-5. גם אם אתה מכיר מקרה נדיר שיוצא מן הכלל הזה – הכלל הוא הקובע.

          • מאת אבי:

            בארה"ב יש שכר מינימום והוא גבוה יותר מבישראל.
            שכר לעקרות בית רק יגרום שיותר נשים יתמקדו במרחב הביתי פרטי ויעדרו יותר ויותר מהמרחב הציבורי. אני לא חושב שהתוצאה של זה תהיה רצויה.

          • מאת אבי:

            לא הבנתי את ההגיון של הטענה שלך חנה, מגיע לאישה חצי מרכושו של בעלה אם היא מתגרשת ממנו. אשתו של מנכ"ל תרוויח מספיק כדי לחיות ברווחה כלכלית.

          • מאת חנה בית הלחמי:

            התאוריה (כולל החוק) והמציאות אינם שוכנים באותו מקום, אבי. האמת נמצאת בטבלאות הלמ"ס, שמראות שברוב המקרים היא תקבל מעט אם בכלל. בהרבה מקרים משמשים גם הילדים כאמצעי סחיטה (רוצה את הילדים? ותרי על הדירה), מה שיחמיר אם חס וחלילה יבוטל חוק חזקת הגיל הרך. זה קשור ולא קשור לנושא הפוסט. הקשר הוא במופרכות דבריה של שמאלוב-ברקוביץ'.

          • מאת אפרת:

            לבעל האמצעים הגדולים יותר יהיה את העו"ד הטוב ביותר. למשל למעביד מול העובד. וגם לבעל העשיר מול האישה עקרת הבית.
            עו"ד טוב יכול להוביל את הלקוח שלו לאסטרטגיה יותר טובה, לבחור בין המסלול של בית דין או מסלול בית המשפט האזרחי, בהתאם לתוצאה הרצויה יותר. (כל מסלול יניב תוצאה אחרת). לזה שיש יותר כסף יש את היכולת להגרר יותר בקלות למאבק ארוך ויקר. מי שמכיר את עולם העסקים, את המרחב הציבורי, יפחד פחות מהתהליך הזה. מי שלא מכירה את זכויותיה עלולה לוותר במו"מ על מה שמגיע לה.
            לא פשוט להיות חלש. לא במקום העבודה, וגם לא בתוך המשפחה.

      • מאת עידו לם:

        נשים נוהגות להסתכל על עצמן כקורבן של ההיסטוריה, נזכיר לעצמנו שזה קשקוש שרוב ההזמן גברים הסתכנו הרבה יותר מגברים וחיו חיים הרבה פחות נוחים, נזכור שההבלים הפמיניסטיים על הגמוניה מרושעת והומוגנית של האדם הלבן המדכא היא שקרית ונחותה, נדע גם שבבכיינות לא בונים מנהיגות ולא משיגים זכויות אלא רק בעבודה קשה, והכי חושב ללמד נשים איך לדוג ולא לתת להן את הדגים:) בהצלחה.

  4. מאת אבי:

    אולי זה היה כי היא הייתה הפוליטיקאית היחידה בכנס?
     
     
     

    • מאת חנה בית הלחמי:

      אין שום קשר. פוליטיקאים יחידים ממין זכר זוכים במקרים כאלו לסלחנות מופלגת ולעיתים אפילו לשדרוג.

      • מאת אבי:

        את יכולה לתת לי דוגמה?
        זה מה שקורה שמצביעים לקדימה – מכניסים חכ"יות שוביניסטיות

        • מאת חנה בית הלחמי:

          גם מי שהצביע למרצ הכניס שלושה ח"כים שמחקו את המצע השוויוני כאילו כלום ולא שילמו על כך שום מחיר. השוביניסטים מרוחים מימין לשמאל.

          • מאת חנוך גיסר:

            ג'ומס, אילן גילאון וניצן הורוביץ "מחקו את המצע השוויוני", חנה?

