תקשורת, אימון והדרכה

וואו, הנשים ניצחו

נקווה לממשלה רחבה ויציבה בראשות ליבני. ביבי שר החוץ? ברק ביטחון? שלי תמ"ת?

תודה לכל עשרות הנשים שפגשתי ושפנו אלי והתכתבו איתי בשבועיים האחרונים, שבאו מימין, משמאל וממרכז, חלקן אפילו פעילות במפלגות השונות - ומה שחיבר ביניהן הוא הבחירה באשה לנהל את המדינה. התרגשתי, בכל פעם מחדש. הן גם הכריעו עבורי את הכף.

לפני כשבועיים אמרתי לאופיר פינס, שלהערכתי על כל מילה מגדרית של שלי יחימוביץ' ואהוד ברק נגד ליבני – מצטרפות חמישים מצביעות עבודה לקדימה. מסתבר שהערכתי היתה קרובה לחיים.

מול איחוד כוחות כזה – הסִיסְטֶרְהוּד, האחווה הנשית שנראתה לרגע שברירית – הפכה למחייבת. את כולנו.

אחרי מאתיים שנות פמיניזם, בכל זאת, למרות ההרעשה, יש כל כך הרבה נשים שחוברות אחת לשניה לפני שהן חוברות לגבר שמייצג אותן. השבתן לי את החיוך (שסר מפחד ומעצב, לרגע) ללב.

אני הולכת לישון – מקווה לקום למציאות כזו, ואף טובה יותר.

—-

כרגיל – הודעות ביקורתיות, קנטרניות ולא נאות בעילום שם תימחקנה. Put your ass where your words are.

FacebookTwitterGoogle+Share

ג'ורג' קרלין על פוליטיקאים

FacebookTwitterGoogle+Share

שתי פרשנויות

  1. "כדי לקבל ממשלת ליבני-ברק (בלי ליברמן – ש"ס), צריך להצביע ליבני". על פי הפרשנות הזו – רוב שלה יאפשר לה להקים ממשלה בקואליציה עם העבודה, ברק שר ביטחון, יחימוביץ' שרת התמ"ת. אם נעניק מנדט נוסף לעבודה, נשאיר אותם ממילא מס' 3 או 4 ולא נכריע לטובת ממשלת ליבני-ברק.
  2. גם אחרי שהיא תזכה הם (=The old boys club) לא יתנו לה להקים ממשלה. על פי הפרשנות הזו – זה כמו שש"ס עשו לה לפני מס' חודשים. מרצ לא ישבו עם ליברמן ויפקירו את המדינה לביבי-ליברמן, העבודה לא תשב עם ש"ס כנ'ל, וכיו"ב. הם יהיו בקטע של "הפסדנו את הקרב אבל לא נסכים להפסיד את המלחמה". והמלחמה היא על מיקומה של תקרת הזכוכית.מלחמת הישרדות גברית. ובמלחמה כמו במלחמה – סכין בין השיניים, דם בעיניים, הולכים עד הסוף על הדיפת האוייבת.

אני נמצאת היום בצומת-ההחלטה שבו נמצא גיורא, הקיבוצניק שרכבו נפגע הבוקר מטיל גראד בשער הנגב:

בין נבחרת העבודה (המצויינת) לציפי ליבני (אשה מנהיגה).

לא הייתי שם בתחילת הדרך – מי שדחפו אותי להתלבטות, באלימות המילולית וההתנהגותית הקשה שהפנו נגד ליבני האשה, הם אלו שהייתי שלהם קודם: מפלגת העבודה עצמה.

הקמפיין השוביניסטי שניהלו (לא כולם, יש לציין) נגד ליבני, הוא ששהביא אותי לקונפליקט המחוייבויות המיותר הזה. מתוך מאות האימיילים שעוברים דרך האאוטלוק שלי, אני לֵמֵדָה שדברי כאן הם קול לנשים רבות מספור.

