תקשורת, אימון והדרכה

אין חיים לילדים ברווחה

שוב רשויות הרווחה נותנות גיבוי להורה מתעלל/מתעמר/אלים/לא שפוי/מאיים - ומביאות לרע מכל – לרצח הילדים. זו אינה הפעם הראשונה בה מכריחות רשויות הרווחה אם למסור את ילדיה לאב בלתי כשיר ו/או מתעלל, לרוב תוך איומים סמויים או גלויים בלקיחת הילדים מהאם. זו גם אינה הפעם הראשונה בה יוצא קצפה של המערכת על האם ש"הסכימה" שהילדים ילכו לאבא. מה ציפיתם שהיא תעשה? הרי הכרחתם אותה, בשיטה נכלולית של "killing her softly, with your words". מספרת דודתם של הילדים, גליה סיבוני, ליניב קובוביץ' מהארץ: "גורמי הרווחה איימו עליה לבל תרחיק את הילדים מהאב".

לא הרבה השתנה מאז החשיפה על הנחייה כתובה ברווחה, שנשלחה ע"י פקידת סעד ראשית לפקידות הסעד לסדרי דין (אלו שעוסקות בגירושין והסדרי ראייה), לפני מס' שנים, "לנקוט דיקטטורה כלפי האמהות": http://video.walla.co.il/?w=//848714 - תחקיר טלויזיוני מעמיק של עמנואל רוזן, על בסיס מסמכים שנחשפו וגילו הנחיות פנימיות ברווחה.

רצח שלושת הילדים ע"י אביהם היום הוא התוצאה, אחת מני רבות.

האב הוא הרוצח. יש שני גורמים מרכזיים שאפשרו את הרצח הזה: רשויות הרווחה, והשכנה ששמעה את המתרחש בדירה ולא התקשרה למשטרה כי היא רצתה להימנע מחילול שבת.

יעל פז מלמד כותבת הבוקר: "המקרה של האב שרצח את שלושת ילדיו אינו עוד ביטוי לאלימות החברה הישראלית, כיוון שהוא אינו נמצא על שום סקאלה אנושית מוכרת". שטות גמורה. זהו אמנם קצה הסקאלה, אבל קצה מוכר ומדמם, שעותונאים מרבים לשתף פעולה עם השטחתו לכדי "טירוף הדעת". במשך השנים האחרונות התבררו לא מעט מקרים בהם הרשויות ידעו על אסון העומד להתרחש ולא עשו כלום. לעומת זאת, הם יצרו לא מעט אסונות בהפרדה שלא לצורך בין הורים לילדיהם.  עוד כותבת פז-מלמד: "מישהו במערכת כשל". מי זה האיש או האשה שכשלו? איך קוראים להם? האם ניתן להעמידם לדין?

התשובה היא לא. בשונה משאר עובדי המדינה, אין כל ערכאה שיפוטית-משמעתית שבסמכותה להעמיד לברור, דין משמעתי או שימוע, את עובדי הרווחה.

הלקונה הזו זועקת בייחוד במקרים בהם פועלים עובדי רווחה בניגוד לחוק, לחוזר המנכ"ל ולשיקול הדעת האנושי הפשוט.

שר הרווחה בוז'י הרצוג התראיין בנושא הבוקר ברדיו ואמר, שאין שבוע בו אינו מקבל פנייה בנושאי הסדרי ראייה ומשמורת, וכל הפניות מטופלות. אני שמעתי אישית לא מעט פעמים בעבר, על פניות לבוז'י שלא טופלו ולא זכו למענה. מילים לחוד, ומעשים לחוד. ככה מגבה בוז'י את המנגנון הכושל של הרווחה, אולי בתקווה שמעשיו אלקטוראליים.

פוסט עבר בנושא: http://2nd-ops.com/hanna/?p=54364

FacebookTwitterGoogle+Share

הלינץ' של המפכ"לים

shotrim

תוספת לפוסט, 25.7.10

על פי העיתונות עולה:

  1. בן כספית ממעריב (איך לא) מצדד בשוטרים. אחרי שסיים לתקוף ארגוני זכויות אדם ולהצמיד את לשונו לאחוריה הלא ניחוחיים במיוחד של מערכת הבטחון באמצעות ראיון מחליא עם יחיאל חורב, הגיע הזמן להרוס את מערכת המשפט? כה לחי.
  2. עמיתיו השוטרים של השוטר שחר מזרחי שוקלים לפרוש מהשירות. הם אומרים (מעריב, אלי לוי, היום): "ההחלטה של העליון היא פופוליסטית להרגיע את תושבי ואדי ערה, הרי אם היו מזכים אותו ואדי ערה היתה עולה באש. אוהבים לשנוא אותנו בכנסת כי יודעים שלשוטרים יש כח". האם רק אני שומעת איום, בריונות וסחיטה באיומים בסיפא של המשפט הזה? אגב, לא כל הכנסת "שונאת" אותם – ח"כ אריה ביבי, זה שדילג על שיעורי אזרחות (או שהיה בשיעור אבל לא הבין), דווקא אוהב אותם.

———————————————————————————————–

הבדיחה השחוקה, לפיה עובר גבול דק בין שוטר ועבריין, מקבלת השבוע תפנית ציבורית מפלצתית: לאנשים הללו ניתן כח ע"י המדינה, על מנת לצאת נגד מוסדותיה ובעיקר לעשות לינץ' ציבורי למנגנוני שלטון החוק בכלל, ולבית המשפט בפרט. יותר מנציגי החוק, הם מזכירים היום את משפחות הפשע: מי שעושה סדר הוא היחידי שמותר לו להפר אותו – ואבוי אם מישהו אחר יפר אותו. מה חשבה לעצמה בייניש, כשקבע ששוטר אשם (רחמנא ליצלן) בהריגה? מה, היא לא ידעה שהיא תסתבך עם ראשי המשפחה?

