תקשורת, אימון והדרכה

סוף והתחלה – משימבורסקה לשדרות

 
 

סוף והתחלה / ויסלבה שימבורסקה

(מפולנית – רפי וייכרט, מתוך הספר "סוף והתחלה" בהוצ' גוונים)

 

אחרי כל מלחמה

מישהו חייב לנקות.

סדר כלשהו

הרי לא יתרחש מעצמו.

 

מישהו חייב להדוף את עיי החרבות

אל צידי הדרכים,

כדי שיוכלו לעבור בהן

עגלות מלאות מתים.

 

מישהו חייב לבוסס

בטיט ובאפר,

בקפיצי ספות,

שברי זכוכית

וסמרטוטים מדממים.

 

מישהו חייב לגרור קורה

כדי לתמוך בקיר,

להתקין זכוכית בחלון

ולקבע דלת על ציריה.

 

זה איננו פוטוגני

ומצריך שנים ארוכות.

כל המצלמות נסעו מכבר

למלחמה אחרת.

 

את הגשרים צריך בחזרה

ואת תחנות-הרכבת מחדש.

השרוולים יקרעו לגזרים

מרוב הפשלה.

 

מישהו ומטאטא בידו

עוד נזכר איך היה.

מישהו מקשיב

ונד בראש שלא נתלש.

אך כבר בסביבתם

יתחילו להסתובב כאלה,

שזה ישעמם אותם.

 

מעת לעת מישהו עוד

יחפור מתחת לשיח

טיעונים אכולי-חלודה

ויעביר אותם לערימת השיירים.

 

אלה שידעו

מה התרחש כאן ומדוע,

חייבים לפנות מקום לאלה

שיודעים מעט.

ופחות ממעט.

ולבסוף, שום דבר.

 

בעשב, שכיסה

את הסיבות והתוצאות,

מישהו חייב לשכב לו

עם שיבולת בין שיניו

ולבהות בעננים.

FacebookTwitterGoogle+Share

שיח הסיסמאות הזחוחות של רמון

רמון: "המבצע יגמר כשארגון הטרור שלקח את עזה בהפיכה צבאית יעלם, הם הרי לא מעצמת על, לא רוסיה הסובייטית אלא ארגון טרור קטן (אחרי הפעם השלישית הפסקתי לספור) ובטח שאני בטוח שאפשר להכחיד את החמאס כי הם ארגון טרור קטן ובטח שאני מוכן לדבר עם החמאס אפילו שהם רוצים להשמיד אותנו כי הם ארגון טרור (ציטוט דמיוני: 'ואני לא מדבר עם ארגוני טרור, רק שאני מתרגש בראיונות  אז שכחתי מזה…' J חב"ה), המבצע יגמר ויהיה עם מי לדבר כשמישהו לא משנה מי יקח אחריות (אור הלר סינן מהשטח ש"מישהו לא משנה מי זה לא ישות משפטית שאפשר לשבת לדבר איתה") ויקח את השלטון בעזה אבל לא ארגון טרור. צריך נחישות שהמצב כפי שהיה לא חוזר, גיבוי לדרג המדיני אני אומר לכם, גיבוי לדרג המדיני".

מעולם לא ראיתי, עד היום, את רפי רשף מוותר על מעטפת הטפלון מצופת הדבש שלו בגלל מרואיין. ניכר היה שהחוגר המתהלל עלה לו על העצבים. הוא שאל אותו שאלות נכונות: "למה אתה מדבר בסיסמאות?" "תפסיק לדבר בסיסמאות!" האווירה התחממה – רפי רשף שלא הכרנו… רמון: "זה לא סיסמאות" רשף: "אתה מוכן לומר משהו אמיתי?". 

אור הלר דיווח מהשטח ש"אין לצה"ל כוונה לחסל את החמאס או להפוך אותו לסוכנות היהודית" (אהבתי).

