תקשורת, אימון והדרכה

תעודת כשרות

פוסט שני בנושא פמיניזם עכשווי. לפוסט הראשון – פמיניזם Now.

כבר שנים שאני חוטפת נאצות מגברים ברשת. אפילו כתבתי על כך את שירת הטרול. חלקם סתם מיזוגנים, חלקם משתמשים אינסטרומנטלית בטכניקות דמגוגיות כאלו ואחרות על מנת "להכריע"  אותי בדיון ענייני. הם עושים זאת בעיקר על ידי הטיית השיחה לתכונות אישיות ושימוש במטאפורות משפילות עם ניחוח מגדרי עז. כל אלו – פמיניזם לא יורד להם טוב בגרון, במיוחד כשמדובר באקטיביזם פמיניסטי שמזיז להם את הגבינה. להפתעתי, אני נתקלת יותר ויותר בחודשים האחרונים בנשים שמאמצות את הז'רגון של המודל הגברי המיזוגני הזה ומחליפות את השיח הפמיניסטי – שממילא לא היה מעולם שקט במיוחד – באותן מילים בדיוק.

ראשית אציין שאני אופטימית; עד לא מזמן, ניסו רוב הנשים שפגשתי להתנער מפמיניזם ומהגדרה עצמית פמיניסטית. הן נפנפו בשאט נפש את המילה הזו מדש הבגד, בכיווץ פנים חמצמץ והבעת תיעוב קלה. והנה, בן לילה, נוצר יש מאין דור של נשים המתווכחות ביניהן מי פמיניסטית אמיתית – ובעיקר מי לא. הגענו לזמנים טובים בהם הפמיניזם נטמע בממסד, הפך למיינסטרים ומנפיק תעודות כשרות.

ואכן, אני חושבת שפמיניזם צריך להפוך למיינסטרים, לקו חשיבה המנחה את ניהול המדינה ותהליכי קבלת ההחלטות. תרבות פמיניסטית היא כזה שתאפשר עולם טוב יותר לכולם/ן. הפמיניזם לגווניו מייצר חיים שוויוניים המציבים את כבוד האדם במרכז. לא בכדי מתאפיינות פעילות פמיניסטיות במעורבות בשלל נושאים של חברה וקהילה, שחשיבה פמיניסטית היא המכנה המשותף שלהם. תמצאו פעילה פמיניסטית מתחת כל אבן שתהפכו – זו של הורות שוויונית ושווה דה-פקטו, זו של מאבק על זכויות אדם בשטחים, זו של המאבק בעובדי קבלן, זו של מאבק נגד מדיניות כלכלית המייצרת קיטוב מעמדי ומרחיבה את רצועת העוני, היציאה מלבנון, מאבק נגד כפייה פסיכיאטרית, למען זכויות הקורבן, נגד הוצאת ילדים מהבית על ידי הרשויות, מאבק החד הוריות, מאבק לחלוקה הוגנת של עוגת תקציב המדינה, שיקום גברים אלימים, שיקום נשים שהדרדרו לזנות, מאבק בהטרדה מינית ובתקיפה מינית, זכויות הילד, חקיקה בכל התחומים, זכויות עובדים, מאבק נגד ההחלטה לצאת למלחמת לבנון השניה, רופאים למען זכויות אדם, מאבק בשחיתות ועוד כהנה וכהנה.