 יש משהו מתסכל בכך שהמפלגה הזו, שהקימה את המדינה ומתוכה צומחים שורשַי ושורשי רבים שאינם מצביעים לה, יורה לעצמה שוב ושוב ברגל ומסכנת – ממש סתם – את קולות תומכיה הבטוחים. אני, הקיבוצניק משער הנגב ועוד 4-5 מנדטים של מתלבטים, שעד לפני זמן מה לא היה להם ספק.

נשים יקרות: אנחנו צופות LIVE בריאליטי העתיק מכולם: הישרדות מועדון הגברים במה שנתפס על ידם כג'ונגל נשי – אזעקת צבע ורוד.

בהישרדות הזו אין כללים, כי אין הפקה נייטראלית. ההפקה היא עדיין של מועדון הגברים – ואלו משנים את הכללים בכל פעם שנדמה להם שליבני צועדת צעד קדימה. כמו בכל ריאליטי, יש משת"פים. או למעשה – משת"פיות. רק שהגב בו ננעץ הסכין הוא של כולנו, גם של המשת"פיות עצמן.

חודש לאחר הבחירות נחגוג את יום האשה הבינלאומי. התבוננות בקמפיינים השונים, בהם ימין ושמאל מתעלמים מההבדלים ביניהם ומחזיקים ידיים כדי להדוף את האשה - מותירה טעם חמצמץ בפה. לא השתנה הרבה מאז שביתת הפועלות בניו יורק, ב- 8 במרץ 1857.




ויש את הבעיה של ליברמן, זה שמדבר כל כך פשוט ומעביר מסרים כל כך ברורים להמונים, שממש בא להמונים להצביע עבורו. עובד על המכנה המשותף העכור והנמוך ביותר, וכרגיל – מצליח. זה לא מחמיא לנו, אגב…

אז לגבי ליברמן, כדאי לעצור רגע לפני שמכניסים פתק שלו למעטפה, ולזכור את שירו של נימלר על גזענות:

תחילה הם לקחו את את הקומוניסטים,
שתקתי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
שתקתי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
שתקתי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
שתקתי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי, 
באותה עת כבר לא נותר אף אחד שידבר.

וגם: אורית קמיר, על הסכנה והמופרכות בסיסמה הדמגוגית  אין אזרחות בלי נאמנות

לפוסטים השוואתיים:

שלי

של אורה עריף כץ

גילוי נאות: לא הסתרתי מקברניטי העבודה את דבר קונפליקט הנאמנויות והזהויות בו הם השקיעו אותי ושכמותי, יצרו אותו בעיוורון אסטרטגי – יש מאיין.

יידעתי את אופיר פינס, הגבתי ליחימוביץ', בקשתי מגברים ונשים בעבודה, שהביעו כמוני תסכול על שמפלגתם דחקה אותם לאותה פינה – לשלוח אימיילים ולהביע את דעתם/ן.

ואכן, בשבוע האחרון שומעים קצת פחות התלהמות מיזוגנית ושוביניסטית מצד העבודה כלפי ציפי ליבני. אני מקווה שמשהו מכל זה עזר. התשדיר האחרון שלהם מדבר על מי כן יכול, ולא מי לא יכולה. עקומת למידה?

עוד יומיים לישורת האחרונה. האם זו תהייה המפלגה שלי, שאני כל כך רוצה להצביע לה, או שזו תהיה האשה ליבני?

FacebookTwitterGoogle+Share

והנה שני קריטריונים לבחירה

יצחק (בוז

1.

