תקשורת, אימון והדרכה

שעתם הגדולה של הילדים

הפעם – זה אינו פוסט על ילדי עובדים זרים, ילדי פריפרייה או להבדיל – ילדים יזמים. הפעם זה פוסט של אמא על ארבע שעות קשות (לי) ומהנות (לשלוש הילדות השמחות שבידרתי היום) בים. שעת הילדים – חמש אחה"צ.   תיעדתי עד שבע-שמונה. חסכתי לכם את רדיוס המריחה הדביקה כמו נייר שיוף בקרמל, של הקינוח - תחנת ההדרן הקבועה ב"גלידת אריה".

–  

זר (היינו – מי שאין לו/לה ילדים, או שעבר זמן מאז היו קטנים) לא יבין זאת: איך מגיעים מבוגרים שפויים לחוף הים בשעה הכי עמוסה, מצטופפים כתף לכתף בארגז חול מטונף ורועש, חופרים בורות באדמה וזוללים קוביות מלון ואבטיח טבולות בחול.  בשעה חמש לערך, שהשמש הקופחת מתחילה לגלוש במורד השמים, זורמים נחילים נחילים של ילדים עמוסי דליים וכפות אל הים.

אני מניחה שביום מן הימים, אביט לאחור על הרגעים הללו בנוסטלגיה.

פסטורליה? טבע? תשכחו מזה

 

למשל...

יש לי חברים בכל מיני צבעים

  

   

   

   

   

   

   

   

   

   

   

תעלת הימים. על זה הן עבדו ארבע שעות!

ימין ושמאל, רק חול וחול

 

 

כאן עמד פעם ארמון-חול

המניה של קרוקס קבורה בחול ואבנים...

שעות, ללא תזוזה ותוך התעלמות מהרעש ומה"שפריצים" של החול העולה מכפות הפלסטיק של הילדים - יושבים וקוראים

 

איפה פפראצי עמך ספר כשמחפשים אותו...?

FacebookTwitterGoogle+Share

אל עראקיב – מעצר הפרופסור

מבנה טיפוסי להריסה

עדכון ותמונות נוספות בסוף הפוסט

——–

הבוקר, בשעה מוקדמת, עלו שוב כוחות הביטחון על הכפר אל עראקיב והרסו את הבקתות הרעועות שהספיקו להיבנות מאז ההריסה הקודמת השבוע.

תודה לפעילי תראבוט, ששולחים תמונות online לטוויטר, ומיידעים אותנו במה שלא מופיע עדיין באתרי החדשות.

משטרת ישראל עצרה את פרופ' גדי אלגזי, שהגיע, ביחד עם חברי תנועת תראבוט-התחברות לסייע לבדואים המנושלים מאדמתם ובתיהם.

גדי אדם מנומק ומנומס. נוכחנו בכך כשראיינו אותו לתכנית הרדיו שלנו לפני כשבועיים (הראיון – מהדקה ה- 12.30 בערך). נדרשו לכן כוחות מזויינים רבים כדי לעצור אותו. ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן.

מעצרו של גדי אלגזי הבוקר:

ככה נראית הפגנה אלימה הדורשת מעצרים אלימים:

צילם ותיעד ג'וזף דנה, שמתעד את המחאה וההתנגדות בדרכי שלום של הפלסטינאים בגדה ואת השפעת הכיבוש הישראלי על חיי הפלסטינאים בשטחים. הבלוג שלו:  commentary from Israel & the West Bank

______________________________________________________________

עוד בנושא:

הדחפור הציוני

ממשלת ישראל נגד אזרחי המדינה / גדי אלגזי ב"העוקץ"

תנועת התחברות-תראבוט

————-

עדכון 19:45:

 גדי אלגזי שוחרר וכעת הוא בהפגנה בתל אביב. יוסי גורביץ' מדווח בטוויטר מההפגנה: "אלגזי מוסר שהמשטרה ביקשה צו הגבלה נגדו, ועורך הדין של אל עראקיב שכנע את השופטת שהבקשה נטולת עילה. נאזק בידיו ורגליו קודם לכן בשל הפרעה לשוטר".