מה שמדאיג אותי יותר, הוא רידוד השיח הפמיניסטי ושימוש של נשים בכלים גבריים נגד נשים אחרות (למה רק בבלוגוספירה? ראינו את זה אפילו במקרה של ציפי לבני, וחמור מכך – במקרה החברות של רמון). אני מניחה שבמקרים רבים מונפקת תעודת הכשרות הפמיניסטית על ידי מי שלא מודעות לכך שהויכוח הזה – מה זה בכלל פמיניזם – קיים מקדמת דנא והתנהל במישור האידיאולוגי בעוד שבשטח שיתפו רוב הזרמים פעולה לקידום מכנים משותפים. אני מניחה שרבות מהן לא יודעות שבל הוקס כתבה פמיניזם ללא הא-הידיעה, שכן יש הרבה סוגים, גוונים וגישות ב'פמיניזמים'. אני מניחה שהן לא נותנות את הדעת לכך שמהות הפמיניזם הינה מהות פלורליסטית השואפת לתת לנשים קול משלהן (קולות שונים ולעיתים אף סותרים, מטבע הדברים) ובמה לשאת אותו. סביר להניח שחלקן נמצאות בשלב הכעס (על פי המודל של דאונינג ורוש) והן מוציאות אותו – על פי הסדר הישן והטוב – נגד נשים, כי זה קל ונוח יותר וכי נשים פמיניסטיות אחרות מסכנות את הנוחות החמימה של ההגדרה העצמית הפמיניסטית החדשה שלהן.

הנטייה להכפיף נשים לאינדוקטרינציה אחת וידידותית לסביבה הפטריארכאלית, הועתקה למצער לז'רגון שנשים משתמשות בו על מנת לצאת תקינות פוליטית, בסביבה בה נהיה בונטון לומר "אני פמיניסטית". בה בעת, חשוב להן לנהוג לפי הסדר הישן, על מנת שלא ידבקו בהן הסטריאוטיפים על פמיניסטיות. הן לא רוצות הרי להיחשב על ידי גברים ובכלל כאגרסיביות, שונאות גברים, לסביות, מכוערות, מתוסכלות, מוזנחות וכיו"ב. יש משפט קטן שמאפשר להן ליהנות משני העולמות: "אני, כפמיניסטית, טוענת שאת [זו שמזיזה יותר מדי גבינות, אוחזת בדעה עצמאית - גם אם לא פופולארית, ולא מרככת את עמדותיה] לא פמיניסטית אמיתית". במקרים אחרים נשלף טיעון-המחץ מהסוג שמככב גם בשירת הטרול ובשיח הפוליטי מדיני: "את נגועה בשנאת נשים".

פעם זה היה ברור יותר – אם נשים תקפו פמיניסטיות, היו אלה נשים שהתנגדו לפמיניזם. כעת זה מבלבל יותר, שכן נשים פמיניסטיות הן אלו שנושאות את דגל המאבק בפמיניסטיות אחרות שמזיזות להן את הגבינה. זו חגיגה אמיתית לחברה גברית שוביניסטית המצופפת שורות על מנת להדק את תקרת הזכוכית: "את לא צודקת, וזה ממש לא כי אני שוביניסט – הנה, אפילו אשה פמיניסטית אומרת את זה".

או במילים אחרות:     אין לך תעודת כשרות.

FacebookTwitterGoogle+Share

שתו מים…

ספינת השלום. This is the voice of peace. ממנו למדתי, על בשרי ונשמתי, ששפה מעצבת תודעה.

שתו מים…מים, ספיץ' ניו אייג'י יומיומי רהוט, מפיו של מי שצרב לנו בתודעה שהפרט יכול לשנות את גורל האומה לטובה, נגד כל מגמה של דם ודמעות. אלו הם הקולות שצרבו את נעורי. התחנה השווה היחידה בעולם תקשורתי שחור לבן, דידקטי, ללא חזון ואופק. הוא היה אמן המיתוג לפני שידענו שיש מילה כזו, זה שדיבר אל תאוות המוזיקה שלנו, ואל התאווה שלנו בכלל.
דיבר על שלום באמצעות תשוקת החיים הכל כך אנושית שלו, שכולנו רצינו לאמץ.
הוא היה מודל לדור שלם, שלא ידע מה הוא רוצה עד שבא אייבי והמשיג לנו את רצוננו: שלום.
ממנו למדנו לראשונה ששלום הוא הרבה יותר מהפסקת המלחמה.

שנים לפני הסיסמאות בכיכר, אייבי נתן עשה לבד את מה שארבע מאות אלף לא הצליחו אחריו. אין היום פירסומאי, אמן תקשורת, אידיאולוג, אנרכיסט, פוליטיקאי, לוחם חירות, לוחם שלום, איש בוהמה ומלך החיים הטובים, שמגיע לקרסוליו. הוא היה כולם באיש אחד, אגדה חד פעמית.