הנבחרת:

מן הידועות היא, שככל שראש הרשימה ממונה לתפקיד בכיר יותר – כך קטֵן המושג הירקרק שיש לו/ה על מה שעושים חברי סיעתו/ה. השניים שאני חושבת שידעו מה עושים חברי סיעתם (מבחינה פרלמנטארית) הם בן גוריון ז"ל ולהבדיל אלפי הבדלות – אולמרט. השאלה החשובה היא לכן: איזו נבחרת מעוררת בכם/ן יותר אמון? כוללת א/נשים ששליחות ציבורית היא בנפשם? מקצוענים בפוליטיקה? ערכיים? תשכיל לחוקק יותר חוקים טובים עבורכם/ן? תהיה נגישה לפניות ציבור בוחריה? קולגיאלית יותר? יודעת לעבוד? לטעמי האישי זו הנבחרת של העבודה, אבל ברור לי שלבוחרים/ות שונים/ות יש טעמים שונים. בכל מקרה, הנבחרת היא אחת הארגומנטציות היותר משמעותיות בנימוקי הבחירה שלנו, ויש לי תחושה שאנו נוטים להתעלם מהנבחרות השונות. מישהו מכיר את זו של ליברמן? מישהו מוכן שלימור לבנת תחנך את ילדיו? ונכון שאנחנו רוצים/ות ששלי יחימוביץ (עבודה) תחוקק עוד 14 חוקים למען העובדים, שמרינה סולודקין (קדימה) תפעל גם בעתיד למען עולים, נשים, ילדים וחלשים? נכון שהמחשבה על שאול מופז כשר הבטחון מצמררת? ושל שטרית כשר האוצר מורידה את העניים למקלטים אטומיים? נכון שהמחשבה על ברוורמן כשר כלכלי משפיע מעוררת ספק אצל חלקינו ותקווה אצל אחרים?

בקיצור, הנבחרת מאוד קובעת.

יצחק (בוז'י) הרצוגאופיר פז פינסאבישי ברוורמןשלי יחימוביץ'יולי תמיראורית נוקדקולט אביטל

כשמקליקים "ליכוד" מגיעים לאתר מגלומאני של נתניהו. אפס חשיפה לנבחרת. נתניהו מלך ישראל, הילד האינפנטיל שקבל קופסא של חיילי עופרת והוא מרגיש ממש, אבל ממש גדול.ככה הוא כבר ניהל אותנו בעבר, ותראו לאן הגענו? (למשל – הכפלת מס' העניים והפרטת כל קדשי ובסיסי חיינו). אז מה,  זו הנבחרת שתעזור לכם בחיים? גדעון סער הוא היחידי שעשה משהו עבורכן/ם בשנים שחלפו. היחידי.

כדי לחזק את המגמה: באתר הליכוד (נטול התכנים לחלוטין) מופיעות הפניות בלבד: א. האתר של בנימין נתניהו, ב. אתר הליכוד בויקיפדיה, ג. האתר של גדעון סער, ד. האתר של גדעון לייטר (מי זה???), ה. עיתון אני ליכודניק (שפעם הציע להוציא אותי להורג), ו. בנימין נתניהו בויקיפדיה, ז. אתר נוסף של בנימין נתניהו, ה. מה כתבו על הליכוד בעיתון (כותרות ולינקים).  

זה מה יש.

קדימה דווקא מציגים נבחרת מגובשת, השאלה היא מה כל אחד ואחת שם יעשו עבורנו:

חלקם יעשו. דליה איציק, בכהונתה הזמנית כמ"מ הנשיא ובכהונתה כיו"ר הכנסת, נתנה מקום עצום לנשים וקידומן. אבי דיכטר היה שר בטחון פנים סביר. והשאר?

תחת הנבחרת של ישראל ביתנו, יש רק אחת: ליה שמטוב. כנרישראל ביתנואה שהם לא זוכרים מי השאר וזה גם לא כל כך משנה,

כי זהו מטאור חד פעמי, של אדם אחד שעל פיו ישק דבר. קצת דומה לשינוי ז"ל – פשיזם גזעני נטול תוכן, אתיקה או מוסר.הנה הנבחרת (תרתי משמע):

 

2.