          • מאת חנה בית הלחמי:

            לגמרי. מתי בפעם האחרונה ראית 3 גברים בצמרת מפלגה שוויונית בלי אף אשה, ועוד אחרי ששכנעו את היחידה שהיתה שם להתחלף איתם כדי לתפוס מקום בצמרת? מרצ נשרפה בעיני בבחירות האחרונות. לא נשאר ממנה אפילו מוץ. זה תהליך שנבנה לאורך שנים, בהן היו נקודות ציון נפלאות של היעדר קול חברתי ("לא פותחים לנו מיקרופונים", היה התירוץ) ותמיכה במבצע בעזה.
            המיזוגנים הגרועים ביותר בעיני הם אלו שמקיימים מראית עין פרו-נשית ושוויונית.
            מבחינה זו – היושרה של מפלגות אחרות מרקיעת שחקים, גם אם השוביניזם שלהם יותר בוטה ופחות צבוע.

  5. מאת Gil:

    סליחה על הבורות, אבל איך בדיוק מפטרים ח"כ?

    • מאת חנה בית הלחמי:

      לא מפטרים. אי אפשר, אלא בתהליך מורכב שמתבקש מהליכים פליליים נגד הח"כ. לא נגעתי בכלל בפוסט בשטות שבדרישה עצמה, כי רציתי להתמקד בעיקר מבחינתי.

  6. מאת גאיה:

    הבעייה העקרית של הנשים שהן לא תומכות באופן מסיבי בנשים כך קרה שבמרץ התברגו רק גברים בראש הרשימה . בעייה נוספת של הנשים המפנות מרצן לתפקידי הנהגה וניהול זה אימוץ קודים התנהגותיים גבריים- רק כך הרי אפשר לפרוץ קדימה …..יש לה ביצים!!! והאמת העצובה שנשים גם משתמשות בביטוי הנורא הזה….ולעידו לם הנשים הן קורבן של ההיסטוריה האנושית איך נקרא איש שיש לו עגלה….בעל עגלה …ואיך נקרא איש שנשא אשה????אז למה המושגים הללו קימים משחר ההיסטוריה? כי הנשים מפולניה עמדו משחר ההיסטוריה בבאקדמיה ללשון העברית….חברת הכנסת שמואלוב ברקוביץ היא דוגמא מצוינת לכך!! המוכה מבטל עצמו בפני המכה

  7. מאת ג'ון דו:

    אני חייב להבין אחת ולתמיד את הנושא הזה של מרץ. האם חלוקה שווה בין שלושה מקומות חייבת להיות על בסיס מגדרי גרידא? מה לגבי מוצא, גובה, מרחק בין העיניים או כל פרמטר אחר. הרי נשיאה לבית המשפט העליון כבר הייתה. ראש ממשלה אשה כבר הייתה. מזרחי בתפקידים האלה? עדין לא. אז אולי מרץ עשו עוד טעות. הרי שלושה מקומות אפשר לחלק אחרת. אפשר לשים שם אתיופית לסבית ופיסחת עם סבתא ממוצא ערבי צפון אפריקאי ולסגור סיפור. הרי מה זה משנה כמה אתה מוכשר, משנה מי אתה והאם אתה מתאים לחלוקה לרובריקות של הבחורה שהצביעה לאשה שהתגאתה בסיסמא "לבני, שם שהוא מוסד". הרי גבר שהיה משתמש בסלוגן כזה היה זוכה לקיתונות של בוז בגלל היותו פאשיסט. אשה? זה בסדר. "כי זה משחק גברי וצריך לשחק לפי החוקים שלהם". גבר שהיה מתפקד כראש אופוזיציה עלוב כל כך היה זוכה לקיטונות של בוז, אבל יש מלחמה היום! מלחמה בין גברים לנשים אם את פמניסטית. ויש מלחמה היום! מלחמה בין אשכנזים למזרחיים אם אתה מזרחי. ויש מלחמה היום! מלחמה בין הקירחים לשופעי הפדחת, שכן אפשר למצוא אלף מחקרים שיטענו שליפים קל יותר מאשר למכוערים. כמה טוב שיש לנו את המלחמות האלו. נותנות לכל המשועממים והרדודים סיבה לקום בבוקר.

    • מאת חנה בית הלחמי:

      לפני כל חלוקה אחרת, 52% מהאוכלוסייה הן נשים ובמרץ עצמה יש תקנה פנימית של 40% נשים (שגם היא מאכזבת למפלגה שמתיימרת להיות שוויונית – למה לא 50%?).
      בתוך החצי-חצי הזה נכנסות כל שאר החלוקות. מסתבר שאפילו את המינימום הטריוויאלי לחלוטין הם לא מסוגלים לספק. ככל שיכולה להיות לי למשל ביקורת על היעדר ייצוג במפלגות חרדיות, כשמסובר במפלגה עם מצע שוויוני – זה הופך אותה לבזויה בעיני. אני מעדיפה מפלגות שבהן What you see is what you get.