עד היום אני שותה רק מים ומתעבת קולה.  אולי זו ההטבעה הקדומה שלי: אולי אני שונאת את קוקה קולה שלא פרסמה אצלו בגלל החרם הערבי או השד יודע למה. הוא, הקטן, לימד אותם שיעור.

וכמה אנחנו למדנו ממנו: לחשוב שלום, להקפיד על טוהר המילה, תכולה של שפה ומחשבה, למדנו לתת.

Hey - הרי למדנו ממנו אנגלית בהתלהבות! (המוזיקה, השדרנים). זה ממש לא עניין של מה בכך!

פיתחנו סקרנות בריאה לעולם נורמטיבי שאינו מכחיד את תושביו. שאלנו את עצמינו שאלות על המובן מאליו, פיתחנו חוש ביקורת. הוקרנו אהבה, למדנו שאפשר למתוח את גבולות היכולת האנושית, נשטפנו באמביציה, חזון, אופק, אמונה יוקדת. השכלנו מוזיקלית, עדכנית.

זה מה ששמענו יומיום, שנים:

*

Fears are born of fatigue and lonelyness

*

Strive to be happy

זה האיש שצרב בי את "תוכנת ההפעלה" המצפונית, אלו הקולות שליוו את ילדותי ונעורי בשנות השבעים, את התבגרותי ואת ההתפקחות. הוא שידר היישר לגיל בת המצווה שלי ועד עמוק לתוך בגרותי הצעירה. המחוג ברדיו המנורות הישן של פיליפס בבית הורי, היה תקוע על 100fm. כשאני מבקשת מהבן שלי להחליש את המוזיקה העכשווית שלו, אני נזכרת בזו שלי. הקולות מהדהדים בי שווה בשווה – הורי, וקול השלום.

אייבי נתן היה זה שעיצב את ההוויה הלאומית לדור שלם. בעידן הקופירייטרים והקריאייטיב, כדאי שיזכרו הינוקות שאייבי היה המקור היצירתי, הגאוני האחרון לשימוש תעמולתי בסקס, שלום ורוק'נרול למטרות של עיצוב תרבותי, לאומי ורוחני של דור שלם. 

מת המנהיג היהודי-ציוני האמיתי האחרון מדור הנפילים. השאיר אותנו עם משימה, ליצור עוד דור כזה. מתישהו. בעתיד.

בינתיים, נשתה רק מים חיים, ונחתור אל האופק. כי זה יגמר רק כשנדבר.

 

הקשיבו, להכל. ייחדו 10 דקות לזכרו;

 

We wish you peace, אייבי.

FacebookTwitterGoogle+Share

מחניק ברווחה (או: רוז כמשל)

זו גם הזמנה ליצור קשר עם קבוצת המשימה המקצועית המטפלת בנושא משרד הרווחה.


 הנה מה שכותבת עמיתתי איריס יער אדלבאום, בבלוג שלה, כאן ברשימות:

"פרשת הילדה רוז הולכת ומתפתלת, ועקב הדיווח הלקוי של העיתונות, עוד מעט יהיה מי שישאל אם כל זה
מוביל שוב לרצח רבין, ולקונספירציה ההיא. (זוכרים ? ראש השב"כ היה בצרפת בליל הרצח….).

הזוי ? אולי, אבל כך גם מצטיירת המציאות בפרשה זו, אם מסתמכים על דיווחי משטרת ישראל, העיתונות
ומשרד הרווחה. הנה, משפחה שכזו, שבה נישא הסבא (שגילו מאד צעיר, אגב) לכלה הצעירה מאד, ואילו
האבא הנבגד חוזר לצרפת ושם אולי כן ואולי לא מתעלל בבת היחידה שנותרה לו מנישואיו אלה.