הבדחן העלוב שהמציא את בדיחת הקרש הזו, לא שיער בנפשו עד כמה הוא רלוונטי;

הסיפור פשוט:

שוטר הוציא להורג גנב רכב. הוא פשוט הכניס את היד דרך חלון המכונית וירה לו בראש. שלוש ערכאות קבעו מעל ומעבר לכל ספק שהשוטר אשם בהריגה. והמפכ"לים? ושר המשטרה אהרונוביץ'? כל אלו טוענים: "השופטים חטאו" ודורשים מהנשיא לחון את השוטר ההורג.

זוהי לא רק זילות מערכת המשפט והתססת אזרחי המדינה נגדה, תוך שיתוף פעולה אקטיבי עם עבריינים ופעילי ימין שמטרתם המוצהרת היא למוטט את מערכת המשפט, אלא גם זילות מוסד החנינה – שבמהותו הוא מוסד הומאניסטי שבא לתת סעד אנושי למקרי קצה אישיים ולשמש ככלי החמלה של הדמוקרטיה, ולא מסלול עוקף בית המשפט.

שיבוש חקירה? קטן עליהם. מה שמותר למפכ"ל, אסור לשאר האדם. ושר? על אחת כמה וכמה. במקום שקראדי, אהרונישקי, חפץ וטרנר, לצד אהרונוביץ' וח"כ אריה ביבי, יחקרו על העלבת עובד ציבור, ביזוי שופטים, פעילות אנרכיסטית ושיבוש תהליכי חקירה ומשפט - הם מקבלים כותרת במעריב, שפונה היישר להמיית ליבם של שאר האספסוף השואף לשבירת עמודי התמך של הדמוקרטיה הישראלית, שנראית לאור הכותרות הללו מגוחכת במיוחד.

למי שעדיין נוטים לתמוך בקמפיין הנכלולי שמנהלים המפכ"לים, השר והח"כ – כמה פרטים על הפרשה:

מהרגע ששחר מזרחי ירה ועד לפסק הדין בעליון, ברור העובדות והראיות לצורך העמדה לדין ועד להגעה להרשעה עבר דרך המסננות הבאות:

  1. מח"ש צפון – בפיקוד אריה צוק, שוטר בעל עשרות שנות ותק, שקבע באופן נחרץ וחד משמעי את המלצתו להעמדה לדין בגין הריגה והעיד על כך במשפט בברור שמסקנתו החד משמעית היא שהירי היה שלא כדין ובניגוד להוראות פתיחה באש, שלא נשקפה כל סכנה לשחר מזרחי מצד המנוח .
  2. פרקליטות מחוז חיפה – שעמדתה החד משמעית הייתה להעמיד לדין על הריגה.
  3. המחוזי בפ"ת - פסיקה של 90 עמודים של השופט פינקלשטיין (פרקליט צבאי ראשי לשעבר) – שניתח את האירוע לפרטי פרטים, כולל את שתי הגרסאות השונות והסותרות של שחר מזרחי, והגיע למסקנה חד משמעית שיש להרשיעו בהריגה.
  4. פרקליטות המדינה  בחנה את התיק והגישה ערעור על קלות העונש (15 חודשים).
  5. בית המשפט העליון, בהרכב של הנשיאה בייניש, השופטת מרים נאור (מועמדת כנראה להחליף את בייניש בבוא העת) והשופט גרוניך ישבו על המדוכה, ובמסקנתם החד משמעית והאחידה – הם דחו את הערעור של שחר מזרחי ובחרו לקבל את ערעור הפרקליטות על קולת העונש.

מה שהתברר עוד במשפט, שתרמיל האקדח נמצא בתוך הרכב, משמע שיד השוטר הייתה בתוך החלון, בשונה מטענת השוטר באחת משתי גרסאותיו, לפיה הוא נפל בחוץ, והירי בוצע תוך כדי נפילה. כמו כן - זווית הירי הייתה מלמעלה למטה, מה שמראה שהשוטר עמד מעל המנוח.

החברים של שחר מזרחי הקפידו להראות נוכחות בבית המשפט, הפועל למיטב זכרוני בשעות בהן הם אמורים להיות בעבודה (שלא לדבר על הניידות שלהם, שלדברי מי שהיו שם – חנו ימים שלמים בחניון בית המשפט, מושבתות מעבודה, על חשבוננו).

נכון לעכשיו – השוטר עדיין לא פוטר מהמשטרה. במדינת ישראל 2010, יש מצב שעבריין מורשע בהריגה, ימשיך לצבור זכויות ולקבל שכר ממשטרת ישראל. אין ספק שלמשפחות הפשע יש עוד הרבה מה ללמוד ממשטרת ישראל, בכיריה והשר והח"כ נטולי ההבנה האזרחית האלמנטארית, שתומכים בהם.

חשוב לזכור גם ששחר מזרחי יוצג ע"י בכירי הפרקליטים בישראל – ציון אמיר במחוזי ודוד ליבאי שר המשפטים לשעבר בעליון. לא ניתן לטעון שהאיש לא קבל את מיטב הסעד המשפטי, וגם זה לא עזר לו אל מול האמת העירומה. האיש פשוט הוציא עבריין להורג. ולא נותר לי אלא לתהות, לאור התמיכה הרחבה לה זכה השוטר – כיצד יכול שוטר פשוט לממן את ציון אמיר ודוד ליבאי, ששכר הטרחה שלהם עומד על מאות אלפי שקלים? האם זה נכון, שמשטרת ישראל מימנה, כפי שטענו חלק מהבכירים, את שכר הטרחה העצום הזה?