תמונות שצילם גורביץ' בהפגנה בתל אביב הערב, של גדי אלגזי ושל המפגינים:

FacebookTwitterGoogle+Share

הקייטנה של עדן

eden

מזה שנים אני כותבת, מרצה, מנחה ומאמנת נשים ליזום, לחתור להצלחה עסקית ולבקש את מה שמגיע להן. השנים הללו לימדו אותי יותר מכל תאורייה על משמעותם הקטלנית של תהליכי חיברות על הכרתן של נשים בזכות לתגמול הוגן וגבוה על עבודתן. רבות לא חשות שיש להן זכות, אחרות מתמודדות בקשיים ולבטים רבים עם השד המגדרי הזה, שלמעשה דוחק אותן לתפקידיה המסורתיים של האשה – שם אין לה השפעה, או נגישות לכסף. המאבק הסיזיפי הזה מוכר לנשים רבות. מוכר ומעייף. 

אבל, יש תקווה. לתקווה קוראים עדן מנדלוביץ'. היא בת 12, ילדה צנומה וממושקפת, שקטה ועדינה, שפתחה קייטנה. 

 

בתחילת החופש הגדול נחתה בתיבת המייל שלי הזמנה לקייטנה של עדן, עם תוכנית שלא היתה מביישת מארגני קייטנות מומחים ופירוט שכל סילבוס היה מתכבד בו. 

עדן ניצחה במסמך המקסים הזה את ה-חסם הגדול של רוב נשות העולם: אין לה בעייה לקרוא לעצמה מנהלת, להעמיד תנאים, לתמחר את עצמה גבוה ולבקש כסף. עם התחלה כזו, לא נותר לי אלא לקוות שמתישהו כבר לא תהיה לי פרנסה מללמד נשים שמגיע להן, ואוכל לפנות לעיסוקים אחרים…. 

אני יכולה להעיד, בשמה של הבת הפרטית שלי, שהקייטנה של עדן היא להיט. הקייטנה מושקעת, עדן מדריכה את הילדים (שני אחיה הקטנים ועוד 3-4 ילדים מבחוץ מדי יום) בנועם הליכות סמכותי. גם כשהתגלעו חילוקי דיעות בחבורה (הבנות נגד הבנים, או להיפך), היא ידעה להוציא משם כל משתתפ/ת עם חיוך על השפתיים והתשובה הניצחת לשאלת ההורים איך היה: "כייף". 

היא לא חסכה לנו לסחוב הביתה אינספור "עבודות אומנות" אלמותיות, אבל בסה"כ, לא זו השליחות שלה בתיקון עולם :) 

משתתפי/ות הקייטנה של עדן (יושבת שנייה מימין)

אוספות את תנובת היום בקייטנה, לפני השיבה הביתה

FacebookTwitterGoogle+Share

נשים כבושות

indi

הטקסט המפתיע (או לא?) של הבוקר – ותודה לנעמה כרמי על ההפנייה -  הוא הזמנה לסדנא באתר אינדימדיה, להתמודדות עם הטרדות מיניות בהפגנות השמאל. עצם קיומה של הסדנא מצביע על כך שהטרדות מיניות הן תופעה רווחת בהפגנות השמאל (תזכורת, למי ששכחו: פעילי שייך ג'ראח בחרו לא להתמודד איתה, כי המאבק בכיבוש חשוב יותר, וקראו למפגינות "להתלבש צנוע").

ההזמנה נמחקה מאתר אינדימדיה, ולמקרה ותימחק גם מהמטמון, להלן תמונת מסך:

היפוך תפקידים בין כובש לנכבש. ומי הקורבן שלו?

המשפט המעניין מתוך הטקסט הזה, נוגע להיפוך התפקידים בין כובש לנכבש. בבואם של מפגיני שייך ג'ראח / עיבלין ונעלין ואיזורי הפגנה אחרים למחות נגד הכיבוש, הם מקבלים בהכנעה את הכיבוש ההפוך – משום שהוא לא ממש נוגע בהם: הקורבן הן נשים. אפשר לכסות להן את הכתפיים ולהמשיך לגזור קופונים חברתיים צדקניים מהשתתפות בהפגנות, המעניקות למפגינים תפיסת "אני" של נושאי דגל הצדק החברתי, מראית עין של ליברליזם ומאבק לשוויון, עדכניות, ואולי (גיי וייסט) אפילו שיפור חיי המין בעזרת השתתפות באקטיביזם סקסי ובדחיפה שבועית לאדרנלינים בדרכם מעלה.

