תקשורת, אימון והדרכה

פלורליזם מתבדל

(המאמר פורסם בזמנו ב- nfc ובאתר "רעננה שלי")
——-
45 זוגות הורים ברעננה, החליטו ללמד את ילדיהם "את רעיון הפלורליזם ושוויון זכויות האדם".

ההגדרה המילונית של פלורליזם, היא:
"השקפה הנשענת על הכרה בקיומן של דרכי חשיבה שונות, מפלגות שונות וכד', אלה לצד אלה, והרואה בכך דבר רצוי וחיובי…השקפה המכירה בקיומם של עקרונות בסיסיים רבים, ששום עיקרון משותף אינו עומד בבסיסם"

אז 45 זוגות הורים שחושבים בדיוק אותו דבר בנושא חינוך ילדיהם, החליטו לקחת 45 ילדים, לבדל אותם מחשיפה יומיומית להשקפות, גישות ומבחר אנושי אחר, לסגור אותם בוילה נאה באזור מגורים ולעשות להם בית ספר לפלורליזם.

קראתי (קול רענן, 7/8/03), נדהמתי.

הנטייה של האליטיזם הצר ליפות את עצמו במילים יפות כמו "פלורליזם", הומאניזם", "שוויון" – היא נטייה ידועה ומוכרת. חלק מערוותו של המגזר המתנשא הזה נחשפה למשל, להבדיל, בזליגה ה"מנומקת" שלהם כמצביעים ובעלי עמדות פוליטיות שמאלניות/הומניסטיות/"נאורות", לצד הימני הלא פלורליסטי/הומניסטי של המפה, זליגה שהעלתה את שרון, ביבי והתכנית הכלכלית לשלטון. למה אני מחברת מין במינו? בגלל העוצמה האידיאולוגית העזה והיכולת הורבלית המרשימה שמאפיינת את הקהלים הללו, או שמא אומר – הקהל הזה, בהסברת עמדתו וגלגוליה המקוטבים אחד לשני.

זהו קהל שאין לו באמת איזו חשיבה פלורליסטית הומניסטית מבוססת ועמוקה – יש לו סיסמאות וסלוגנים. קהל שיודע לחשוב פרסום ויודע לשווק את עצמו היטב, ושחשוב לו מאוד לגדל דור המשך בדמותו: נושאי מסר מילולי נבוב, ידענים גדולים במינוחים אידיאולוגיים מתוחכמים (רצוי בלע"ז), ויש להם מספיק השכלה ומספיק מילים כדי לשכנע שהם כאלה, גם כשבפועל הם עושים את ההפך.

למשל, מלמדים פלורליזם ע"י בידול קבוצה הומוגנית לחלוטין של ילדים להורים שיש להם 1500 ₪ לחודש לבי"ס ושנושאים עליהם השקפת עולם דומה.

למשל – מלמדים שוויון ע"י מיון ובחירה טבעית רק של תלמידים בעלי היכולת הכלכלית והנגישות הגיאוגרפית.

ועוד לא דיברתי על בריונות לא דמוקרטית פשוטה. הנה, מהכתבה בקול רענן:
"לאחר שלא קיבלו אישור מהעירייה, החליטו ההורים לנקוט את שיטת ה"ציונות המעשית" – קודם להקים את בית-הספר ולקבוע עובדות בשטח, ורק אחר-כך לקבל אישור".

הבנתי. אני קוראת בחום למי שרוצים פלורליזם ושוויון לרשום את ילדיהם לבי"ס ממלכתי רגיל ולנסות להשפיע על הילד/ה הפרטי/ית שלכם כמו גם על מערכת החינוך, מבפנים. לא ממגדל השן של מי שמנותקים דה פקטו (בוילה רעננית) מכל אורח חיים פלורליסטי – אבל יגדלו לצטט כל משפט מפתח שנהגה אי פעם בנושא.

אני גם סומכת בשתי ידי ובכל ליבי את תגובת עירית רעננה:
"נושא בית-הספר הדמוקרטי נבדק ולא נמצא מקום להקמת בית-ספר כזה ברעננה, בין השאר משום שמערכת החינוך העירונית נותנת מענה נרחב להתמחויות רבות ומגוונות במסגרת מסלולי לימוד ומגמות ייחודיות בבתי-הספר היסודיים, החטיבות והתיכונים, ובכלל זה גם לחינוך לערכים ולדמוקרטיה, וגם לחינוך המיוחד".