שוחחתי השבוע עם עו"ד עמי הולנדר (הלינק – לפוסט שלו בנושא, כאן באתר), המייצג בערכאות השונות ומול המערכת את משפחת המנוח, זה ששוטר במרחב צפון מצא שמעשיו ראויים לגזר דין מוות ללא משפט. הסתבר לי ממנו שבכירים המייצגים את שלטון החוק פעלו עוד מראשית הפרשה, בלובי חסר תקדים, על מנת למנוע הגשת כתב אישום ומאוחר יותר על מנת למנוע הרשעה.

הערה שלי לסיום: ככה נראה ה- Old boys club. כשאני צופה במחזה האיימים הזה, אני מבינה למה נפגעות אלימות ותקיפה מינית בפרט ונפגעי עבירה בכלל, נרתעים מפנייה למשטרה. הסיפור הזה מעביר תחושה של מאפיה. ומי הנפגע/ת, החלש/ה, שיפנו דווקא למאפיה כדי לקבל סעד בשעתם החלשה ביותר?

אני מציעה לכן לביבי נתניהו (לא שהוא קבל את עצותיי בעבר) לפטר לאלתר את השר לבטחון פנים, שכן פני השר כפני מי מינה אותו. אם זה המסר משליחו של ביבי, מה יגידו אזובי הקיר?

  • עמדת העורך במעריב ברורה מהחותמת המלווה את הכתבה: תמונתו של השוטר על רקע אדום עם הדפס מים של סמל המשטרה והכיתוב: "השוטר שהופקר". שיטת השקשוקה? נמרודי מכופף למדינה את היד ועושה בה בלגאנים? מנסה לנהל אותה? משפחת הון-שלטון מורידה את הכפפות?
  • —————

    תגובת היועמ"ש

    FacebookTwitterGoogle+Share

חיסול בכותרות (מעריב)

לצערי, מעריב מגיע אלי הביתה. אני לא חיה לבד, ולא יכולה לכן למנוע מבזבוז הנייר הזה, הצהובון הפשיסטי בעיני, שמתברך ביחס הפוך בין תוכן לכמות הנייר, מלעבור לי מול העיניים ולכן גם לזכות פה ושם להתייחסותי. והנה היא הגיעה. 

יש שני פועלים חרוצים במעריב, הפועלים בשרות המגמה התרבותית-פוליטית השלטת ומתאפיינים בהצגת רכילות ו/או דיעות אישיות שלהם כעובדות ובקמפיין שיטתי לחיסול מעט הטוב, האנושי והערכי שנותר, אם נותר, במדינה הזו: ואלו הם בן כספית ובן דרור ימיני. 

שיטת העבודה שלהם עקבית: הם פועלים לאחרונה כמעט תמיד בו זמנית, בעזרת כותרות ענק שערורתיות בעמוד הראשי, שיוצאות בדרך כלל נגד "בוגדים" לסוגיהם, בדרך כלל כאלו הנמנים על ארגוני זכויות אדם, המתנדבים בקהילה או אנשים שנעשה להם עוול ע"י הממסד (ראו בהמשך), ששני העיתונאים הללו נראים כפועלים בעקביות להכשרתו, בהתנדבות. העיתונות מתגייסת לשירות לאומי…

 

בן כספית מראיין את יחיאל חורב – לשעבר ראש המלמ"ב (המומנה על הביטחון במערכת הביטחון) על תא"ל יצחק יעקב (יצה) 

כספית מציג את חורב כגיבור תרבות. מבחינה מסויימת הוא צודק: זוהי התרבות שיצרה את כספית, ימיני ודומיהם, ואת האספסוף המתלהם שהפכנו להיות. עבור התרבות הזו – חורב הוא גיבור. הוא עמד בשער ולא נתן לקשיש בן 75 שרצה לכתוב ספר (אחרי 30 שנה בחו"ל והרחק מצה"ל) לבצע את זממו. זה לגמרי בסדר מבחינתו שיצה הועלם למשך שנה וחצי, כאילו אין דין, אין דיין, המדינה שייכת לצבא והחוק הוא המלצה בלבד, שאינה חלה על המלמ"ב ומפקדה. 

כעיתונאי אובייקטיבי, כספית לא שאל את חורב (כמובן) שאלות שכל סטודנט/ית שנה א' לתקשורת יודע/ת לשאול: על המעצר הלא חוקי, על מקרים נוספים של העלמת אנשים, על הפקת לקחים בנושא העלמת אנשים,  שאלות נוקבות על מהות ה"סכנה לבטחון המדינה", על האגו המערכתי ותפקידו בסיפור הזה, על הנימה התוקפנית באופן אישי כלפי יצה, על תכני הפרשה. 

חשוב לציין שיצה זוכה לחלוטין מכל אישומי הריגול. האישום היחידי שעליו קבל מאסר על תנאי, היה ראיון לרונן ברגמן, שמן הסתם לא היה מתקיים לולא נופח הסיפור ע"י מערכת הבטחון למימדיו הגרוטסקיים עוד לפני מעצרו של יצה ועוד כשטיוטות הספר שלו הוצגה למקורבים בלבד, באופן הרבה פחות פומבי מכמה מדליפים גדולים שידענו. הזעם שלהם על חוצפתו לרצות ולספר את הצד שלו בסיפור, מעלה תהייה על שלטון החוק במדינת ישראל, על הדמוקרטיה הישראלית ועל צה"ל ומערכת הבטחון שמתחילות להסתמן כסכנה הגדולה ביותר לקיומה של מדינת ישראל. 