המצלמה חזרה לרמון, הלכוד בסבך סיסמאותיו ולא כל כך מבין איפה הוא חי (עם מסרים סותרים לאלו של צה"ל והממשלה), שאמר ש"בטח שאין כוונה לחסל את החמאס ויש כוונה להשיג שקט בהסכמה אם הם יפסיקו לפעול כמו ארגון טרור  ומישהו לא אכפת לי מי יקח את השלטון".  רפי רשף הזכיר לו שלפני רגע הוא אמר את ההיפך ("השר רמון, איך אתה מוכן לדבר עם החמאס אם לפני רגע אמרת שהם ארגון טרור קטן ולא לגיטימי?"), רמון לעלע והראיון נגמר.

אפיזודה שניה: "המנהיגים הערביים בארץ שמזדהים עם החמאס – זה לא לגיטימי". רפי רשף: אתה יכול לציין מי? רמון: "אני לא יודע בדיוק, אני מניח שיש כאלה, לא עקבתי". מתחיל להצטייר כאילו רמון הוא הביבי החדש… (רק פחות מוכשר וכריזמטי). 

אם חשנו רגועים כשראינו שאולמרט, ברק וליבני מתראיינים בצניעות, כבוד וזהירות הנגזרים מלקחי 2006, הרי שנרגענו מוקדם מדי: הזחיחות המסוכנת, המופקרת, יושבת עדיין בלב ליבה של הממשלה. לא את ראלב מג'אדלה הייתי מפטרת (גם אם חלקינו לא מסכימים איתו – הוא לפחות מפגין אותנטיות, יחס דו ערכי מובן לכל מאבק ישראלי מזוין נגד ערבים באשר הם), אלא את רמון. הוא הסכנה האמיתית בשולחן הממשלה.

ובאותה הזדמנות: לא לכניסה יבשתית לעזה!!

בעשרים ושמונה השנים האחרונות (מאז לבנון) לא היה ולו מבצע יבשתי אחד מהסוג הזה שהצליח. כולם גבו מחיר דמים קשה של ילדים בני 18 שמסרו נפשם על זחיחות מנהיגותית וחשיבה קצרת רואי וחסרת אחריות של מנהיגי ישראל לדורותיהם.

וחוצמיזה: כל מבצע יבשתי עד כה חיזק ארגון טרור כלשהו או יצר ארגון תפלצתי חדש. הבה נקווה שברק ואולמרט וליבני לא יהיו המטומטמים התורנים ש(שוב) מורידים את כולנו ביגון שאולה ומייצרים אוייב חדש ומשודרג כדי שיוכלו לצקצק אחר כך בשפתי-האגו-הלאומי ולומר: "איזו ברירה יש לנו? הם רוצים אותנו בים…מה האלטרנטיבה? לשתוק?".

מזכיר לי משהו שכבר כתבתי ב- 12.7.2006.

(הטקסטים צוטטו היישר מן המסך בזמן אמיתי ותוך כדי טיגון שניצלים - רוח הדברים נאמנה, סליחה אם יש אי דיוק מילולי קל פה ושם).

FacebookTwitterGoogle+Share

ארגוני הנשים: הגיע הזמן שציפי ליבני תוכיח לנו שהיא מנהיגה אחרת

הודעה לעיתונות

בארגוני הנשים ממהרים להגיב לסלוגן הבחירות של ציפי לבני ולדרוש ממנה הוכחות כי בדרכה אל ראשות הממשלה היא אינה שוכחת את טובת ציבור הנשים בישראל. בפנייה דחופה לציפי לבני, דורשים 20 ארגוני נשים כי תביע את עמדתה ביחס להמלצת וועדת שניט לביטול חזקת הגיל הרך. לבני שמינתה את וועדת שניט בהיותה שרת המשפטים נמנעה עד כה מביטוי ציבורי כלשהו נגד המלצות הוועדה. ד"ר אסתר הרצוג, חנה בית הלחמי, ד"ר אורלי בנימין ודפנה רובינשטיין שמובילות את המאבק בביטול החזקה: " הגברים נאבקים להשתחרר מחובת פרנסתם לילדיהם, בין השאר באמצעות וועדת שניט ומסקנותיה – שמאפשרת להם להשתמט באופן חוקי. 70% מהנשים בישראל מרוויחות פחות מ- 6000 ₪ ואינן מסוגלות לפרנס לבד. האם תאפשרי למסקנות ועדת שניט לדרדר מאות אלפי נשים עובדות וילדיהן אל מתחת לקו העוני?"  