המלצתי לנשים היא להתנות את השתתפותן בהפגנות השמאל באבן בוחן פשוטה, לפיה בהטרדה המינית הראשונה תופסק ההפגנה, והמפגינים לא ישובו אליה כל עוד לא יגיעו להסכם ברור עם חבריהם הפלשתינאים על אפס סובלנות להטרדה מינית, קלה כחמורה, וסילוק פומבי ובבושת פנים של כל מטריד מן המעגל.

הבחירה של מפגיני ומפגינות שייך ג'ראח לצאת בקריאה ללבוש נשי צנוע, מתחוורת שוב כקריאה פוליטית-מגדרית שמטרתה העיקרית היא שימור ההגמוניה הגברית בשני צידי הסכסוך.

לא נותר לי אלא להצטער שאין שמאל בישראל, ושנשות השמאל משתפות עם המגמה הזו פעולה.

———————————

דיון ברוטר, טוויט של איתמר

כל קישור רלוונטי שתשלחו לי (מכל צד ודיעה) – יעלה לפוסט

תודה לעמוס ששלח לי את הכתבה, שהתפרסמה במקור ראשון

 אמיתי סנדי מצייץ לנעמה כרמי; האם זו עמדת מארגני ההפגנות? נשמעת אחידות במסר המגיבים מהמטה וסביבתו, בכל אופן.

FacebookTwitterGoogle+Share

כמה ילדים פלשתינאים צריך להרוג כדי להיות רמטכ"ל?

 

6.8.2010

החדשות שהדהימו את המדיה, בדבר יועץ התקשורת ששכר לכאורה יואב גלנט על מנת שימליץ כיצד לסכסך לכאורה בין גבי אשכנזי וברק ובינם לבין המועמדים האחרים לכס הרמטכ"ל – לא הדהימו אותי כלל וכלל. אמרתי את זה בעת הכניסה לעזה בינואר 2009, אמרתי את זה ביולי 2009 ואני אומרת את זה עכשיו. לא נגעתי בכותרת או בטקסט. בבקשה – as is, עם התגובות שהגדירו אותי כעוכרת ישראל על שחזיתי (זה קורה לי לצערי פה ושם) את המציאות לפני שהתרחשה, מתוך ניתוח ההתרחשויות בעת שארעו, וללא חסם העיניים של הקונצנזוס.

זה לא משמח אותי, ולא מפתיע אותי. מה משמעות היעדר ההפתעה?

תגובת אייל ארד (Ynet)

"המסמך מזויף. ביום ראשון תוגש תלונה למשטרה", הבהיר ארד בעקבות הפרסום, בשיחה עם ynet. "אני מודיע מראש כי ללא צורך בצו בית משפט, המחשבים של 'ארד תקשורת' עומדים לרשות הגופים החוקרים. המסמך הזה לא יצא מהמשרד שלנו – ואין לנו שום קשר למירוץ לרמטכ"לות".

אולי. אני מניחה שנדע בסוף חלק מהאמת. עדיין: אחד מהמועמדים לרמטכ"לות פעל כך או אחרת, וגלנט פעל להערכתי לקידומו לכס הרמטכ"ל דרך המבצע בעזה. בבחינת 'זה נבלה וזה טריפה'.

————————————————————————————-

המאמר המקורי – 15.7.2009

ב- 17 בינואר השנה, בפוסט "לבנה שטרן את מגעילה אותי", כתבתי:

"מה שכן, האלוף יואב גלנט סלל את דרכו, בצעדה טוסטסטרונית אלימה על מאות גופות של ילדים פלשתינאים, עם הישג מופלא של מאות רקטות שנורו על ישראל וכמה נערים ישראלים הרוגים ופצועים מירי כוחותינו, וע"י השתקת התקשורת והסתרת מידע מכוונת, לכס הרמטכ"ל. אין ספק שעבור עצמו הוא אסטרטג צמרת".