ראו הוזהרתם - כל אחד ואחת מכם/ן יכולים להעלם יום אחד, מבלי להשאיר עקבות. אם זה קורה, תפנו לבן כספית, שיראיין את החורב הרלוונטי, שיגיד גם עליכם את הדברים הבאים: 

  • "יצה הוא מסוג הנחשים שאם לא תרוצץ את ראשו הוא תמיד יחזור להכיש אותך" (דמוניזציה של הקורבן)
  • "שלחתי אליו את הנציג שלנו בארה"ב. אבל זה לא היה לו נאה ויאה. לבו גבה, הוא האמין שהוא ואפסן עוד, שהכל מותר. הוא התנהג ביוהרה ואמר שאם רוצים להזהיר אותו אז שראש המלמ"ב אישית יבוא ויזהיר" (יצירת מראית עין של אי שיתוף פעולה של הקורבן – למרות שבהמשך כתוב שעובדתית – היה שיתוף פעולה מלא מצידו במשיכת עותקי הספר והעברתו לצנזורה, ומראית עין של כוח ועוצמה – "שלחתי אליו").
  • הבהרה של בן כספית (שמגלה מעורבות רבה בטקסט הזה כמתראיין עבור עצמו, ולא רק כמראיין): "חורב לא ידבר על הכתוב בעלילת ספרו של יצה מסיבות מובנות. גם אני לא יכול לדבר על זה אבל מי שחושב שמדובר כאן במקרה וענונו 2, במישהו שצועק "יש לנו פצצה", טועה" (בואו נוריד את מסך הערפל).
  • "כל המילייה, כל האליטה עבדה בשביל יצה. מכבש ענקי. צר לי להגיד את זה, אבל אילו היו קוראים לו וענונו, אף אחד לא היה מתאמץ בשבילו" (שיעור ראשון בבי"ס למפקדי מלמ"ב: ככה מעצבים דעת קהל).
  • אפילו דן מרידור אמר שאנחנו בסדר (שיטת עלה התאנה – אני רק מתפלאת שעוד לא שכרו את שירותיו של אסא כשר לצורך כתיבת קוד אתי להעלמות אנשים).
  • כספית: "זה לא מפריע לכל זב ומצורע להפוך את חורב לאחראי, לשוט, לחרב המתהפכת שמתגוללת על חפים מפשע בשביל הכייף, כדי לשמור על הפצצה" (העיתונאי יורק לבאר העיתונאים והקוראים, ממנה הוא שותה, ביהירות שמתחרה רק בתיאוריו של חורב על יצה?).
  • "במדינה נורמאלית הוא היה יושב זמן רב בכלא" (אין כמו הצטרפות לעליהום על מערכת המשפט, כדי לגייס דעת קהל אוהדת).

הצדיק היחידי בסדום הפומפוזי של מקום העבודה של כספית-ימיני, הוא דווקא מאיר שניצר, שהעלה ביקורת על הסרט עצמו: 

"על פי המפורט ב"ממלכת הסוד" כלל לא ברור מה בדיוק מסוכן היה בסרט הזה, עד כדי כך שהמפיק-במאי טויב נאלץ להתמודד בבתי משפט מול הצנזורה שאיימה לחסלו….יתכן, כמובן, שבאותן ארבע דקות קצרות שטויב התחייב בפני בית המשפט לקצץ בתמורה לאישור ההקרנה שניתן לו, היו זרועות בטונות של סודות מדינה שאוי לאוזן השומעת אותן. על פניו נראה שמי שרצה לעצור את הקרנת הסרט הזה לא חשב כלל על הסרט או על טויב יוצרו. הוא חשב על הפוזה של הגעוואלד שמפגינה לאחרונה מדינת ישראל במסגרת המגמה הרעשנית לעצור את איראן מפיתוח אמצעים גרעיניים. זאת, בעת שהיא עצמה בוחשת בהם עוד ועוד. גישה ילדותית זו של הכחשה טוטאלית היא שהעניקה ל"ממלכת הסוד" מעמד קולנועי שהוא בכלל לא ראוי לו, שכן מדובר במקרה הטוב במוצר טלוויזיוני שגרתי שנופח הרבה מעבר למידותיו". 

חורב והמראיין שלו נקראים, מבעד לזגוגיות משקפיי, כמו תסריט למערכון של הגשש: המראיין לא מראיין, העובדות לא עובדות, הסיפור לא מכיל את הסיפור.

בן דרור ימיני – דמוניזציה: מבט מבפנים 

מקור: רוטר, העם אוהב את הקמפיין של בן דרור ימיני, למרות שהוא לא ממש מבין במה הדברים אמורים ואיך זה יהפוך מחר להיות קמפיין נגד העם

בן דרור ימיני מביא מכתב בעילום שם שכתבה לו באופן אישי ("בן דרור היקר") פעילה חברתית בשם שלומית מארגון חברתי עלום שנתמך ע"י הקרן החדשה. במכתבה פורסת שלומית את עומק ורוחב ההלם שלקתה בו לנוכח העובדה שמצאה את עצמה בסדנא מבודדת במדבר "עם פעילי זכויות אדם פלשתינים ויהודים ששוללים את קיומה של מדינת ישראל, שחותרים לחיסולה ולא מגנים גם אמצעים אלימים". נכון שהיא מעידה על מה שהבינה ולאו דווקא על מה שנאמר שם: "אני חייבת לציין שלא כולם אמרו את כל זה. כל אחד אמר חלק מהדברים והיו כאלה שלא אמרו דבר ושתיחקתם היתה כהודאה" – אבל לא פטריוט נחוש שבן דרור ימיני יתן למקצועיות העיתונאית הנדרשת ממנו לבלבל אותו. 