חזקת הגיל הרך היא ההלכה הקיימת בישראל, המקנה משמורת לאם מתגרשת על ילדיה עד גיל 6 ללא צורך בהתדיינות ארוכה בבית משפט, אלא אם כן נמצאה האם בלתי כשירה. "המוטיבציה לביטול החזקה הינה הימנעות בצל החוק מתשלום מזונות והרחבת התופעה של סחיטה כלכלית ורגשית של האשה באמצעות איום לקיחת החזקה" הן אומרות. " מתוך כך, אנו מצפות מציפי לבני להגיב לפנייתנו ולומר את עמדתה בנדון, מתוך תקווה כי מועמדותה הצפויה לראשות הממשלה לא תסיר חלילה מראש דאגותיה את ביטחון קיומן של אימהות וילדות/ים במדינה זו".

במדינות שבהן בוטלה חזקת הגיל הרך, שילמו נשים מחיר כבד תמורת מה שקודם הוקנה להן על ידי החזקה. כך למשל, הניסיון באנגליה הוכיח שביטול החזקה והנהגת משמורת משותפת הגביר את ההתדיינות המשפטית ומי שנפגע מכך הוא כמובן הצד החלש, הנשים, ועל כן בהכרח, הילדים. לטענת ארגוני הנשים, ביטול חזקת הגיל הרך ו/או צמצומה יוביל להסלמת המאבק בין ההורים ולריבוי התדיינויות על גב הילדים ויעניק עדיפות לאלו שיכולים לשכור שירותים משפטיים יקרים וממושכים, כלומר בעיקר לגברים. 

בארגוני הנשים טוענים עוד כי על אף שועדת שניט פועלת כביכול בשם המטרה של צירוף ישראל למדינות מתוקנות, בהן החלוקה המגדרית במשפחה פחות מובהקת, הרי שהמציאות במדינת ישראל מקבעת נשים ממילא במעמדן המשפחתי והכלכלי הנחות. " במדינות מתוקנות לא מתקיימת שליטה דתית בדיני אישות ותהליכי גירושין כמו בישראל", טוענים בארגונים. "כמו כן, רוב אוכלוסיית הנשים בישראל סובלת מעוני, שמיוצר ומעמיק כל הזמן בגלל אבטלה מתרחבת ובגלל משרות דלות שכר". 

בפנייה ללבני טוענים בארגונים כי "יש להדגיש כי ביטול חזקת הגיל הרך ייצור משפטיזציה והתארכות התדיינויות המשמורת, יעלה מאד את עלויות הליכי הגירושין, יחשוף נשים לסחטנות כלכלית, יחשוף ילדים לניתוק והרחקה מאמהותיהן בטענה כי אינן יציבות נפשית, והמסוכן ביותר, ישלול מנשים גרושות הנאבקות לפרנס את ילדיהן, את זכאותן לדמי מזונות ולתמיכת המדינה בהן כחד-הוריות. המאבק נגד ביטול חזקת הגיל הרך הוא בהקשר הישראלי ובמצב החברתי – כלכלי הקיים  – מאבק למען זכותן של נשים להתגרש מבלי לאבד את ילדיהן ומבלי להגיע לעוני מרוד".

"אנו מצפות כי כאשה היחידה המתמודדת על ראשות הממשלה תגלי אחריות כלפי ציבור הנשים בישראל וכלפי ציבור רחב של גברים שמאמינים כמותנו כי ביטול חזקת הגיל הרך כמוה כגזרה קשה על חייהן וביטחונן של נשים וילדיהן. גם אם לכאורה העמדה שמייצג שניט היא פופולארית בקרב ארגוני גברים קטנים, שידועים באלימות התבטאויותיהם כלפי נשים, הרי שתמיכה בעמדה זו או ניסיון לא לנקוט עמדה ברורה בנושא, כמוה מבחינתנו כהצטרפות להדרה של ציבור נשים רחב מהאג'נדה הציבורית שלך".  