למי ששכחו: האלוף יואב גלנט היה זה שהפעיל לחץ הן על תחילת המבצע, הן על המשכו והן על הכניסה הקרקעית לעזה. כשבמטכ"ל היססו – הוא לחץ בכל כוחו. הוא גם זה שאמר ש"יחס הנפגעים נוח לנו".

מסתבר, אחרי הכל, שאפילו אסטרטג-קריירה גדול הוא לא. GMG (גורנישט מיט גורנישט). הצפייה בסבב המינויים במטכ"ל מזכירה לי את הספר "כל מה שאני צריך לדעת בחיים למדתי בגן". לא בחרו בו להמשיך המשחק, הוא נעלב ויוצא ממעגל הילדים. חבל שהמצלמה לא היתה שם לראות האם הוא רקע ברגליים וקימט את הפה. So goes הפטריוטיות. וכמו בעזה: גלנט פועל בגישת My way or no way.

אח"כ, מצא כמובן רציונליזציה שתשאיר אותו, עם קצת אגו בדיוני (ע"ע 'בחירת התפקיד על ידו'), בתוך המשחק.

ח"ח לאשכנזי שהזיז הצידה את אדריכל השטח של המבצע בעזה, למרות שאני לא בטוחה שמהסיבות הנכונות. אחרי הכל – שניהם באותו גן, ואנחנו הילדים החנונים שחוטפים את המכות ואת העונש מהגננת.

למה הוא לא נבחר כסגן רמטכ"ל? לתפיסתי (שהטוקבקיסטים הנאורים יתייגו כמוגבלת), אחת מהשתיים:

או שהוא לא טבח במספר מספיק של ילדים על מנת להיות סגן רמטכ"ל ואח"כ רמטכ"ל בישראל תאבת הדם, נטולת זכויות האדם וזו עם הדם בעיניים והסכין בין השיניים (תתבייש לך, יואב, היית צריך להשתדל יותר),

או שהשיטה כבר לא עובדת. כלומר – נמשיך להרוג ילדים פלשתינאים (למה שנפסיק?), אבל זו לא הדרך להפוך לרמטכ"ל.

מישהו כבר סיפר למשפחות האזרחים הפלשתינאים, שגלנט ניצח בהתלהבות פטריוטית על רציחתם, שמותם היה לשווא ולא השיג את מטרתו? מישהו סיפר את זה לחללי צה"ל ופצועיו מהמבצע הצבאי המזהיר הזה? ולנפגעי הקסאמים?

תהיה גבר, יואב, ספר להם.

————

נ.ב.

לא מפתיע שגלנט הוא הבחירה של ברק, שכמותו – נדרש לסדרה של פעולות שהרסו את עולמם של אחרים, על מנת לעלות בסולם הדרגות. לו ברק היה הרמטכ"ל – השיטה היתה מן הסתם מצליחה יותר. אין זה אומר שלמי מהם לא הצליח משהו פה ושם, שעשה רושם של משהו חיובי (כמו היציאה מלבנון, שמחקה שנים של הגרת דם בלבנון). עיקרון סטטיסטי.

לפוסט מינואר 2009 – על גלנט

FacebookTwitterGoogle+Share

כבוד שברירי

תמונה וטקסט מתוך הפוסט כבוד שברירי: מטבעו של דיכוי, שהמדוכאות מזדהות איתו כמנגנון הגנה פסיכולוגי (ע"ע תסמונת פטי הרסט), כך שלא מפתיע, כפי שציינה רונה, שתמיד מוצאים נשים שתבקשנה את זה.