בהיעדר עיתונות בשטח, יש לי כמה שאלות משל עצמי לשלומית: 

  1. מי את?
  2. מאיזה ארגון?
  3. האם את קיימת?
  4. האם שוחחת (ישירות או דרך גורם שלישי) או נפגשת עם בן דרור ימיני בעבר?
  5. על מה דיברתם?
  6. האם בן דרור ימיני ידע שאת יוצאת לסמינר?
  7. מדוע חשבת לפנות דווקא אליו?
  8. האם הארגון בו את עובדת אוהבים את הקמפיין של ימיני נגד ארגוני זכויות אדם?
  9. האם היו לך עימותים או מחלוקות בנושא בארגון או בסביבתו?
  10. מי בדיוק היו הנוכחים בסדנא?
  11. מי אמר/ה מה?
  12. מתי?
  13. באיזה הקשר?

אשמח לקבל ממך תשובות במייל, חתומות בשמך המלא ובשם הארגון (שמן הסתם מאוד אוהב את העובדה שגדעת את מקור ההכנסה שלו לעשייה חברתית שאת כל כך מאמינה בה?). מבטיחה לפרסם את תשובותייך כלשונן.

בסיפא, בן דרור ימיני פונה בטענה נרגשת לקרן החדשה: 

"שלומית, כרבים אחרים, הגיעה אליכם כדי להיאבק בעוולות. אתם גוררים אותה, ורבים אחרים, לשותפות בביצוע זוועה חדשה. חיסול מדינת ישראל". 

מצבה של מדינת ישראל עגום – אם 15-20 פעילי זכויות אדם בסדנא במדבר, בלי טלפון או אינטרנט, יביאו לחיסולה של מדינת ישראל בעזרתה של קרן שתורמת למנעת הטרדה מינית, סיוע הומאניטרי, דו שיח יהודי ערבי, צמצום פערים וחינוך למודרי-החינוך. אבל לפי המרואיינים והרמיזות של כספית-ימיני, אולי הם יודע משהו שאנחנו לא יודעים… 

——————————————————————————————- 

טובים השניים 

בכל פעם שלמעריב קשה למכור עיתון (מהתכנים שאני קוראת מדי בוקר, אני מבינה למה העיתון בקשיים), נקרא צוות ה"מחסלים בכותרות" לדגל. המתכון תמיד תופח כמו שצריך במכבש הדפוס ומגיר את ריר העם: 

  • כתיבה מתלהמת ו/או דרמטית
  • הצגת דיעות, שמועות צד ג' ומחשבות כעובדות
  • פיזר משפטים ייצריים בכל פסקה בטקסט
  • גורם ההפחדה
  • דיגדוג תמידי עדין בשיפולי הבטן הלאומנית של הקוראים
  • עמימות לגבי מציאות עובדתית לסוגיה (סודות מדינה)
  • הצגת כל נושא חיובי בשפה צינית המעמידה אותו כבדיחה
  • השתלחות בבוגדים (כל סבב והבוגדים התורנים שלו)
  • דה לגיטימציה לאנשים טובים (כל מאמר והאנשים הרלוונטיים לו)
  • העמדת  סוג של "צדק עליון"
  • שפע הגזמה
  • כותרות גדולות
  • ביטויים ציוריים ומנופחים למידע פשוט

אני מקווה שזה עודר להם לקבל עוד כמה משכורות לפני שהפרינט פושט את הרגל. 

נ.ב. 

טעויות פיסוק, תחביר ועברית בציטוטים הם דברים בשם אומרם. מישהו צריך ללמד את ימיני שלהציב נקוד אחרי כל 3 מילים לא עושה רושם דרמטי (כפי שלהבדיל – חלוקת טקסט לשורות קצרות איננה שירה), אלא - לעיניי הבוחנות -  עילגות פשוטה.

FacebookTwitterGoogle+Share

מניפסט העורך

אחרי מניפסט הכוסית ("מישהי שהייתי רוצה לשכב איתה"), הגיע תורם של הציצים של יעל בר זוהר להיות מצע לריור החולני של עורך העיר:

"אני מחויב לציין רושם נוסף, למרות היותו לכאורה לא רלוונטי. מדובר בחזה של בר-זוהר. מאחר שהפריימים – בגלל אותה בעיה טכנולוגית – נתקעו כל הזמן, לא יכולתי שלא להתמקד בבר-זוהר במשך דקות ארוכות. ציינתי לעצמי שהיא יפה, תמהתי, כאמור, לפשר החיוך שלא עוזב את פניה גם ברגעי מצוקה, אולם העיניים, ובעקבותיהן גם התודעה, נמשכו כל הזמן לחלק התחתון של המסך. מה שקרה זה שבר-זוהר הגיעה לראיון בחולצה שמאפשרת מבט נעים על האזור העליון של החזה שלה. הבעיה היתה שב"לילה כלכלי" כל כך התלהבו מה"פיצוץ", כך שלאורך כל הראיון היה סטריפ בתחתית המסך שבישר "ראיון. פיצוץ". הסטריפ הזה, שאמור למשוך מזפזפים מקריים ולביית אותם על הערוץ, רק עשה נזק: הוא ישב בדיוק בנקודה הקריטית שמעליה אין הרבה עניין, ואילו מאחוריה מתרחש כל האקשן. בלעדיו, היה מתאפשר לחזות בצורה הרבה יותר טובה בחזה של בר-זוהר. אני לא חושב שמדובר בטענה קטנונית".