בתוך כך התארגנה קואליציה של נשים מובילות באקדמיה ובארגונים חברתיים להרחבת חזקת הגיל הרך. לטענת השותפות לקואליציה, יש להרחיב את החזקה, על מנת ליצור יציבות כלכלית ורגשית עבור האם וילדיה, למנוע סחטנות כלכלית ורגשית כלפי האשה עם הגיעו של ילדה לגיל 6, להפר את השליטה של מנגנוני הסעד על קיומן של אימהות וילדיהן ואת פלישתם של מוסדות למיניהם, בהם בתי משפט ורשויות רווחה, לחייהן של מאות אלפי נשים בישראל.

"הרחבת החזקה" טוענות השותפות לקואליציה, "תוריד מיכולתם של אבות למיניהם לסחוט את הנשים וילדיהן באמצעות הליכים משפטיים והתניית דמי מזונות, תוריד מיכולתם הבלתי מוגבלת כיום של רשויות הסעד והרווחה לקבוע מיהי אם ראויה ומיהי לא, ובכך ניתן יהיה להפחית את האפליה הניכרת כיום בישראל, לפיה רוב אלו שנמצאות בלתי כשירות לאימהות הן נשים מאוכלוסיות מודרות, בהן מזרחיות, ערביות, ונשים בחיות בעוני ותחת אלימות".
 
לפרטים:  ד"ר אסתר הרצוג- 052-3210440 , חנה בית הלחמי-054-4732253 דורית אברמוביץ'- 052-8681098
 

 

לקריאה נוספת בנושא:

http://www.w-p.co.il/category_page.asp?id=19

ראשי הפרקים לדו"ח ועדת שניט והדו"ח המלא. לכו לנספח ג' – עמדת המיעוט.

גילוי נאות: אני העדתי בפני ועדת שניט. נחשפתי אישית להשתקה אגרסיבית ע"י שניט עצמו, של כל מסר שלא תאם למסקנות הועדה כפי שנרשמו מאוחר יותר – אולם ששורטטו והותוו מראש במאמר של שניט עוד ב- 1994 ובהצהרת כוונות ברורה של חלק מהשותפים הממסדיים לדיוני הועדה (למשל – רונית צור, פקידת סעד ראשית לסדרי דין, שהכריזה במעמד פומבי אחר שנכחתי בו, על תמיכתה במשמורת משותפת כברירת מחדל), שנתנו שם את הטון.

יש לציין שרוב המשפטנים העוסקים בגירושין מתנגדים לשינוי החוק, מתוך הכרות עם המציאות והכרה בה.

FacebookTwitterGoogle+Share

בִּיבִּי בָּע

 

את התמונה מצאתי באינטרנט תחת מילות החיפוש "ביבי מזיע".

מה עוד נותר לומר על פוליטיקאי שהגיע מתפקיד איש מכירות ב"רים" (חברת רהיטים לשעבר-מפוארת, שחדלה מלהתקיים…) היישר למסדרונות השלטון של מדינת ישראל, התגלח על הזקן של כולנו והשאיר אחריו שובל ארוך של קורבנות "התכנית הכלכלית" - שהיא לא תוכנית ולא כלכלית?

כדי לחפות על חוסר הניסיון שלו ועל יכולת הלמידה המוטלת בספק, ביבי הגמיש את האמת* על ימין ועל שמאל, בקטנה ובגדולה: משקר ההבראה הכלכלית ותיאוריית ה"חָכּוֹת" האינפנטילית שהשאירה אחריה עוד חצי מליון ילדים עניים, דרך ייחוס הירידה בילודה הערבית – שהיא תוצר של תהליך רב שנים – לתכנית הכלכלית שלו, ועד לשקר אזוטרי לגבי זיכרונות הילדות שלו מתקופת הבריטים – למרות שנולד לאחר שעזבו את הארץ.