בו בזמן, ועל רקע זה, מתגייסות רשויות המדינה  להעביר את המשמורת לידי האם, ויש להניח לא לפני
שנערכו כל תסקירי פקיד סעד לסדרי דין כמקובל. כלומר, בית משפט ישראל מעביר ילדה לחזקת זוג, שבו
האבא הוא גם סבא ומותיר את המשפחה "להתמודד". הסבתא רבא (היא בטח בת חמשים לפי גילי הילודה במשפחה הזו), משליכה את הילדה לפתחו של בנה (הסבא-אבא) אבל, במקביל להזנחה המרושעת הזו,
כותבת מכתבים אסרטיביים מאד למועצה לשלום הילד, שלום הילד, נו באמת. ידה לא שפכה את הדם, כך
היא מקווה לאמר במכתב.

ואילו האב-סב-בן החשוד ? אחותו, משום מה, נרצחת באותה תקופה (אחותו היא הקורבן ברצח המוזר ביותר בישראל – בקדיתא), על רקע מאד מוזר של שוד תמוה מאד (של שש מאות ש"ח, זוכרים ?), ואילו הרוצח הלא לגמרי הגיוני הזה, מתאבד בצורה נוחה מאד ממש לפני שנעצר ויכול לספר מה הניע אותו באמת. הכל ממש נחמד. ולגמרי במקרה כמובן.

אז לו היתי סופרת קונספירציות ידועה לשמצה, הייתי בודאי חושבת שכל זה קשור לרצח רבין. זה בטוח יותר
הגיוני מההסברים ובעיקר ממדיניות הפירסום של משטרת ישראל והעיתונות".


אני רוצה להוסיף:

  • תלונת הסבתא באמצעות העו"סית לא התקבלה ע"י המשטרה, אלא בסיבוב שני ובאיחור
    של חודש
  • ילדה שהופקדה בחזקת אימה בישראל, כתוצאה ממאבק משמורת ארוך בצרפת – "לא מוכרת"
    ע"י רשויות הרווחה
  • ילדה שידוע שאימה מתגוררת עם סבה, לא זוכה ולו לביקור נימוסין של רשויות הרווחה

ומה תגיד על כך "מסעודה משדרות", חד הורית, ענייה, שרשויות הרווחה בוחרים שוב ושוב לקחת ממנה
את ילדיה ולגלגל אותם למוסדות של הרווחה (זירת ההתעללות החמורה ביותר, השיטתית והגדולה ביותר בילדים בישראל), רק כדי לעמוד ב"מכסות" התקציביות שלהם ולא לאבד כסף, תקנים, כוח?

ומה יאמרו על כך הורים מוחלשים שכ"עונש" על התעקשותם לגדל באהבה את ילדיהם, נכנסות רשויות הרווחה ברגל גסה לבתיהם וקורעים ילדים בקהות, אכזריות ותאוות כוח מדממת – או מאמא, או מאבא,
או משניהם?


תזכרו את רוז. היא לא לבד.

צרו קשר, כי מחניק ברווחה.


 

(ותקראו את מלוא הפוסט של איריס, כולל על "אמא טאליבן")

בשל תקלת מערכת התגובות באתר, מי שרוצים להגיב – אשמח לקבל מכם מייל:

FacebookTwitterGoogle+Share

השאלון של סיני גז. עניתי.

1. השאלון של סיני גז, עליו עניתי כבר לפני מס' שבועות, עלה לאוויר. פרויקט יפה, אינדוקס יפה של בלוגרים, שאפו לסיני גז על הרעיון ויישומו.

2. הסתפרתי, ואני מבלה את כל סוה"ש בין הקצוות: מחד, תחושת רווחה על כך ששערותי הארוכות לא עפות להן בבית כמו שיחים יבשים בעיירה במערב הפרוע, לאחר שנשרו להן משורשיהן עקב הידלדלות מחסני הברזל של בעלת הבית (קילו ברזל יקר רצח, בימים אלו – אני לא יכולה להרשות לעצמי). מאידך, אֶבֶל קל על מחלפותי השמשוניות שאבדו להן.

3. מרחתי לק (אדום, אלא מה?).