לטקסט החתרני והמתוחכם המלא

FacebookTwitterGoogle+Share

שתי ציפורים מתות במכה אחת

או: איך מוחקים את החינוך ומנציחים את העוני בפעולה פרלמנטרית מתואמת היטב.

רקע כללי:

ועדת החינוך החליטה לכרוך את אישור רשימת תשלומי ההורים לשנת תשע"א בחקיקת בזק לגביית תשלומי הורים לבתיה"ס באמצעות הגדלה בפרומיל של התשלום לביטוח לאומי. יוזמת החוק בזמנו היתה השרה יולי תמיר, ב- 2008. מאז לא הצליחו להעביר אותו. ח"כ אורי אריאל קרא אז למנהלים לא לשתף פעולה עם "השטן" הזה – תשלומי ההורים. ח"כ שלמה מולה, אמר באותה עת כי אסור לאפשר גביית אגורה אחת מהתלמידים. הוא הוסיף כי צריך לומר ביושר שמערכת החינוך אינה "חינם". ד"ר קדמן אמר אז: יש לגמול את מערכת החינוך מ"סם" תשלומי ההורים.

קלישאות, סיסמאות ודמגוגיה. מאוד אלקטוראלי.

כעת אוחז זבולון אורלב, יו"ר ועדת החינוך, בקצה החבל ומהדק אותו, בשיתוף עם שר החינוך גדעון סער: לא יהיו השנה תשלומי הורים אם החוק לא יעבור.

מי ימשיכו לשלם (רק לביטוח לאומי במקום לביה"ס)? ההורים כמובן. מי יקבלו פחות? הילדים כמובן.
 
מסתבר, שהקרב על שכר המינימום הוא אכן כפי שחשבתי: הקרב על השארת העניים בעוניים. למה חשוב לשבעים, הזחוחים והעשירים לשמר את העוני? כי כמו שלילה מגדיר את היום ולבן הוא בסיס ההשוואה לפיו נזהה את השחור, כך העניים הם חלק מהותי במדד העושר. העושר הזה הוא כלכלי, אבל לא רק כלכלי. הוא סוציו אקונומי. ראו את נציגי הקיטוב העכשוויים: סער ואורלב (כל אחד ממגזרו).

אורלב, שמנהל כעת מלחמת חורמה בתשלומי ההורים, אינו עושה זאת לשם שמיים, אלא "למען העניים", כמובן.

העובדה שהמדינה פטרה את עצמה כבר מזמן ממימון החינוך לעניים ומי שמשלם את תשלומי ההורים הן העמותות שהחליפו אותה, לא רלוונטית לדידו. למרות שלעניים אין ממילא תשלומי הורים (כי אין להם מהיכן לשלם אותם), ועיקר הנטל (שיוכבד, בהיעדר רשימת "תשלומי הורים" בפיקוח) הוא על שכבת הביניים שנשחק כוחה הכלכלי – אורלב מטלטל את כרסו, מניף את הכידון המחודד (תיכף תבינו כמה מחודד) ודגל בקצהו, קופץ על הסוס ויוצא למלחמת הצדק שלו…."להעביר את הנטל לביטוח הלאומי". ציונות אמיתית.

שלא תבינו אותי שלא כשורה: אין לי שום דבר נגד העברת נטל תשלומים לביטוח הלאומי. להיפך, זו יכלה להיות מצווה גדולה, לולא היינו אנחנו אלו שמשלמים והביטוח הלאומי זה שעושה ריבית על הכסף שמיועד לחינוך ילדינו: זהו הגוף הציבורי היחידי שמסיים כל שנה בעודפים תקציביים עצומים, אחרי שהוציא את המיץ לעניים ולנזקקים ולא שילם להם חלקים גדולים ממה שמגיע להם, ולאוצר אין שום דרך להוציא מהם את הכסף. הארגון הכי קפיטליסטי במגזר הציבורי. הבעייה היא אחרת: לבתי הספר אין שום כוח גבייה על הביטוח בחאומי.

היינו, בהינף חוק שאין הרבה חשיבה חברתית מאחוריו (אבל להשתמש בז'רגון הם יודעים…), יטלו מבתי הספר את המעט שנותר להם בנתיבי העשייה החינוכית. זוכרים את הטיול השנתי? כדאי להקים עבורו אתר נוסטלגיה (עולה פרוטות, קרן פיצויי אבדן החינוך של הביטוח הלאומי תשלם). אותו כנ'ל לסל תרבות (שמנוהל ממילא היום הרבה פחות טוב מבסטה בשוק).

בנושא של חומרי לימוד שנרכשים במרוכז ע"י ביה"ס ומצויים ברשימת תשלומי ההורים, יש תחכום יתר בחוק של אורלב: בעודו מדבר על כך שאי אפשר שהורים עניים ישלמו תשלומי הורים, הוא מביא במו ידיו השמנמנות (הערה הכרחית, שכן יש אחלה אוכל במזנון הכנסת מאז ביטול ארוחות הצהריים במוסדות החינוך, בלי קשר נסיבתי בין השניים כמובן – כמו שלהבדיל השתוללות שכר הבכירים אינה קשורה לאי אישור העלאת שכר המינימום) לכך שבמקום רכישה מרוכזת ומוזלת ע"י בתי הספר – תימסר רשימת רכישה להורים ואלו יאלצו לרכוש את החומרים במחיר מלא בחנויות. וכבר היו דברים מעולם.

כנציג הציבור הישראלי האלים, גם אורלב לא בוחל בשימוש באלת הברזל הפוליטית.