במרץ האחרון פרסמתי את הפוסט "אבנים קדושות", בו העברתי ביקורת על אפליית נשים, דיכוי והדרה סמויה, שאני מזהה בעצב כאינהרנטים לשמאל האקטיביסטי בישראל, לאורך שנים. הביטוי לכך באותו זמן היה בהגנה חסרת תקדים שנתנו אנשי ונשות שמאל ליצחק לאור, לאחר חשיפת עדויות בדבר הטרדה מינית ואף יותר מכך. צעירה הייתי וגם בגרתי, ולמדתי שאין הדרה העומדת בפני עצמה. היא תמיד נוגעת להדרות נוספות מחד ולמעילות שונות ומשונות באמון מאידך. למשל, ב- 4.8.2003 פרסמתי באתר News1 מאמר בשם עולם רגוע: סקס, תירס, פטמות, הקורא להורים לא להאכיל את ילדיהם ברמדיה. למה? כי מי שמזלזל באמהות עלול לזלזל באבטחת האיכות. שלושה חודשים אח"כ פרצה למרבה הצער פרשת רמדיה, שלימדה אותי שאין חיבור בין אי כבוד לנשים לבין עוולות אחרות, שהוא מופרך מדי. 

איך כל זה מתחבר לאקטואליה? דרך הפרשה שקבלה את הכינוי פרשיית הגופיות בשייך ג'ראח, עליה שוחחנו – איתמר שאלתיאל ואני – עם הבלוגרית רונה שטיינברג, ברדיו במחשבה שנייה fm השבוע. 

רונה אמרה בראיון: 

"אי אפשר לצפות מפעילים ליבראליים לא להפגין ליבראליות. ליבראליות היא ליבראליות, אתה לא יכול להילחם בדיכוי באמצעים מדכאים. אם בקשה כזו היתה מגיעה אלי הייתי מתעלמת ממנה… אנחנו באים מתרבויות שונות וזה לגיטימי שנבוא מתרבויות שונות ונאבק למען דבר אחד. המקום שבו המאבק הפמיניסטי צריך לבוא לידי ביטוי הוא דווקא שייך ג'ראח, כי הקייס של השכונה הוא שנפגעים שם ערכים של חופש וזכויות אדם. אנחנו רגילות להתפשר על כל מיני דברים, אני בסה"כ מסבירה למה לא צריך להתפשר. יש לנו פה דילמה לגבי איך שנשים מתייחסות לעצמן ולחופש שלהן לבין מה שהן בוחרות להעביר הלאה. צריך לשאול את עצמינו, משום שהבקשה כביכול באה מנשים וזה עלה התאנה של הסיפור הזה, האם זה בכלל משנה? תמיד אפשר להביא נשים שיבקשו את זה". 

אני מסכימה איתה. ועם נעמה כרמי, שהיטיבה לסכם היום את המענה לתשובות הטיפוסיות שניתנו למחאה נגד בקשת הפעילים. אמיתי סנדי היטיב לחדד את העובדה המצערת שאין מדובר בהתחשבות בפלשתינאים, אלא בברירת מחדל של הדרת נשים: "לא רוצה להפגין בשייח ג'ראח? תפגיני מול עיריית ירושלים, בגופייה או בעירום, גם זה שטח ציבורי"

הטיבו לומר הן איתמר והן רונה, שלו היו הפעילים דוחים את הבקשה על בסיס היותה בקשה מפלה הפוגעת בחופש הפרט של המפגינות – הרי לא היה מתפוצץ המאבק, מן הסתם, כי הוא חשוב מאוד וחשוב מדי לכל הנאבקים, כפי שמודים גם הנאבקים עצמם. לא מדובר ב"להיות או לחדול", אלא בבחירה של הפעילים לבקש מהבנות להתלבש צנוע.  כאנשי שמאל בעלי ערכי שמאל של שוויון, כבוד האדם, זכויות אדם – גברים ונשים, ערכי שוויון וצדק חברתי – הם יכלו לבחור גם אחרת. עובדה שהם לא. 

עוד דבר שחשוב לי לציין, הוא שגם אנשים נאורים ופעילי זכויות, לא צמחו בואקום. הם צמחו בחברה פטריארכאלית. ככל שמגיעות להם זכויותיהם על המרחק שעברו מהפטריארכאליה הבסיסית והכבדה למקום בו הם נמצאים היום,  יש לזכור שבאופן עמוק ומגדרי לחלוטין, האדם – הגבר והאשה – נשאר במידת מה תבנית נוף מולדתו. שטח עיוור שלא הואר בתהליך הליברליזציה של אותו אדם, יישאר חשוך. אני בהחלט מודעת לכן לכך שכל מי שמצדדים בבקשה ומפרידים בינה לבין ערכים פמיניסטיים, וכל אלו שמתעדפים את מאבקי הזכויות ולא מצליחים להבין שתיעדוף זכויות אדם וסוגיות חופש הפרט הוא שחזור מלא של מנגנון הנישול, לא עושים זאת מתוך שוביניזם מודע לסוגיו או כוונה רעה, אלא כי השטח באמת עדיין עיוור. 