האמונה היוקדת של נתניהו באידיאולוגיה הנאו ליבראלית המושחתת (זו שגם כשהתפוצצה לכולנו בפנים – הוא לא ממש נסוג ממנה…האם אינו גמיש דיו, רגשית ואינטלקטואלית, כדי להכיר בטעויות ולייצר שינויים?) הראתה לכולנו את פניו המכוערות של אדם נטול אמפטיה, אגוצנטרי וחד מימדי. מנהיגים אחרים בעולם ידעו לייצר הפרטה סלקטיבית עם נשמה, להוקיר את האדם ולהכיר בזכויות היסוד של החלש. וביבי? שלח למשל את האמהות החד הוריות היישר לתכנית ויסקונסין, שהעמיקה את העוני ואת הפערים הכלכליים-חברתיים, אולם יצרה מראית עין של "אנחנו משפרים את מצב העניים".

ביבי לא עושה עלי רושם של מנהיג עמוק ורציני שמסוגל להבין אידיאולוגיות מורכבות: מבחינתו, למשל, הפרטה זו הפרטה. הוא לא תופס את עצמו כמי ש"נטש עניים בשטח", פשוט משום שנראה כי מבחינתו הם לא קיימים: כאילו מורכבות על עיניו משקפיים דמיוניות שמסננות את כל מי שנמצאים מהעשירות החמישי ומטה.

גם השוביניזם** העמוק שלו – בכל המובנים – אינו חדש לנו. ההתעלמות ואח"כ המתקפה הברוטאלית שלו, בימי מאבק החד הוריות, נגד האוכלוסייה החלשה ביותר במדינת ישראל – אמהות העומדות בראש משפחה חד הורית וילדיהן – לא השאירה הרבה מקום לספק לגבי עמדותיו כלפי נשים.

כשדעת הקהל לוחצת עליו, הוא נלחץ. ועוד איך נלחץ. נטול קור רוח וראייה חזונית רב תחומית העומדת בבסיסו של חוט שדרה מנהיגותי, הוא "מתפזר" לכל הכיוונים ונכנע לכל גחמה. במצבים כאלו (עכשיו, מול ליבני, לדוגמא) ביבי בהיסטריה. כמה אירוני, שהשוביניסט לוקה בלקות שהוא מנסה לייחס לליבני.

נשים יקרות, המתקפה השוביניסטית המכוערת של ביבי נתניהו על ציפי ליבני היא מתקפה על כולנו, נשות הימין, השמאל והמרכז!

חושבות להצביע ביבי? כדאי לדעת מה משמעותה הקריטית של ההצבעה לרמת החיים, איכות החיים והזכות לקיום בכבוד של נשים בישראל.  




(*) חיפוש המילים "ביבי, שקרים" מעלה 102,000 תוצאות, לעומת 8720 בלבד לליבני – חלקן (כ- 5500) בשל סמיכות לביבי והרוב כתגובה לקמפיינים הנגטיביים נגדה כאשה, שנערכו ע"י ברק, מופז וביבי…

(**) שוביניזם בהגדרתו הראשונית מתייחס לקנאות קיצונית, המלווה בשנאה כלפי קבוצות אחרות או זלזול בהן. שוביניזם נקשר רבות ל"אנטי פמיניזם", אך למעשה המושג נגזר משמו של ניקולא שובן, חייל בצבאו של נפוליאון בונפרטה שהיה ידוע בנאמנותו הגבוהה לקיסר תוך שנאה ליריביו. הוא הפך לפופולרי לאחר תיאורו הסאטירי של שובן במחזה הצרפתי La Cocarde Tricolore (העיטור בעל שלושת הצבעים) של האחים קונייר (Cogniard) מ-1831. בעבר תיאר המושג במיוחד קנאות לאומנית קיצונית, או פטריוטיזם, תוך גילוי איבה כלפי בן הלאום האחר, אך כיום בישראל השימוש בכינוי נפוץ בעיקר בתיאור פן אחד של השוביניזם, "השוביניזם הגברי", הפונה נגד נשים ולעתים גם הומוסקסואלים.