נכון שהוא מורח את כולם בדבש (שאלה של סגנון אישי), אבל את הישיבה של ועדת החינוך של הכנסת לאישור רשימת תשלומי ההורים לשנת תשע"א הוא לא מוכן לקיים עד שחוק גזילת החינוך שלו והעברת התשלומים הלכה למעשה למימון ישיר של ההורים במקום לרשימה מאושרת, יאושר ע"י ועדת השרים לענייני חקיקה. את עקב הנעל האיכותית שלו הוא מניח באלגנטיות על קצה האצבעות שלי, שלכם ושל הילדים שלנו. אין תשלומי הורים – יש רק פעילות ליבה בבתיה"ס. עכשיו תצעקו (ורצוי במקהלה) איזהשהו עתיק קלישאות נבובות נגד תשלומי הורים ועל חובת המדינה לכסות אותם. יו"ר התאגדות בתיה"ס העל יסודיים, ד"ר אריה לוקר, כבר אמר לידיעות (עמ' 6, היום 9.7.10) כי "עיכוב אישור גביית התשלומים כבר גורם נזק לבתי הספר משום שאינם יכולים להערך לפתיחת שנה"ל. מערכת החינוך אינה יכולה להתקיים בלי טיולים ופעילויות העשרה לתלמידים". המלחמה החלה.

אם לחזור לפתיח של דברי, הרי שהביטוח הלאומי הוא מכשיר מצויין בידי ההון לשמר את מלחמת ההישרדות של העניים על מנת שאלו לא יפתחו להם אספירציות להגיע לשלטון. כעת לא נותר אלא לחכות, לאחר אישור העברת התשלומים לביטוח הלאומי, לקיצוץ הנכון. עַם בּוּר, רעב ועני הוא חומר גלם מצויין להתלהמות לאומנית, התאבדות צבאית, זעם חסר מעצורים והיעדר פוטנציאל הנהגתי. סער ואורלב בדרך הנכונה.

כנסת ישראל עובדת יפה, היא מכסה את כל הפינות:

  1. שכר מינימום נמוך
  2. כניעה צפויה ללחץ האוצר להחזיר את ויסקונסין
  3. העברת תשלומי הורים לביטוח הלאומי (כלומר הפרטתם בחזרה להורים במסלול סיבובי ומחיר קמעונאי מלא)
  4. וכעת גם הצעת החוק עליה מדברת ד"ר נעמה כרמי - מאגר המידע על תלמידים בישראל, שיהיה כמובן מאגר מידע סלקטיבי שיכלול מידע "מפליל" רק על תלמידים שלהוריהם אין כסף לטיפולים ואבחונים פרטיים. המידע הזה ילווה אותם לצבא, לאקדמיה ולשוק העבודה. ככה הנצחנו את העוני והבערות בישראל לדורות הבאים והבטחנו את הכוח האלקטוראלי של הליכוד והבית היהודי ודומיהם לכנסות הבאות.

מה אני מציעה? לצמצם ב- 40% את תקציב הביטחון ולהעביר את הכסף לחינוך. זו פעולה עם מסר חברתי, לאומי, מדיני, דיפלומטי-בינ"ל ובטחוני, שיש בה משום סיכוי לצמצום פערים של ממש, לשלום כלכלי ומדיני ולשפיות לאומית.

אבל העם שותק. כי העם מטומטם ואוהב לשלם (בחייו, תרתי משמע).

יופי נחמה.

———————————————————————————–

נ.ב.

תשלומי הורים לא משמחים אותי. אני משלמת במצטבר מאות שקלים לחודש עבור "חינוך חינם". אבל הספין שקורה לנו מול העיניים משמח אותי אפילו פחות. משמעותו היא שהתשלומים ימשיכו לזרום, עם סיכוי סביר לכפל תשלומים, ובכל מקום שהרווחנו בו קצת חינוך – יתחיל להירשם הפסד.

FacebookTwitterGoogle+Share

חבורת האפסים

iton7-7 002

1. מעריב, הבוקר:

בראש הרשימה מככבים הבוקר חבורת הח"כים ממפלגת העבודה, שהצביעו נגד העלאת שכר המינימום:

מליונר טיפש-חברתית וזחוח, שוביניסט כוחני, איש אקדמיה שעיקר כוחו במילים ריקות, בן עשירים מפונק ואטום, קצין בדימוס עם בוחן מציאות מעוות ופנסיה שמנה הממתינה לו מעבר לפינה, קיבוצניקית מאחד הקיבוצים שגנב מנכסי המדינה ואזרחיה קצת יותר מקיבוצים שודדי נכסי ציבור אחרים, מושבניק כוחני ואמיד שענייני צדק חברתי לא נמצאים אצלו כנראה בלקסיקון, והכלבלב של כולם – שחושב שאם הוא יצביע למען החזקים, הוא יהפוך לאחד מהם.

תוספת מאוחרת: כיאה למפלגה סוציאליסטית, הם לא מסתפקים בשמונה אפסים:  הח"כית הטריה עינת וילף נעדרה מההצבעה. תודה לשושי על המידע.

אין לי (ולא היו לי מעולם) ציפיות מליכודניקים. צריך להיות טיפש ו/או נטול כושר חשיבה במיוחד בעיני, כדי להצביע ליכוד: מפלגת האספסוף. אין שם אידיאולוגיה משום סוג שהוא, אין שכל (מה שהפך להיות הדאגה של הכולנו), אין דרך – רק ‘טיפשות ההמונים’, חמדנות אישית קיצונית של נבחרי ציבור, וחוסר אכפתיות קיצוני ובולט בכל הקשור לענייני המדינה. אני ואפסי עוד.

מסתבר שהאספסוף, שהפך ברבות השנים לרוב במדינת ישראל, אוהב את זה.