עוד הערה שחשוב לי לחדד היא שאין מדובר בקוד לבוש. כמי שמאמינה בקוד לבוש ונוהגת לכבד קוד לבוש של אכסניות המארחות אותי (הרבה יותר מכבדת מרוב האנשים שאני מכירה, אגב, ומכל הלב והנשמה), ברור לי גם שאין מדובר באירוח, אלא במאבק זכויות רב תרבותי הנאבק כעת על מטרה קונקרטית אחת מיני רבות, של מניעת נישולם של תושבי שייך ג'ראח מבתיהם. הנסיבות יוצרות את ההקשר של הבקשה. 

אז בואו נראה מה עומד מאחורי ברירת המחדל הזו של כיסוי גופה של האשה, כאן ושם ובכל מקום. 

ביהדות: 

הרב אליעזר מלמד מבית אל (אביו של) מסביר: "את הציווי הכללי שבתורה "קדושים תהיו" מפרש רש"י : "הוו פרושים מהעריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה" (ויקרא יט, א), ועוד נאמר לגבי איסור עריות : "אל תטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגויים" (ויקרא יח, כד)". היינו: גדרות הצניעות חלות על כל יהודי באשר הוא יהודי, אולם יישומן העיקרי נעשה על גופן וחייהן של נשים. הגבר היהודי מנוע מלהסתכל, אולם כדי שלא יביט – עבודת המידות אינה מוחלת עליו באופן אבסולוטי, אלא לפני הכל על האשה. שלושה יסודות יש בשמירה על צניעות: החטא האישי, פגיעה בשלמות המשפחה באמצעות חוסר צניעות (נחשו של מי?) והיסוד הלאומי – שמירה על התבדלותם של ישראל מעמים אחרים. כל זה מושג באמצעות כיסוי ברכיה, זרועותיה, מחשופה, שערותיה וגופה של אשה. 

 

לשאלה האם אשה שחיה בחברה בה נשים לובשות קצר, מחוייבת גם היא בצניעות על פי ההלכה, או בצניעות על פי מנהג המקום, עונה הרב: "אמנם ישנה דעה בפוסקים הסוברת שכללי הצניעות נקבעים על פי המקובל באותו המקום ואותו הזמן (דברי חמודות לרא"ש ברכות פ"ג סקל"ז), אבל כל שאר הפוסקים חלקו עליו וקבעו,כי על פי ההלכה, ישנם מקומות בגוף האישה שאותם חייבים לכסות, ואפילו אם כל הנשים שבאותו המקום תחלטנה ללכת ברחוב ללא בגדים, כולן תחשבנה לפרוצות"

מה שמעניין – ועולה הן מהיהדות והן מפרשיית הגופיות בשייך ג'ראח, הוא שצניעות האשה היא למעשה עניין פוליטי. האשה עצמה, כסובייקט, היא לא פאקטור. ביהדות צניעותה אחראית לעמעום חשקיו של הגבר ובשייך ג'ראח – להצלחת המאבק כל זכויות המדור וכבוד האדם של התושבים. ואיפה היא בפוליטיקה הזו? דוגמא מצויינת היא סיפור שסיפרה לי חברה דתיה, הנוהגת ללכת בכיסוי ראש, על פאה שרכשה לחתונת אחד מילדיה. מעבר למחיר (כעשרת אלפים ש"ח לפאה סבירה), הסתבר לה שפתאום היא נהייתה סקסית בעיני הציבור וגברים מסובבים אחריה את הראש, מה שלא קרה כשהסתובבה להגדרתה "עם הסמרטוט על הראש". פאה היא דבר מאוד לא צנוע כיוון שיש בה גינדור מובנה – היא תמיד נאה, מטופחת ומסופרת על פי צו האופנה. ובכל זאת קבוצות דתיות מבחינות את עצמן אחת מהשנייה על פי עיצוב וסגנון פאת האשה, כלומר על פי מיניותה, וכל זאת כמובן מטעמי צניעות. גם בסיפור הפאה של גברת ללום ("בפאה קצוצה וקוצנית או בפאה ארוכה מעוטרת בגוונים רחוביים וציפורניה מצוירות") עולה הדבר בברור. 