מה באמת נקבל? מתוך שלא לשמה בא לשמה:

נבחר בביבי כי הוא ימני ונקבל ניסיונות עילגים (כי ביבי לחיץ, לא מקצועי ואיבד את שיקול הדעת בכל קונפליקט שהיה מעורב בו עד כה) לתהליך מדיני ושלום, נבחר בביבי כדי לקבל מיומנות כלכלית ונקבל יותר עניים, נבחר בברק כדי לקבל תהליך מדיני ונקבל עוד מבצע צבאי הירואי של טבח באוכלוסיה אזרחית, נבחר בציפי כי היא אחלה גבר ונקבל אג'נדה נשית (כן, אני מאמינה בזה), נבחר בליברמן כי מילה אצלו היא מילה ונקבל אותו כנאשם במשפט פלילי, נבחר בחד"ש כדי לקבל שוויון ונקבל גברים בצמרת, נבחר במרצ כדי לקבל סוציאל דמוקרטיה שוויונית ואג'נדה הומאניסטית ונקבל תמיכה שלהם גם במבצע הצבאי הבא והמשתך שתיקת הכבשים כשאנחנו מובלים לטבח נאו ליבראלי צונן. שאני אמשיך?

 

ועכשיו תבחרו.

 

יש הפניה לנבחרת במיקום בולט בדף הבית.

 

יש הפניה לנבחרת במיקום בולט בעמוד הבית ותמונות עם הקשר: קצת פחות דרמטיות – מגלומאניות של ליבני בהשוואה לאתרים האחרים.

נתניהו: אני ואפסי עוד. ככה הוא גם מתייחס אלינו, כפי שכבר נוכחנו בעבר.

 

FacebookTwitterGoogle+Share

הקמפיין נגד ליבני כתקרית דו"צ של נשים נגד נשים

אחת המסקנות המיידיות שלי מהקמפיין הנגטיבי הבוער מהתלהבות לוחמנית של פמיניסטיות נגד ציפי ליבני, היא שאנחנו צריכות ללמוד. ללמוד את ההסטוריה הפמיניסטית, ללמוד אסטרטגיה, ללמוד פוליטיקה מגדרית, ללמוד כל מה שירָבֵד את מורכבות נקודת המבט של פמיניסטיות – בפרט פמיניסטיות צעירות. על משקל האמירה המפורסמת של "מי שלא היה קומוניסט בגיל 20 אין לו לב, מי שנשאר קומוניסט גם בגיל 40 אין לו שכל" – אני מעריצה את המגוייסות האנרגטית של חלק מאותן נשים למטרתן, אולם ההתבגרות (ה"שכל") – חלקה עוברת דרך התנסות ולמידה החושפות אותנו למלוא עומקה ולמלוא הטווח האסטרטגי של המציאות, ומאפשרת להעמיד סדר עדיפויות אחר, כזה שיש בו גם אחריות עמוקה יותר לכלל ציבור הנשים ולתהליכים עתידיים שמן הסתם ימשכו גם אחרינו.
המשימה הבאה, אחרי הבחירות, היא סמינרים לנשים, סמינרים לפמיניסטיות, שכולן לוקחות בהם חלק כמנחות וכלומדות (ראו ציטוט מפלובר באחת מתגובותי בהמשך, המדגיש את חשיבות למידת השורשים).

עד שנגיע לשם - הגבתי מס' תגובות מיידיות מהלב (לא התאפקתי) למתקפה המיידית והמיזוגנית של נשים פמיניסטיות על ליבני, שלקתה לטעמי באתיקה ירודה הן משום שנשים לא הצהירו שם (בדומה לארי שביט, להבדיל, טפו טפו טפו) על השתייכותן הפוליטית, והן משום שהיתה נטולת אחווה נשים, סולידריות, סיסטרהוד.

הן צדקו בכל מילה כמובן – ליבני גילתה את הנשים רק לאחרונה, כשהבינה שגם אם שיחקה את המשחק הגברי עד הסוף – עדיין תתקל בתקרת זכוכית נבזית, מלוכלכת ונטולת כללי משחק, רק בשל היותה אשה.

ככה נוצרת ומתפתחת תודעה פמיניסטית אצל כולן – גם אצל אלו שתקפו אותה לעיתים מוקדם בחיים, לעיתים מאוחר יותר.