 אטילה שומפבלי, ווינט: ורטיגו ביבי – נלחץ, מזיע ומזגזג

FacebookTwitterGoogle+Share

מכת הפטיש

לפני ממס' חודשים פרסמתי כאן פוסט על קנאותם הרצחנית של המכבים ושל גיבורי מצדה. ויקוב הדין (שלי…) את ההר. אולם, כאז כן היום – נראה שבמציאות היהודית המורכבת, זוכים עבריינים יהודים אידיאולוגיים לכבוד סלחני, אידיאליזציה של פשעיהם, ענישה סלחנית (אם בכלל) והאלהה.

בעצם – המרחק מהמכבים לחברון 2008 קצר: ויקוב ההר את הדין, ויעשה ממנו חוכא והיטלולא.

ויהודה המכבי? כו-לה תינוק כעור מראה ודחוי, שהשם המקורי והאמיתי שלו – מקבי (מלשון מקבת, פטיש) – ניתן לו על שם צורתו המעוותת (ראשו שנראה כראש קרדום או פטיש).

שימו לב לכמה נזק, שפיכות דמים, פשעי מלחמה וטרגדיות גרמו בעולם הזה תינוקות כעורים, שתבעו בבגרותם נקם קנאי מהעולם, שדחה אותם בילדותם…

על הפטיש:

כהנא תרגם את ספרי החשמונאים בשם "ספרי המקבים". הוא טוען, שאמנם זה היה כינויו האמיתי של יהודה: 'המקבי', מן המילה "מקבת", שהיא פטיש גדול. התואר זה, המכה בפטיש גדול על ראש האויב, מתאים מאוד ליהודה. אסמכתא מעניינת לפירושו זה הוא מוצא בכך, ששמו של גיבור הפרנקים היה שארל מארטל, היינו קרולוס הפטיש, על שהציל את אירופה מן המוסלמים בשנת 732.

הרטום נוטה להשערתו של כהנא, אלא שלדעתו ניתן ליהודה השם 'מקבי' בשעת היוולדו. לפי סברה זו משערים כי השם מורה על צורת ראש הילד, שהייתה דומה לצורת קרדום, שראשו משוך לפניו ולא לאחריו, על יסוד הוראות השם "מקבן" בלשון חז"ל (בכורות ז', משנה א'). הנחה אחרת שמביא הרטום היא, שמקבי מיוסד על הביטוי "פי ד' ייקבנו" (ישעיה ס"ב, ב) והוא קיצור מן "מקביה" (על משקל מתניה), ופירושו: נקיבת ד', כלומר ד' נקב, ציין אותו.

א' מברך ("הצופה" ד', חנוכה תש"ם) טוען שמקור השם בטעות של התרגום הרומי: במקום יהודה "המצביא" העתיקו "המקבי", בחילוף צ' בק', כרגיל ברומית (השווה ציצרו-קיקרו).

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2957

אני מוצאת את הפרשנות הזו אירונית ומשעשעת. ואתם?

 

FacebookTwitterGoogle+Share

בפיג'מה לעבודה

עבדתי ואני עובדת עם הרבה מאוד אנשים על תכנון הקריירה שלהם וקידומה. לעיתים, כשרובצ/ת לפתחי מתאמנ/ת משלומפר/ת במיוחד שרוצה להתאמן על קידום בעבודה, אני מבקשת ממנו/ה לצייר לי את דמות הממונה עליו/ה, במילים או באיור, באופן  מפורט עד לכפתורי החולצה ושרוכי הנעליים. ואז, אני מציעה למתאמנ/ת שלי להתלבש כאילו כבר קבל/ה את הקידום, כלומר כמו הממונה עליהם.

באנגלית, קוראים לזה Dress Code. קוד לבוש שמתאים לסיטואציה, מכבד את הסיטואציה, רלוונטי למסר אותו נושא עימו הלובש/ת ומכבד את הלובש/ת. כמו בכל כלל מכללי המשחק בחיים – אפשר גם אחרת, אבל זה "תופס" ומהווה גימיק חיובי רק אם אתם מבינים, מכירים את ומכירים בקוד הלבוש. קצת כמו ציירי אבסטרקט וציירים בסגנונות אישיים וחופשיים אחרים: כולם התחילו מציור פיגורטיבי ומטכניקות רישום טובות.