אין לי ציפיה מישראל ביתינו, שהם הגרסה הישראלית (?) לגלוחי ראש שעלו לצמרת, היידרים קטנים עם קופת שרצים בלי מפתח.

אין לי ציפייה מש"ס, שמזכירה את הכנסייה הקתולית יותר מאשר חבורה של דתיים יהודים: גזילת העניים בעבור חליפות הארמאני לכומר (אלי ישי) או שמלות טרנסג’נדריות לאפיפיור (עובדיה), ואספקה סדירה של מוסדות חד מיניים דכאניים, למימון צרכיה הפוליטיים והכלכליים השונים, ומי יודע למה עוד.

אין לי ציפייה מיהדות התורה: רבנים שונאי ומדירי נשים במופגן, העוסקים על חשבון כולנו בהעמקת הכיס החרדי על חשבון כל כיס אחר. אין להם אלוהים, אין להם דין ואין להם דיין.

אין לי ציפייה מהבית היהודי כי מפלגה שבאה לקדש את ערכי היהדות מכתובות חבריה מעבר לגבולותיה הלגיטימיים של מדינת ישראל, ובדרך מטיפה לערכי הבית היהודי, לא שונה בהרבה מהקשר הערכי האמיץ בין ש"ס לכנסייה הקתולית לדורותיה ואולי נרחיב עבורם את הדימוי גם לפרוטסטנטים, על מנת לחזק את הקשר בינם לבין מסורת קולניאליסטית ארוכת שנים.

הייתה לי פעם ציפייה ממפלגת העבודה. נגוזה.

היום, למראה עיתון מעריב והשטיח מעורר הגועל של הפרצופים שהצביעו בעד השארת העניים מילימטר מתחת לקו האדום, אני שמחה מתמיד שהצבעתי קדימה.

2ברק, בן אליעזר, ברוורמן, הרצוג, וילנאי, נוקד, שמחון ומג’דלה – תתבוננו מעבר לכתף. הוא שם: ירוד אפילו מכם, חכם ומתוחכם מכם. בתחרות הזו אתם עומדים להפסיד. קבלו את נציג הפועלים, החבר של יו"ר התאחדות התעשיינים:

מי שמקווים שהשתלטותו הצפוייה של עיני על מפלגת העבודה תיקח את המפלגה למחוזות חדשים-ישנים של סוציאליזם הומאניסטי ודרך המלך לחברה חברתית יותר, שוגה. עיני הוא וריאציה מתוחכמת של ברק, אדם היררכי וכוחני, נטול מצפון חברתי ומרובה אינטרסים. אם אצל ברק מצאנו או כתום מהבהב פה ושם, התחזית שלי לגבי עיני היא שהאיש לא יעצור באדום. היכולת הפוליטית שלו מוכחת. בשונה מברק – הוא יודע לעבוד. אם שלי יחימוביץ’ חושבת שהברית שלה עם עיני תתן לה דחיפה למימוש האספירציות הסוציאל דמוקרטיות (המבורכות, אגב) שלה, הרי שיש לי חדשות עבורה: האפשרויות העומדות בפניה היא היטמעות לקשרי ההון שלטון שמייצגת הברית בין עיני לשרגא ברוש, או היפלטות מלב העניינים. ברית עם עיני נראית לי, היום יותר מתמיד, כברית עם השטן. בשונה מאבירי ש"ס, כאן לשטן יש IQ גבוה, מצפון נמוך והוא לא לובש פראדה. אבל אל תתנו לחולצת הפסים שלו לבלבל אתכם.

3. רפלקס ההקאה:

אבל מסריח / מתן שירם

אבל מסריח…*

לא רבים מצליחים לעורר את הרפלקס הזה אצלי. אני שועלת קרבות חברתיים ותיקה, ראיתי כל אחד מהפרצופים בשטיח חרפת ה- 59 שפרס בפנינו מעריב, בעליבותו/ה ואפסותו/ה, מי שבאמת הפתיע אותי בכך שהצליח ללחוץ לי על הסרעפת ולהעלות גלי בחילה עמוקים למעלה גרוני, הוא אסא כשר:

לכאורה, אייטם צבעוני ובלתי מזיק בגב העיתון. אבל מה זה אומר עלינו? כשר, שהכשיר כבר כל שרץ אפשרי בדרך להפיכתו של צה"ל בשטחים לגרסה מעודנת, מוקטנת (כמותית) ואליטיסטית של ההוטו, באמצעות "קוד אתי" מזוייף ובמה שמעלה אצלי את החשד בהיותו אולי ה-כלי ה-אולטימטיבי והמתוחכם (?) לנקמה אישית- קיבוצית על עלבון מות בנו הקצין מידי פלשתינאים, בא עכשיו להכשיר את הסלקציה בכניסה למועדונים, האלימות הקשה ואולי (לכו תדעו) גם את סם האונס…

הוזלת המילה אתיקה וריקונה הטוטאלי מכל משמעות חברתית, שעולה מהיוזמה הזו כמו גם ממעורבותו של כשר, אינה מעידה עלינו טובות. מה שעצוב הוא שלא נדרשנו לחכות לצעד העלוב הזה של שכירת כשר למשימה, כדי לדעת מיהי החברה הישראלית 2010.

——————————————

עוד באתר בנושאים אלו:

איתמר פרחי בעד אי-הגדלת שכר המינימום

מתן שירם על כשר (אבל מסריח)

* אימג' – אסתי סגל

FacebookTwitterGoogle+Share

Hello world!

Welcome to WordPress.com. This is your first post. Edit or delete it and start blogging!

FacebookTwitterGoogle+Share