      • מאת שי:

        לי קשה לראות מה כל כך שוויוני במה שאת תובעת, אלא אם את לא תובעת שוויון אלא ניצחון מובטח.

         הרי אם לפני כל חלוקה אחרת תקבע מכסה של 50% לנשים, די בעבודה שפחות נשים מעוניינות להתמודד (יש על זה עוררין?) כדי לאפשר לאחרות לקבל את המקום בלי הכישורים וההשקעה הנדרשת. למשל, כדי שגבר יזכה במקום ברשימה, יהיה עליו ללכת ל 100 חתונות ו-50 בריתות, בעוד שאישה תזכה במקום הניכסף גם תמורת 10 חתונות ו-2 בריתות. זה נראה לך שיוויוני?!

        אפליה מתקנת – למשל באמצעות הבטחת מכסות – היא אחד הכלים לשינוי חברתי, אבל אם הופכים אותו לכלי היחיד או העיקרי, עלולים להחטיא את המטרה – ולקבל ח"כיות שאסור לבקר אותן, כי הן אישה או "בעל חיים מוגן". אני בכלל לא בטוח שזה לכבודן של נשים.

      • מאת ג'ון דו:

        Fain enough. אם מדובר על תקנה פנימית שהופרה, אז אני מבין את טענתך.
         
        בכל הנוגע למשרות בכירות, מעניינות אותי הסיבות ולא בהכרח הנתונים היבשים. עד כמה תקרת הזכוכית עדין קיימת לעומת סטראוטיפים שמושרשים לבנות מגיל צעיר שקואצ'רים כמוך, אני מניח, מנסים לשלוף החוצה מהתודעה. אני רוצה להאמין שהמצב כיום שונה. שבחורה מוכשרת שמאוד תרצה להתקדם ותזכה למזל הדרוש, כמו בכל  אספקט אחר בחיים, ברוב המקרים לא תעצר בגלל מחסור בפין. בטח שלא בכל המקרים, כי עדין יש קופים בנמצא והרבה מהם, אבל לא נראה לי שכך המצב ברוב המקומות במשק.

    • מאת חנה בית הלחמי:

      ועוד משהו, כשאתה סוכם את סך המשרות המאוד בכירות בהן מחזיקות נשים, יוצא שהן מהוות פחות מ- 7% מנושאי המשרות הללו (93% גברים). כך שלנפנף בשופטת או פרקליטה זה עלבון לאינטליגנציה, שלא לדבר על היתממות.

    • מאת גאיה:

      לסבית אתיופית חרדית מוחץ לא?  הנשים במרץ מוכשרות. לא חושבת שצריך היה לבחור אותן רק בגלל שהן נשים , אלא בגלל פועלן חוכמתן ויכולותהם ,אלא מה , נשים לצערי עדיין חושבות שגברים יצליחו יותר להניע את הגלגלים כי העולם הגברי פועל לפי קודים גבריים וכך פועל לו מעגל הקסמים הזה. למה הדבר דומה ?קראתי עכשיו תגובות לדבריו של נחום ברנע ותגובתה של שלי יחימוביץ על נושא "האוביקט המיניב" אחת מהתגובות קרא הכותב לשלי יחימוביץ המצוינת לחבור לליכוד….רק שם יצביע עבורה זה מסביר גם מה שקורה לנשים בבואם להצביע לרשימה שתיצג אותם….

      • מאת אבי:

        הנשים במר"צ מוכשרוצ, אבל זהבה גלאון אישית היא לא מוכשרת בכלל. עוד ליברלית אליטיסטית אנטי סוציאלית. האליטה הבורגנית השבעה

  8. מאת אבי:

    שכחת את המאבק החשוב ביותר -בין עשירים ועניים. במאבק הזה גם ציפי לבני וגם זהבה גלאון נמצאות בצד של האליטה המבוססת.