 

The new me

חנה בית הלחמי

 

החיים מקבלים משמעות :)

FacebookTwitterGoogle+Share

יחסי אנוש גרועים

רגוע

להלן הכתוביות הבולטות שהוצבו מתחת לדמותה של ליבני, בפרוייקט מיוחד של חדשות שש/'עודד בן עמי מראיין' בערוץ 2; (שאר המתמודדים יקבלו את 7 הדקות שלהם בשלושת הימים הקרובים, מעניין מה תהיינה הכתוביות…).

[הכותרת הקבועה]…מי יוביל את קדימה?

[כותרות המשנה]…

  • יחסי אנוש בעייתיים (2 דקות ראשונות מתוך 7 – נצח, במונחי מדיה)
  • חוסר ניסיון (עוד נצח)
  • קדימהמפלגה חד-פעמית? (מהיר)
  • ציפי או ציפורה? (חצי נצח)
  • משהו על ברק? (רבע נצח)
  • השרה ציפי לבני מתמודדת לראשות קדימה (מצמצתי, זה חלף)
  • מי יוביל את קדימה? (בגדול, מודגש, דרמתי, מתחת ללבני המגיבה)
  • מדינת ישראל בעוד 20 שנה (אופס, זה עבר)

זה קצת מזכיר את תיאוריות הקונספירציה כגון זו של הבהובים שהעין לא רואה של פחית קוקה קולה, או הופעת סמל השטן כשמריצים קליפ מסויים לאחור….האמנם מנסים לשטוף לנו את המוח במסר המגוחך של ברק?


בן כספית, תגביר קצב, עודד בן עמי מאחוריך.
"תקרת הזכוכית אינה עשוייה מזכוכית אלא משכבה צפופה של גברים" / אן ז'רדיין לניו יורקר.
מֶיידֶיי, מֶיידֶיי. תחזיקו חזק אחד את השני ותצופפו את השורות, בנים. נראה שיש פריצה נשית לרשת. 
הבגלל זה אהוד, בן ועודד קצת מזיעים בידיים…?


אהוד (ברק) היקר,

אני, חנה בית הלחמי, חברת מפלגת העבודה, לא הצבעתי עבורך בסיבוב הראשון. הצבעתי עבור אופיר פינס ("סור מרע", "Restart ישראל"). אני מצטערת שהצבעתי עבורך בסיבוב השני. מנהיג שבוחר לקעקע יריבה פוליטית באופן סקסיסטי, גזעני-מגדרי ומביש כל כך, אינו המנהיג שלי. הוא אינו המנהיג של רבים ורבות מאיתנו, אם לסכם את אי שביעות הרצון הכללית. אתה, שבאת ממעוז המינניות, מכור ההיתוך של מועדון הגברים המצופף שורות על מנת לשמר את השליטה במשאבים, במוקדי קבלת החלטות – לא השכלת להבין שחוקי המשחק השתנו. הרשה לי להסביר לך: שאט הנפש הציבורית שמעוררות ההתבטאויות המזלזלות, היהירות, השוביניסטיות והזחוחות נגד ציפי ליבני, יגבה ממך מחיר פוליטי. נתחיל בכך שאם ציפי לבני רצה לראשות הממשלה – אני מצביעה עבורה. האחיוּת גוברת במקרה זה על כל שיקול פוליטי אחר. ולפני שתזלזל גם בה – הרי שצא נא ולמד מדוע האחיוּת היא פוליטית לא פחות מה- Old boys club. 

ואדאג שלא אהיה לבד.

מדי פעם אני שומעת קולות רוחשים על כך שפעולותיך יביאו לפירוק המנגנון המפלגתי. הם נותנים לך קרדיט של כוונה לפרק את המנגנון. ממרומי שנות העיסוק בשיח הציבורי למדתי, ששוביניזם הינו התניה פנימית, היעדר חשבון נפש, היעדר חשיבה ביקורתית עצמית. שלושה מאפיינים מדאיגים למי שמתמודד על הנהגת המדינה.

בכבוד רב,

חנה.


P.S.