הבחירה בידן:

האם לנקום בה בנבזות ארסית על שלא התאימה את עצמה עד כה לאג'נדות נשיות ופמיניסטיות ספציפיות (מאוד ספציפיות – שכן חלק מהחוקים שהיא "מואשמת" שהצביעה נגדם, כמו חוק הוצאות מטפלת או הארכת חופשת לידה – גם אני הייתי מצביעה נגדם מתוך ארגומנטציה פמיניסטית מוצקה) ולבוא עימה חשבון "כמו גבר" על שאינה עומדת דום בהסכמה צייתנית לכל דרישה של כל זרם פמיניסטי צר.

האם להוקיר ולעודד את השינוי שהיא עוברת בתפיסתה את תפקידה כאשה בצמרת הפוליטיקה הישראלית, ולנסות להעצים את המגמה.

זו היא בחירה של כל פמיניסטית בנפרד. כמה מצער שחלקן החליטו להצטרף לגברים, לאותם גנרלים שמחזיקים ידיים כדי שחו"ח לא תבוא האשה הזאת ותפרוץ להם למעגל מועדון הבנים.

ההתקרבות החנפנית הזו של נשים, מתוך לכאורה אג'נדה צודקת, לקמפיין הגברים נגד ציפי – מעוררת דאגה. הצדק שלהם הוא סוג של Back lash, מהמורכבים והמעציבים שיש. בייחוד לאור זה שהן מבינות, כי גם אם תשתתפנה בלינץ' המגדרי-גזעני - זה לא יקנה להם את עמדת הפריצה שליבני כבר תפסה ביחס למעגל. היא כבר שם. לא רוצות – אל תצבענה לה. אבל לשים לה רגל?

הנה תשובות ששלחתי ביומיים האחרונים:

כל מילה שנכתבת ע"י כל אשה שהיא נגד ציפי לבני היא בעיני מפגן לא נעים ומעורר מחשבה של חוסר סולידאריות נשית. גם הדרישות שנשים מעמידות לה – הן לא הדרישות שהן מעמידות למתחריה. איתם אנחנו "נעבוד כדי" ו"נלמד" ו"נמחה". אותה – נמחוק מהמפה הפוליטית? הביקורת הנשית על ציפי היא יריה לכולנו ברגל וסוג של בקלאש שכולנו נסבול מתוצאותיו. שלא לדבר על בגידה כואבת של נשים בנשים. אני לא מהמחנה הפוליטי של ליבני אולם לא אעלה על דעתי להפריע לה – שכן עצם מועמדותה היא הישג לכולנו. זה קצת מקביל ליהדות המשכילה במזרח אירופה לפני מלחה"ע השניה – היטמעותם בחברה הנוצרית לא מנעה את תיוגם הגזעני כיהודים. יש הגדרות שאינן בידינו – היטמעותה לכאורה של ליבני בקוד הגברי אינה מונעת את תיוגה כאשה. גזענות היא גזענות, שוביניזם הוא שוביניזם. מסע ההסתה המגדרית, שמשום מה נשים לוקחות בו חלק ביצריות מטורפת ועם ניבים נוטפי דם – הוא מסע נגד כולנו.
מאוד פשוט – לכן קשה לי להסביר, לקבל או להצדיק את ההתנהגות הנקמנית והלא עניינית הזו או אף את מקצתה. יש לכן דרישות עתידיות כלפי המועמדים לראשות הממשלה? תעלינה אותן ותלחצנה לקבלת מענה, חובת ההוכחה עליה כמו על כל מועמד אחר.  
חנה.
——
זה נלעג בעיני לגנות את ציפי ליבני ולשבח את זהבה גלאון באותו הבל פה (מי שרוצה הפניות להתנהלות אנטי פמיניסטית שלה ושמזיקה לנשים באופן עמוק ונבזי – אשמח לתת כמיטב ידיעתי), כמו שזה נלעג בעיני לגנות את ציפי ליבני על עזה ולהתעלם מחלקן של מפלגות אחרות – כולל מרצ וחד"ש – ובין אם באופן פעיל או בשתיקה – מאותו מבצע.
אני רואה בגינוי של ליבני על אותם חטאים שאיננו מייחסות לחוטאים אחרים משום שהם גברים או משום שהם שוכנים במרחב הנוחות החברתי שלנו או משום שיש לנו אינטרס אישי בבחירתם – צביעות מעגימה.
אני מזכירה לכולן שמפלגה שלא מציבה נשים במקומות ריאליים גרועה פי אלף מונים ממפלגה שמציבה אשה לא פמיניסטית בראשה ופוגעת בכך בכל ערך של שוויון וכבוד האדם של נשים – חד"ש בראשן, לצד המפלגות הדתיות והמפלגות הערביות האחרות.
קראתי שיש המזועזעות כאן מעצם הדיון בציפי ליבני. זה מחזיר אותנו לדיון הפמיניסטי העתיק מכולם :  נשים מעדיפות לחבור לגברים בדמותן במקום אחת לשניה. אחרי 200 שנות פמיניזם – זה הדבר המזעזע, ולא ציפי ליבני.
חנה.
—– 
זה קצת נאיבי לומר שהמלחמה האחרונה העלתה את ליברמן. ופשטני. מקומו הובטח עוד לפניה, ומסיבות שאינן קשורות בה.
"הגבריות והברוטליות מאפשרות הכל" עוד מקדמת דנא, וגם כאן אין חדשות גדולות. פלובר אמר כי מי שאינו לומד את ההסטוריה מבזה את עתידו – ובמידה רבה זה מה שאתן עושות כאן, הן בהתייחסות לחודש ההאחרון כאל "הסלמה" (זו לא הסלמה) שמשטיחה את התגובה (האם להבין מכך שאם נחזור למה שהיה לפני המלחמה האחרונה זה בסדר מבחינתך? אולי לסברה ושתילה?) והן בהתייחסות השוביניסטית, הנקמנית וצרת המחשבה לציפי לבני. להזכירך – שוביניזם הוא לאומנות קיצונית ושנאת האחר על בסיס דת גזע ומין, עוד לפני שיוחסה ליחס גברי לנשים. הפכתן את ליבני ל"אחר", ל"אוייב", ואתן מפעילות עליה את אותו שוביניסם גזעני שאתן טוענות (ובצדק) שמופעל כלפינו כנשים, תוך דילוג לא חושב במיוחד לטעמי, על כך שסו"ס יש מודל ראשון של אשה שמועמדת לראשות הממשלה. עוד דבר על ההסטוריה – מה שאתן עושות לה דומה מאוד לראשית ההסטוריה הפמיניסטית, אז העדיפו נשים לחבור לגברים שדיכאו אותן מאשר אחת לשניה. 200 שנה של קבוצות נשים ותהליך יצירת אחווה נשים (סיסטרהוד) נמחו בהבל פה אחד של מי שלא חושבות יותר מדי לרוחב או לעומק או אסטרטגית קדימה על משמעות של עצם היותה ראש ממשלה, לפני ומעל הכל. כ"כ יש חוסר יושרה בעיני בכך שאף אחת מהנשים שהביעו כאן עוורון נקמני שקשה לנהל איתו דיאלוג כי הפכו את ציפי ל"אוייב" ול"אחרת" – לא גילתה איזו מפלגה המתחרה על פתקי הבוחרים היא מקדמת. אני חייבת לומר לך בהקשר זה שאני חברת מפלגת העבודה ובכל זאת – חשיבות מועמדותה של ציפי ליבני גוברת בעיני על מיקומי פוליטית ולכן לא אחלום אפילו כפמיניסטית מודעת להפריע לה. אני מזועזעת מכך שאתן עושות את זה, ועוד בצמאון-דם שאינו נופל מזה שאתן מוחות נגדו, של צה"ל בעזה. שכחתן מי ה"אחר" האמיתי? לכו לכנס הרצליה ותראו איך אין אף אשה על הבמה.
נפלתן לבור הכי טריוויאלי של נשים שאינן מפרגנות לנשים, הפכתן למעמיקות סטריאוטיפים, אבל יצאתן "צודקות" בעיני עצמכן. נפלא. יהודה עמיחי כבר כתב על כך, ש"במקום בו אנו צודקים לא פורחים פרחים באביב". אגב, לגבי מה שאתן עושות נגד ליבני: ככה נראה בקלאש. חנה.