  9. מאת גיורא לשם:

    לחנה,
    כשהגיעה אחת מבנותי לגיל 14 החליטה ללכת לתיכון ריאלי.
    בכיתה שבה היו 34 תלמידים היו ארבע בנות בלבד. בתי זו, כמהנדסת, נמצאת בראש הסולם. בנות שסירבו לממש את יכולתן הטכנית, נותרו בפיגור.
    אם זה, המצב, כיצד רוצות נשים להתקדם אם אין הן מוכנות להשקיע בלימודיהן?
    מכיוון שעבדתי שנים רבות בתוכנת מחשבים, ובחברה היו נשים כגברים, אני יודע שאין שום יתרון לגבר על אשה. להיפך, ימי המילואים של הגבר היטו את הכף לטובת הנשים שזכו ליום עבודה קצר בשעה באותה המשכורת כגברים.

    • מאת עדו:

      קצת שטחי מדי גיורא. כי השאלה היא מה משדרים לבת 14 ומה לבן 14. העובדה היא שביסודי הבנות טובות כמו הבנים אם לא יותר במקצועות ריאליים ובכלל בלימודים, אבל עם גיל ההתבגרות בהחלט יש מהפך וצריך לשאול אם בת 14 לא פוחדת מהדימוי של חרשנית עם משקפיים עבים או ספורטאית שרירית מדי. שמעתי פעם הרצאה של פסיכולוגית ספורט בווינגייט שהסבירה שאחת הבעיות בגיל ההתבגרות היא לשמור על הספורטאיות שפתאום רוצות להיות 'נשיות' ולא להתחרות בגברים, היה פעם ראיון עם אלופת ג'ודו שסיפרה שהיא הפסיקה לכמה שנים בגיל הזה ואמרה ש'לא רציתי ללכת מכות עם הבחורים, רציתי ללכת איתם לרקוד'
      כשאני אומר ש'החברה' משדרת משהו לנשים אני בהחלט מתכוון לכל החברה – גם לנשים עצמן.
      היה פעם ראיון בעיתון עם אישה מצליחה שסיפרה שבתיכון לקחה אותה המחנכת לצד והסבירה לה שהיא צריכה להפסיק להתבלט כיוון שגברים אוהבים אישה שהיא 'כינור שני' וככה היא לא תמצא חתן בחיים. נשמע נורא נכון?
      אז זהו שבזמן הראיון אותה אישה מצליחנית הייתה בת 36 ועדיין רווקה. 

      • מאת חנה בית הלחמי:

        שוב חסכת לי :) תודה.
        גיורא – מדובר בהסללה, לא בבחירה חופשית של נשים במקצועות פחות משמעותיים.

  10. מאת גיורא לשם:

    חנה,
    לא מדובר בשום הסללה. בנות שחסרות כוח רצון מסלילות את עצמן.
    עדי,
    אני לא כך-כך שטחי,כפי שאתה סבור. במקום שאין רצון להצטיין, אילו התוצאות.
    אם העניין הכמעט יחיד בחיי אשה הוא מציאת חתן, אז, כנראה, זה מה יש.
    דעתי על נשים, כמובן, טובה בהרבה. ראיתי בימי חלדי מאות נשים מצטיינות, שאפתניות, רמות דרג, ולמרביתן היו גם בני זוג.
     

    • מאת עדו:

      אתה טוען שאינך שטחי אבל אז מסביר שנשים חסרות כוח רצון 'מסלילות את עצמן'
      הממ.. ובן בכיתה שתיארת יש 30 תלמידים ורק 4 תלמידות, אז אחת מהשתיים : או שנשים באמת פחות מוכשרות בתחום מגברים או שנשים באופן כללי הן חסרות כוח רצון לעומת גברים כי אם היה להן כוח רצון הן לא היו 'מסלילות את עצמן' החוצה מהתחרות. כך או כך זה חייב להיות משהו גנטי כי החברה ומה שהיא משדרת היא לא הבעיה, אז נשים באופן גנטי פחות מתאימות להיות במקצועות ריאליים או שאין להן את הראש לזה או את כוח הרצון.
      הבנתי, אם זה שטחי או לא שאחרים יחליטו.