לגבי הציטוטים מהכתוביות:

צלמתי הכל עם הטלפון. לא מצליחה להמיר מ- MPEG-4. אם אתם לא מאמינים/ות למראה המילים וזקוקים/ות לתמונה – עזרו לי להמיר לפורמט בר-צפיהרגוע

וגם, עשו לעצמכם טובה, תקרא את מלוא דבריה המצחיקים של דבורית על הטקסט של בן כספית אודות ליבני. הדברים אף הוקראו הערב בכנס פרלמנט נשים, ע"י ד"ר אסתר הרצוג.


תוספת שתופסת:

עבר יום. להלן הכתוביות בראיון של סיוון רהב מאיר היום עם מאיר שטרית:

  • כבר התמודדת בעבר והפסדת
  • מדוע אתה ולא הם?
  • אין רקע בטחוני
  • מפקד ארגזים בקדימה

זהו. שום דבר על אישיותו, למשל. שום דבר אישי. הכל מקצועי, עם מרחב רב להסברים. שלוש הדקות בהן עומתה ציפי עם נשיותה – הוקדשו אצל שטרית לדיבור מדיני, אידיאולוגי ומנהיגותי לגבי קדימה ובכלל. היעדר הרקע הבטחוני אינו מוגדר כ"חוסר ניסיון". המריבות האינטנסיביות שלו בפוליטיקה אינן מוגדרות כ"יחסי אנוש גרועים". ככה, נקי. גם בטקסטים (השקופים עד דמעות-צחוק, לטעמי – בשני המקרים) של רינה מצליח ואמנון אברמוביץ', שנשמעו כמו הדהוד של הכתוביות.

בניתוח תמונה – הראיון עם לבני נראה ויזואלית כתמונה-מדברת של לבני ומתחתיה כתובית מכתיבת-דעת-קהל.

בראיון עם שטרית – היה רוב הזמן מסך מפוצל (רהב מאיר מימין, שטרית משמאל) ולכן פחות פוקוס על הקשר בין הויז'ואל, הכתובית ועיצוב עמדות הצופים.

FacebookTwitterGoogle+Share

בשם האב

הרבה 'מעשים טובים' נעשים בשמו. את שירת הטרול כתבו בעיקר מאמיניו האדוקים, בשמו (הלינק הוא לקפה דה מרקר – כאן ברשימות זה הופיע בגרסה התמציתית). פעם, לפני יותר משנות דור, רצה איזה רס"פ דתי להשאיר אותי (אז חיילת בת 19) לבד בחולות המדבר עם חשיכה כי הוא רואה טומאה בהתייחדות של שניים, גבר ואשה, באותו הג'יפ בלב המדבר. השבוע, ברעננה, הסתבר כי על פי הצו האלוקי, ילד בן 6 אינו יכול להיכנס עם אמו לערב נשים בבריכה העירונית, שכן נוכחותו הגברית תעביר את הנשים על דעתן ותזרה תשוקה טמאה בחלציהן. השבוע נתפס מתנחל אמיץ שפעל בשמו כשקשר נער פלסתיני לג'יפ ונסע. משמרות הצניעות הפליאו באותו השבוע מכותיהם באשה חילונית שגרה בשכנותם, על מנת להעביר לה את המסר שלו – נגד הפריצות החילונית. ועוד לא הזכרנו את הראיון הישן עם איתמר בן גביר מהימים שלפני רצח רבין, שם הוא מתגאה בשמו: כמו שהגענו לסמל של האוטו של רבין, נגיע לרבין.

והם הגיעו. והם מגיעים בשמו גם אלינו, יום יום שעה שעה.

ואנחנו יושבים בכורסאת העור או הקנבס המעוצבת שלנו, מגלגלים עיניים ביאוש מעושה ומצביעים בקלפי לעוד אחד או אחת שיכנסו איתו לקואליציה כזו או אחרת, שתסייע *לו* ללמד אותנו
מ א י פ ה   מ ש ת י ן   ה ד ג :