אני לא מלמדת את המתאמנים שלי איך להתלבש (בשביל זה יש יועצי תדמית), אלא מהם כללי המשחק. את המשחק הם משחקים בעצמם, וגם המחיר על התעלמות מכללי המשחק, אם וכאשר יש כזה – כולו עליהם.

(את מה שאני אומרת על מפלגת העבודה, יודעים כבר מזמן בכל קולג' במלזיה)




ואיך כל זה קשור לכותרת?

יצא לי לאחרונה לבקר בבית מפלגת העבודה בתל אביב, המעוז האחרון של סוציאל דמוקרטיה בישראל, מפלגת שלטון הסטורית, מקימת המדינה, זו שיצקה את התשתיות לכל מה שאנחנו היום. למען הגילוי הנאות – אני חברת מפלגה. באותו יום הגעתי לשם לענייניה של מישהי אחרת, ובעודי ממתינה לה, התבוננתי בא/נשים.

זה היה יום חדשותי מאוד, עם הרבה תנועה אנושית, שרים, מאבטחים וכל ערוצי התקשורת.

לאט לאט, הצלחתי לחלק את המשוטטים בבניין לקבוצות: תקשורת (בג'ינס), מאבטחים (בחליפה), פעילים (חגיגיים – עד כמה שפרולטרים ותיקים יכולים להיות), שכירי יום שעסקו באריזת קלפיות (שפת גוף עמלנית) ועובדי המפלגה.

רבים מאלו האחרונים, נראו כאילו הגיעו לעבודה עם פיג'מה, ועל פי האנרגיה ששפעה מהם – עוד לא ממש התעוררו הבוקר (השעה היתה שש בערב).

מה ראיתי? ראיתי מכנסי 7/8 רפויים מעל קפקפים מקרקשות, מכנסיים קצרים, בגדי טריקו, טרנינגים, ג'ינסים מהוהים במיוחד (וחבר'ה – גם ג'ינס חאקי או ג'ינס שחור – הוא ג'ינס, וכשהוא משתפשף הוא כבר אינו ראוי לעבודה) ועוד אלמנט התנהגותי שנלווה בדרך כלל לסוג כזה של הופעה, שהיא ה- sub-casual של תרבות ה- Casual: הליכה איטית מאוד במסדרונות, כאילו מישהו מריץ את הסרט לאט, לאט מדי.

חלק מעובדי הבניין עמדו במרכז הלובי ועישנו, כאילו אין חוק, אין זולת להתחשב בו, אין דין ואין דיין.

שיווק עצמי מורכב מצורה, תוכן ויחסי הגומלין שביניהם. במפלגה הזו שלי – התצפית מעלה ממצאים כאובים: הצורה אינה של של מפלגת שלטון וביחסי הגומלין שבין הצורה לתוכן, נפער בור ענק ושחור. המפלגה כבר נפלה לבור הזה (ע"ע הסקרים), ומפילה איתה את גרעין הבוחרים שאכפת להם/ן מהמפלגה, מהעם ומהאומה.

ביבי לא יחזור לשלטון רק בגלל החליפות שלו - אבל הפיג'מות של עובדי העבודה המעשנים במסדרונות היא ביטוי נאמן להילך הרוח והתרבות הארגונית שהביאו לדעיכתה. 

אני ממליצה בחום להתחיל מהצורה!

לכן, זו המלצתי למזכ"ל המפלגה: תתחיל לנהל את הא/נשים. הפוליטיקה חשופה היום לציבור באופן מיידי ובמערומיה. את מה שאני ראיתי במפלגת העבודה השבוע, רואה כל עם ישראל.

כדי לשוב להיות מפלגת שלטון – על כל עובדי המפלגה להתחיל להתלבש, לנוע, להראות ולדבר כמו מפלגת שלטון.