יש הרבה מה לתרום למערכת החינוך הכללית בנושאי פלורליזם ושוויון. אדרבא – אם אכן יש הורים שזו אמונתם – שיתרמו. מניסיון, בתי הספר אינם דוחים על הסף מעורבות חיובית של הורים בתכני הלימוד.
מערכת החינוך רחוקה עדיין מהאופטימום, אולם שינוי האדרת אינו משפר את המצב, אלא רק משנה לו את הצבע.

האם צומח כאן סוג חדש של אליטיזם, בחצר האחורית שלנו? או שמא נאמר, סנוביזם?

———–
דיונים בנושא בפורום רעננה בתפוז, שבניהולי:
דיון ראשון
דיון שני (קודם)

FacebookTwitterGoogle+Share

הוכשר השרץ

בשם הניטראליות השתמש הבוקר בית המשפט העליון של מדינת ישראל במכבסת מילים משפטית על מנת, באופן תוצאתי, להתיר את דם קורבנות האונס וההטרדה המינית של בעלי כח שלטוני בעתיד.
 
עסקת הטיעון של קצב אף צורבת את התודעה הציבורית במסר המחדד את ארכיטיפ האשה החלשה, המבוזרת, זו עם האונס כ"טראומה אישית" שנגרמה לה במפגש טראגי, אקראי  ונטול שיטה לכאורה.
 
קדמו לקצב שני קצוות אופייניים ל"מבחן בוזגלו": רמון, הנסיך ששב לחיים ציבוריים כמנהיג פוליטי כאילו לא קרה דבר, ומאידך – בקצה השני של הספקטרום – ההתעללות המתוקשרת באנס אחר, שאינו מקורב למסדרונות השלטון: בני סלע, שדברי לגביו פורסמו בעבר בווינט.
 
סך המקרים מציג מגמה:
אם אתה בני סלע, תיכלא לעשרות שנים וניסיון בריחה יזכה אותך בהתעללות אישית ומתוקשרת. אם אתה קצב  או רמון – תקבל עסקת טיעון אטרקטיבית שתשיב אותך ללב מוקדי ההשפעה ותשאיר אותך מחוזר, אמיד, שבע ונטול רבב. ואם את הנאנסת – עדיף לך להאנס על ידי בני סלע ולא על ידי קצב. סלע ייענש לפחות על מעשיו. דעי לך – לא כדאי לך להתלונן נגד ההגמון, כי בעל המאה הוא בעל הדעה.
 
מי המרוויחים הגדולים מהחלטת בית המשפט?
 
מזוז קבל כאן רוח גבית להתנהלות מזגזגת, מפוחדת, שאפיינה אותו מראשית הפרשה.  היועץ שלא היסס לומר דברים קשים בהקשרים של מעילות ושחיתויות כלכליות, גילה בלבול תמוה וניסיונות למזער את המעילה שמעל קצב בתפקיד, באמון הציבור כולו, בחוק ובכבוד האדם של קורבנותיו.
בכך, הוציא ההסכם של מזוז גם את בעלי השררה ברווח משני גדול: אין סנקציה ממשית על שימוש לרעה בכוח פוליטי לצורך ניצול מיני.
גם בייניש יצאה כאן טוב – הנשיאה שמזערה בעבר את האשמות שנכללו בכתב האישום הראשוני ל"פחות מאלו של רמון" ושלחה את מזוז להכין שעורי בית, נמצאת בדעת מיעוט נגד עסקת הטיעון. היא יוצאת בסדר – עם ארגוני הנשים, עם הציבור. פוליטיקאית טובה, בייניש.
גם פרקליטי קצב ויועצי התקשורת שלו יוצאים וידם על העליונה. שוב נראה שמסע הכפשות נגד הקורבן, לובי פוליטי ומשא ומתן ציני, עומדים כאן מעל לחוק ולמשפט.
ועוד לא דברנו על קצב עצמו, ועל הפנסיה המובטחת לו.
 
מי יצאו רע?
כולנו, כנשים וכעם. מה שמופנה היום נגד נשים, יופנה מחר נגד כולם. ואולי כבר הופנה, בעצם.
 
זהו יום שחור למדינה בה בית המשפט העליון משמש כמשתף פעולה עם המגמות האפלות ביותר נגד נשים וקורבנות אונס, באשר הן ונגד מי שנמצאים בעמדת חולשה, תוך שהוא מגן הגנת יתר על בעלי השררה. בשם הניטראליות, כמובן.
 
שוב הוכשר השרץ, התולעים יכולים לפרוץ בהמוניהם מהתפוח ולהשתזף בשמש החורפית. בית המשפט אמר את דברו: כל רע לא יעונה לכם.

 

 

 

קלון לקצב: קמפיין שמתחיל מכאן, עכשיו!!
פורסם אתמול בווינט (בעידון קל), 27.2.08

FacebookTwitterGoogle+Share