  • מבין החריצים של הכותל
  • מארון הקודש
  • מהתנחלויות לא חוקיות
  • מאוכלוסיה עבריינית שמיישבת אותן
  • ממדרגות הרבנות
  • מחדרי החדרים של הרבנים הראשיים יותר והראשיים פחות
  • מבית הכנסת השכונתי
  • מהתהלוכה של ילדי חב"ד בל"ג בעומר
  • מהכנסת ספר תורה בכל אחת משכונות מגורינו
  • מהרב שמשיא אתכם
  • מהמוהל שמל את ילדיכם
  • ממשגיח הכשרות שפועל בצללים של כל מה שעולה של שולחנכם
  • מהמקווה ליד הבית
  • מתפילת כל נדרי שנדמה לכם שזו "מסורת" להגיע ולשמוע אותה
  • מהטיול "הרומנטי" שיערוך לכם בית תפילה כזה או אחר לכבוד ט"ו באב
  • מהלילה הלבן שנראה לכם נורא טרנדי להשתתף בו בחג השבועות
  • מהביקור התמים של הילדים שלכם להכנת מצות בבית חב"ד שליד הגן שלהם, ברוח מסורת ישראל
  • מהמשרד המצחין של איש חבר'ה קדישא במרתף ביה"ח בו החזיר אחד מהוריכם (החילוני/ת)
    את נשמתו/ה לבורא
  • מהמזוזה שהביאו לכם מתנה לדירה החדשה
  • מהערב של "שחיה נפרדת" בבריכה העירונית שאתם מימנתם
  • ממלבוש השק שהולבשו בו הרקדניות בגשר המיתרים
  • מצו המאסר שהוצא לאם חילונית ע"י בית הדין הרבני, שכן לא שלחה את ילדיה
    למוסד חינוכי חרדי
  • מהמכתב התמים המבקש לא לשלוח כריך עם פסטרמה לילד לארוחת עשר בגן 
    כי חלק מההורים שומרי כשרות
  • מארגז הכיפות והצעיפים המונח בכניסה לאתרים שונים

תתבוננו רגע למעלה, למטה, לצדדים: משם משתין הדג. בשמו, כמובן.

אז למי ולמה אתם מצביעים בבחירות המוניציפאליות הקרובות, בעוד שלושה חודשים? למה אתם מעדיפים את לבני/מופז/ברק/אחרים לראשות הממשלה?

האם לקחתם את הדג, השתן ורוח הקודש בחשבון?

(מוגש כחומר למחשבה)