אם יש בי עצב בהקשר הזה, הוא נובע מקונפליקט השייכות. אני שייכת לפמיניסטיות שתקפו את ליבני בקול גברי, אני שייכת למפלגת העבודה שהשתתפה ואף ניהלה (ברק) את טבח האזרחים השיטתי בעזה, אני שייכת לנציגות המפלגה שהשתתפו בציד המכשפות על ליבני, אני שייכת לשמאל ששתק בעזה, לא נותן ייצוג הולם לנשים ופועל כאחרון אנשי הימין דווקא בסוגיות החשובות לנו, אני שייכת לכל מה שאני לא מסוגלת להכיל, להסכים או לקבל, השייכות שלי מחייבת (אותי לפחות) – הן סולידארית, מחד, והן לבקר בחריפות את מה שאני מתנגדת לו, מאידך. ובאתה מידה – לבקר בחריפות את מבקריה של ליבני על רקע מגדרי, מתוך אמונה עמוקה שכל מי שפועל נגדה כאשה פועל גם נגדי ונגד כל אחת מאיתנו. אני שייכת לליבני כאשה וממש לא שייכת לה פוליטית. אין לי טענות וגם יש לי טענות על כך שב"שלב הכעס", אותו עוברות כולנו (ע"ע 5 שלבים בהתפתחות תודעה פמיניסטית, שלב 2 עד 3) נשים פועלות לעיתים נגד עצמן מתוך טשטוש חושים בכל מה שאינו כלול באג'נדה הפמיניסטית הצרה שלהן. ככה הכל - גם וגם.

עולם מורכב ונהדר…

 

————–

תוספת (Footnote):

לפני כשבוע פניתי לבכיר בעבודה והבעתי את דעתי, לפיה כל מילה מבוססת-מגדר של ברק, שלי יחימוביץ' או אחרים נגד ליבני מעבירה 50 מצביעות לקדימה. בשבוע שחלף שמעתי את זה יותר ויותר, מהשטח. כמו כן – בסוה"ש האחרון עזבה יו"ר מחלקת החברות המיתולוגית של מפלגת העבודה, אסתר ביתן, ביחד עם ביתה בריז'יט שאף כיהנה בתפקידים בתנועת העבודה הציונית בעבר, את מפלגת העבודה. הן הצטרפו לציפי ליבני. הן מדווחות על הרבה טלפונים תומכים מנשות העבודה. ושמעתי על מקרים נוספים של נשות מפלגה שעבורו ו/או (זו המאסה) תצבענה ציפי..

למרות העליהום הפמיניסטי נגד ליבני, העם מצביעות ברגליים נגד המתקפה השוביניסטית של גברים ונשים נגד ליבני. כל מה שאנחנו אומרות כבר שנים נגד שלטון הגנרלים וה- old boys club, ללא הצלחה – מתחיל כעת לחלחל וקורה מאליו. נשים מבינות שמתקפה כזו נגד מועמדת לראשות ממשלה היא מתקפה נגד כולנו וניסיון להנמיך את תקרת הזכוכית.

אני בקונפליקט פנימי קטן – כי הפמיניסטית הותיקה שבי, ממש משתחשק לה - הרבה מעבר לנאמנות מפלגתית או רעיונית כלשהי – שציפי פשוט תראה להם….

 

רשימות קודמות בנושא:

http://www.lorak.co.il/sitefiles/1/287/1317.asp (ספטמבר 2008)

http://www.notes.co.il/hanna/52443.asp (ינואר 2009)

FacebookTwitterGoogle+Share