  11. מאת חנה בית הלחמי:

    זה לא שטחי, זו בורות וגזענות מגדרית. למרות שגיורא מצהיר על עצמו כמשכיל – משום מה ההשכלה נעצרת בשערי הידע בנושאי מגדר.
    אגב, אותן תכונות שגיורא מייחס לנשים, ייחסו לעבדים המשוחררים לאחר השחרור: היעדר מוטיבציה והיעדר יכולת. מסתבר שבחריש חברתי עמוק ועבודה של 200 שנה, חסרי הרצון והיכולת הללו הגיעו די רחוק.

    • מאת עדי בן יעקב:

      לא רק העדר מוטיבציה והעידר יכולת? הכי חשוב? הם אהבו להיות עבדים.
      ההסכמה של האישה למעמדה הנחות הוא אבן הראשה של האנשים הללו. and sure enough יש מספר בלתי מוגבל של נשים שמסכימות כי זה הרבה פעמים מאד נוח להיות שם. יש דברים? שרק בטוב הם לא הולכים. שחרור העבדים למשל גם זה.

  12. מאת גיורא לשם:

    מעולם לא הצהרתי על עצמי כמשכיל.
    מכיוון שעבדתי עשרות שנים בחזית ההיי-טק, חזיתי במו עיני  שנשים זהות ביכולתן האינטלקטואלית לגברים.
    הצרה היא שנשים רבות מרשות לאחרים להסליל אותן למקצועות "רכים" יותר.
    לעדי,
    אם תקרא היטב את דברי תמצא שאמרתי בדיוק את ההיפך ממה שקראת.
    הבעייה אינה היכולת, אלא חוסר הרצון של נשים להיאבק במקובלות החברתיות.

    • מאת אפרת:

      חמוד. גם העניים אשמים בזה שהם עניים. למה הם לא מתעשרים וזהו?

    • מאת עדו:

      אז אתה מודה שיש 'מקובלות חברתיות' שנשים צריכות להילחם בהם כדי להגיע לאן שהגבר מגיע. כלומר ה'מקובלות החברתיות' האלו דוחפות את הגבר לעמדה מסויימת ואת האישה למקום אחר, הגבר שיש לו אותם כישורים כמו האישה לא צריך להיאבק נגד החברה כדי להגיע לעמדה בכירה במקום עבודה.  משום מה לא הבעת תרעומת על הגברים שלא מורדים במוסכמות החברתיות והולכים לשבת בבית ולדאוג לילדים .
      מה שכן, אני בהחלט מסכים שגם נשים דוגלות באותן 'מקובלות חברתיות' ולראייה ח"כ ברקוביץ' מהתחלת הדיון. כלומר אישה שרוצה להתקדם לא רק צריכה לפרוץ 'תקרת זכוכית' של גברים אלא גם לשמוע מנשים אחרות שמשהו אצלה לא בסדר.

    • מאת עדי בן יעקב:

      אתה באמת מוכיח את זה כאן תגובה אחר תגובה. אבל אני לא כל כך הבנתי את הדוגמה מה בדיוק ראית בהי טק שגרם לך להגיע למסקנה המדהימה שנשים זהות ביכולתן האינטלקטואלית לגברים. (וביכולות אחרות? הן לא זהות? ) אתה בטוח שזהות? אני גם כן הייתי בהי טיק ודווקא פגשתי שם כמה מטומטמות לא קטנות. אז אולי דווקא הן נחותות  אינטלקטואלית? ביננו נשים זה לא רציני. גם יש לה וסת וגם מצבי רוח והן הרי צריכות לשרת את הבעל מתי שהוא הולך לקוקטילים שלו מהעבודה.
      חוץ מזה הן לא רוצות…מה שמזכיר לי מתכנתת אחת שלדעתי היתה המתכנת ואשת מקצוע נפלאה , אבל אחרי שבפעם השלישית הביאו איזה פורש חיל האוויר לתפקיד בכיר ודילגו עליה שוב פעם אז היא נכנסה לישיבת הנהלה והודיעה למנכ"ל החדש (תת אלוף מחיל האוויר אלא מה?) שהיא היתה אצל הרופא והוא קבע שלמרבה הצער אין סיכוי שיגדל לה זיין אז היא מתפטרת….
      חבל שהן לא רוצות לגדל זיין אם היו משתדלות אולי היה מצליח להן….