FacebookTwitterGoogle+Share

שירת הטרול

בס"ד

הָיִיתִי מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא / רַק כְּדֵי / לְשָׁרֵת בַּמַּחְסוֹם / וְכֹל הַחֲבֵרוֹת / הַזּוֹנוֹת שֶׁלָּךְ / שְּׁמִזְדַּיְינוֹת / עִם עָרַבִים / כְּדֵי שְׁלֹא תִּרְאוּ / אוֹר יוֹם / יְהוּדוֹנַאצִית / זוֹהֲמָה / וְשׁוֹפְכָה / שֶּׁל זֶרַע מְּבוּזְבַּז / אַת עוֹשָׂה / צְּחוֹק / מְהַעֲבוֹדָה / וְצְחוֹק / מְעַצְמֵךְ / לֹא צּוֹדֶקֶת / גִּיבֶרֶת / תַּחְסֶמִי כַּאן? / תְּקַבְּלִי / בְּדְרָכִים אַחֵרוֹת / שַׁקְרָנִית / כְרוֹנִית / זֶה לֹא יָעָזוֹר / מָחֲלָה אֵצְלֵךְ / וְמִי שְׁמְאַיֵים / זֶּה אַת / הַאַקָדֵמָאִית / הַמְהוּלֶלֵת / סוֹתֶּמֵת פִּיוֹת / מְלוּכְלֶכֵת / עוֹכֶרֵת יִשְׂרָאֵל / חָרַא בֵּית הָלַחְמִי. / עַד שְׁתוֹדִי / שְׁהַאֶמֵת שֶׁלִי / הִיא הַאֶמֵת הַיְחִידָה. / סְמוֹל הָזּוּי / מוֹכֶרֵת / אֵת הַמְדִינָה / אוֹהֶבֵת עָרַבִים / בּוֹגֶדֵת / סוֹבֶלֵת מִבּורוּת / בּוּשָׁה לַיָהָדוּת / שׂוֹנֵאת גְּבָרִים / רָעָה / רָעָה / רָעָה / לֵסְבִּית / מִזְדָיֶינֵת / פֵמִינִיסְטִית תוֹמֶכֵת צֵּנְזוּרָה / לוֹחְמָנִית / יָרִית לְעֲצְמֶכֵן / כָּדוּר בַּרֶגֵל / אַת עוֹשָה / נֶזֵק לַסְמוֹל / נֶזֵק לְנָשִׁים / נֶזֵק לַמְדִינָה / "תִּרְאוּ בַּתְמוּנָה: / יֵשׁ לָה מָבַט / שֵׁל שִׂנְאָה / בַּעִיְנָיְים" / מְרִירָה / הַאָקָדֵמְיָה / צְרִיכָה לְהָקִיא אוֹתַּך / הַשְׂמֹאל / צָּרִיך לְהָקִיא אוֹתַּך / אִשָׁה בּוֹדֶדָה / אֵין לָה אַף אֶחַד / מִישְׁהוּ צָּרִיךְ / לָעָשׂוֹת לָה טּוֹבָה / מָּזַל / שְׂאֵין לָה יְלָדִים / אָבַל אֲנִי / יְהוּדִי מָאָמִין / וְאַת / כּוֹפֶרֵת / נְשָׁמָה אֲבוּדָה / יְפַת נֶפֵש עֲלוּבָה / אֲנַחְנוּ / הַסִיבָּה הַיְחִידָה / שְׁלֹא נִכְנַס מְחָבֵּל / וְמִתְפָּזֵר לַךְ הַמֹח / עַל הַבַּר שֶׁל אָרוֹמָה / אוֹ קַּסְטְרוֹ / מִי שְׂלֹא / מָּאַמִין בְּאֶלוֹהִים / אֵין לוֹ / אֶלוֹהִים / בְּעֶצֵם, / חָבַל עַל אָרוֹמָה / אֶפְשַׁר / לְפוֹצֵץ רָק אוֹתַךְ / הַהִתְלָהָמוּת שֶׁלָךְ / שְׂפָתֵךְ הַזוֹלָה, / בִּימְבּוֹ, / אִישִׁיוּתֵּךְ הַווּלְגָּארִית / הַפּוֹסְטִים / הַהָמוֹנִיים שֶׁלַךְ / תְּנוּ לִי לְפַרְסֵם / אֵת הַכְּתוֹבוֹת שֶׁל הַפֶמִינִיסְטִיוֹת / וְאָנִי דּוֹאֵג / שְׁגְבָרִים יָגִיעוּ / לִסְגוֹר אִיתַּן חֶשְׁבּוֹן / בִּיּוּב מְזֹהָם / שֶׁמַּחֲלִישׁ / אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל / לְכוּ מִפֹּה / עֵדֶר שֶׁל בַּחוּרוֹת שֶׁמְּחַכּוֹת / שֶׁעַרְבִי יְזָיֵין אֶתְכֶן / הַכְּתִיבָה שֶׁלָּך / דּוֹחָה וְסֶקְסִיסְטִית / הַכְּתִיבָה שֶׁלָּך / הִיא קִנְאַת הַפִּין / קְלַאסִּית / מַחְלִיאָה / שוֹבִינִיסְטִית / בּוּרָה / לֹא מְבִינָה בְּיָהָדוּת / עִם בְּנֵי- אֲנָשִים כַּאֶלֶה / לֹא צָרִיךְ אוֹיבִים / זֹאת הַתּוֹדָה / עַל שָׁנִים / בַּצָבָא / וְעַל הַחָבֵרִים / שְׁבָּקֶבֶר / אָבָל אַנִי / כְּגֶ'נְטְלְמֵן / אֵמָנַע / מְמִתְקָּפָה אִישִית, / שְׁתִרְאִי / שְׁאָנִי גָּם בֵּן אָדָם!!!@@@!!!!




למקור ולקרדיטים

FacebookTwitterGoogle+Share