ומה אצל המוסלמים? 

צ'אדור, שאליה, חיג'אב, בורקה והיאב. בשמם הוגשה הבקשה למפגינות השמאל. לבורק, למשל, יש כובע פנימי שמשקלו 7 ק"ג המונח על ראש האשה, אותו היא נאלצת לשאת כל היום בעודה מסתבכת בשמלה הארוכה מדי המקשה על צעדיה, מתקשה בראייה מרחבית, נטולת זהות ייחודית משלה במרחב הציבורי וכלואה במרחב פרטי שאינו מאפשר חיבור אף לנשים אחרות. מדובר לא רק בסמל של דיכוי, אלא גם בפרקטיקה של דיכוי, שמעוצבת לפרטי פרטיה, באופן שמצריך מוח סאדיסטי במיוחד כדי לייצרו. 

מטבעו של דיכוי, שהמדוכאות מזדהות איתו כמנגנון הגנה פסיכולוגי (ע"ע תסמונת פטי הרסט), כך שלא מפתיע, כפי שציינה רונה, שתמיד מוצאים נשים שתבקשנה את זה.

 

חשוב: 

אני לא מביעה בכך שום דיעה באשר לחוקים האוסרים על מלבוש מסוג זה, מאותם טעמים שאני שוללת על הסף חוקים האוסרים על סף מינימום ללבוש, למרות שגם חשיפת יתר נובעת לעיתים מאותו דיכוי עצמו, החפצה נטו. אני רק מצפה  ממי שמתיימרים לייצג ערכי שמאל, להבין את זה ולפעול בהתאם. 

————————————————————————————– 

להלן הקישורים לדיונים בנושא ברשת:  על נשים וערבים – בבלוג של דובי קננגיסר – "לא שומעים!", וגם באנגלית, נשים בסוף - נעמה כרמי, מבוכת הגבר הלבן – יוסי גורביץ’, הם לא פינלנדים (וגם הפינלנדים לא) – אריה עמיחי, כאן באתר, וגם שם (הבהרות) וגם פמיניזציה בשייך ג’ראח, לבוש הוא זהות – אורן ירמיה, לתת למאבק לשנות אותך - חנן כהן, צדק אדמות מול פמיניזם, ליברליזם מול פלורליזם – עירא אברמוב, שייך ג’ראח, ביקיני, פמיניזם – נדב פרץ, מגדר וחברה בישראל, דיון באתר פעילי שייך ג’ראח, הרשות הפלסטינית מנסה להשתיק פעילה זרה שעברה ניסיון לאונס מצד פעיל פלסטיני נגד גדר ההפרדה, "שטויות מהסוג הזה" כשנעשות עוולות נגד הפלשתינאים – בני ציפר, נילי לנדסמן – אקטיביזם סקסי וממותג, ,
Genderized hidden occupation in anti-occupation protests, עוול, עוול תרדוף - כיכר המיואשים

FacebookTwitterGoogle+Share

היועמ"ש עושה סדר

yoamash2

בהמשך לפוסט קודם שלי בנושא – הלינץ' של המפכ"לים (על בית המשפט, שלטון החוק והמדינה) ופוסט של עו"ד עמי הולנדר על משטרת ישראל נגד מדינת ישראל, יצא סוף סוף השבוע היועץ המשפטי לממשלה לעשות סדר.  בשונה מאמצעי תקשורת שהביאו ציטוטים נבחרים מנוסח התגובה, בחרתי להביאה במלואה וכלשונה.

להלן מכתבו;

FacebookTwitterGoogle+Share