    • מאת עדי בן יעקב:

      אגב לשם אתה יכול בבקשה לספור לי את מספר המנהלות הבכירות ב"יעל" בשנות ה80 וה90 ואו בטכם? אני מתכוון למנהלות ממש. ככה ברמותה בכירות הללו?

  13. מאת גיורא לשם:

    בשנות ה-60 היו ב"יעל מערכות" נשים בכירות רבות. לא עבדתי בטכם ואינני יודע מה היה שם.
    באמצע שנות ה-80 פרשתי מ"יעל מערכות" לעניינים אחרים.
    דרך אגב ידוע לי, כי אחת ממתכתות "יעל" ניהלה את מערכות המחישוב של קופ"ח בשנים האחרונות.
    באשר ליכולות, עדי, התעכבתי רק על יכולת אינטלקטואלית. אני בטוח שיותר קשה להן בהרמת משקולות.

    • מאת גיורא לשם:

      תוספת:
      גם בשנות ה-70 וה-80.
      דרך אגב, מחצית "יעל מערכות" היתה שייכת שנים רבות לאשה.

  14. מאת ר.ו.:

    אני מודה.
    נשגב מבינתי, איך ארגון שנאבק על זכויות, מגזר זה או אחר באוכלוסיה, יכול להאבק נגד ביטול חזקה שהיא התגלמות האפליה.
    איך בדיוק ארגוני הנשים יכולים להצדיק את מאבק נגד חזקה, שהיא כולה פועל יוצא של זמנים שבהם לנשים לא ניתן כל פיתחון פה?
    איך יכולים ארגוני נשים להמשיך לטעון שהם דוגלים בשיוויון, כשכל כך הרבה כספים ומאמצים מושקעים על מנת להנציח את אי-השיוויוןם?
    תשובות:

    • מאת חנה בית הלחמי:

      אני מציעה שתקרא את הנימוקים ותבין שהמציאות הפוכה מהאופן שבו אתה מבין אותה.

  15. מאת אב מורחק מביתו ומילדיו:

    גם אם חברת הכנסת שמאלוב תעבור לבל"ד אני יצביע בשבילה (אגב אין לי מושג מאיזה מפלגה היא…). היא היחידה שזועקת את זעקתנו. זעקת האבות המורחקים בצוי-הרחקה וצוי-הגנה בגין אלימות שלא היתה ולא נבראה.
    החוק למניעת אלימות במשפחה כיום הוא חוק דרקוני המאפשר לאשה לקבל צו-הגנה במעמד צד-אחד (הלו. בעידן הפלפון א"א להתקשר ולזמן את הבעל לבית-המשפט תוך שעה-שעתיים?!). במעמד זה היא יכולה להעליל ככל העולה על רוחה ללא שמץ של הוכחה.
    אני הורחקתי מביתי ויותר גרוע מילדי על לא עוול בכפי רק מפני שלא הסכמתי לעזוב בטוב.
    אני מחזק את ידי ח"כ שמואלוב ברקוביץ במאבקה זה.

    • מאת חנה בית הלחמי:

      זעקת האבות? רצית לומר יללת התן שלהם, בניסיון להשתמט מתשלום מזונות לילדיהם. מאחר ואני מכירה היטב את המאטרייה, לא כדאי לנסות לפזר דיסאינפורמציה אצלי בבלוג. זה לא יצלח.

      • מאת אב מורחק:

        מי דיבר על מזונות?!
        ברגע שקיבלתי צו-הרחקה על לא  עוול בכפי לא ראיתי את ילדי 10 ימים.
        תאמיני לי גם זעקתי גם יללתי וגם בכיתי .ואיתי גם אמי ואחיותי שראו את העוול שנעשה לי ולילדי .השימוש הבלתי מבוקר בצוי הגנה הוא האלימות האמיתית.

        • מאת אב מורחק:

          חנה אני חוזר לבלוג אחרי 3 חודשים. מדהים איך הזכרת מזונות… אני לא כתבתי שאני בהליך גרושין. משמע שגם את מכירה בזה שצוי הגנה הם היום כלי של נשים במאבק הגרושין!! 

טראקבקים/פינגבקים

  1. פסיכולוגיה קלה לפיצוח / אוסמה עאמר | מחשבה אורחת
  2. ציפי היקרה | חנה בית הלחמי

הוספת תגובה על אבי