FacebookTwitterGoogle+Share

הנבחרים (פריימריז בעבודה)

זה הזמן ליצור עתודות מנהיגות שיש בהן את הפוטנציאל למצב מחדש את מפלגת העבודה במקום הראוי לה: סוציאל דמוקרטיה חומלת וישרת דרך, שואפת שלום ואוהבת אדם, המקיימת מודוס-ויווֶנדי בין הקפיטליזם החדש והשמרני לסוציאליזם הנכון והחופשי.

הנה הקריטריונים לפיהם בחרתי במי לבחור – אתם/ן מוזמנים/ות להוסיף ולהעיר/להאיר נקודות שאולי לא חשבתי עליהן:

  • ישן (מנטורינג ומיומנויות פוליטיות).
  • אפקטיבי (אלו שהוכיחו עשייה שאינה עסקנית אלא אפקטיבית).  
  • מקצועי (כלכלי, חברתי, בטחוני-חברתי)
  • חדש (מנהיגות צעירה, עמלה, חזונית, תמימה, עובדת).
  • תפיסת עולם סוציאל דמוקרטית.
  • יושרה.
  • נגישות לבוחרים.

והנבחרים/ות – רשימה חלקית וממויינת במחשבה רבה, שחשוב לי לקדם:

מס' ברשימה

2

3

12

14

שרון שומרון

שם

יריב אופנהיימר

אסתר ביתן

שלי יחימוביץ'

אופיר פינס

דנה אורן

יָשָן (הו, הניסיון) 

 

Ö

Ö

Ö

 

אפקטיבי 

Ö

Ö

Ö

Ö

Ö

מקצועי 

Ö

Ö

Ö

Ö

Ö

חדש

Ö

 

Ö

Ö

Ö

תפיסת עולם סוציאל דמוקרטית

Ö

Ö

Ö

Ö

Ö

יושרה

Ö

Ö

Ö

Ö

Ö

נגישות לבוחרים

Ö

Ö

Ö

Ö

Ö

חריצות

Ö

Ö

Ö

Ö

Ö

חמלה ושאיפת שלום

Ö

Ö

Ö

Ö

Ö

הערות:

  1. אשמח לראות רוב נשי, סוציאל דמוקרטי ועתיר ניסיון-שטח בעשירייה הראשונה.
  2. יריב אופנהיימר היה מנכ"ל שלום עכשיו.
  3. לשלי יחימוביץ' ואופיר פינס יש אתרים המתארים את פעילותם.
  4. אסתר ביתן היתה זו שהובילה בשנים האחרונות ליישום החלטה על ייצוג נשים בכל מוסדות ורשימות המפלגה (35% ברשימות ו – 40% במוסדות).  
    בפריימריז הקודמים השיגה ביתן - בזכות ובכבוד - יותר קולות משל חלק מהח"כים. מה שהשאיר אותה מחוץ לכנסת היתה מדיניות השריונים (וביתר דיוק – השריון לגמלאים, שלא הביא לטעמי הרבה נחת לגימלאי ישראל או לגמלאי המפלגה).
  5. נו, די כבר עם הגנרלים שמשמרים את הצבא כאלוהים חיים על מנת להבטיח את הישארותם בעמדות השפעה – קרובים עד סוף ימיהם לברזים ולצמתי קבלת ההחלטות ולא נותנים לאיש (ובמיוחד לאשה) להתקרב לשם. הגיע הזמן להצביע להם על הדלת החוצה…על הקשר הגורדי בין אינטרס כוחני של קבוצה הגמונית של גנרלים לבין מישטור לשת"פ באמצעות "ערכים", הגבתי השבוע בפורום רעננה.
  6. אודות מפלגת העבודה.
  7. אתר מפלגת העבודה.
  8. הרשימה חלקית – לא בכדי. מעמעמת את יתרת נבחריי. ההתלבטות קשה, הקריטריונים עוזרים.
  9. אופציונאליים להמשך הרשימה: בוז'י וברוורמן. ורות דיין מדר.

————–

הערה: המידע על הישגי וופעילויות המועמדים מבוסס על פרסומיהם לבוחרים. הכותבת אינה נושאת בכל אחריות לתכנים הללו.

FacebookTwitterGoogle+Share